בקשת הממונה לתיקון פסק דין בעניין דרישת השבת תשלומים

בית משפט השלום בחיפה חדל"פ 34019-09-20 אוריי נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז חיפה והצפון ואח' תיק חצוני: 321714_4 לפני כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון יחיד **** יצחק אוריי, ת"ז 317313724 משיבים 1. ממונה על חידלות פרעון – מחוז חיפה והצפון 2. קובי חסין (נאמן) 4. קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (נושה) פסק דין

בהקשר זה ציין הנאמן כי הנושה קרנית פנתה בבקשה לתיקון הכרעת תביעת החוב כיוון שביום 24.5.23 שילמה קרנית למל"ל סך של 113,701 ₪ במסגרת תביעת שבוב וסכום זה יש להוסיף לסכום שאושר לקרנית.

לבסוף, ביום 14/12/22 בוטל ההליך בעיניין היחיד בפסק דין מנומק, לאור העובדה כי היחיד צבר מחדלים מרובים לכל אורך היתנהלותו הארוכה בהליך, בדמות אי עמידה באופן סדיר בצו התשלומים שהושת עליו, אי הגשת דו"חות חודשיים בצרוף מלוא האסמכתאות הנדרשות באופן רציף, אי מיצוי כושר הישתכרות, והגשת מסמכים נדרשים "טיפין טיפין". היחיד אף היתנהל בחוסר שקיפות בהליך, שעה שרק בסמוך למועד הדיון התחוור לבעלי התפקיד כי הנוסע שרכב עמו על האופנוע ונפגע גם הוא בתאונה ואף מתגורר עם היחיד, הוא למעשה בן זוגו.

על כן הורה בית המשפט המחוזי על ביטול פסק דינו של בית המשפט קמא ועל החזרת התיק לבית המשפט קמא לשם קביעת תקופת תשלומים שאינה מוגבלת בזמן, לפי סעיף 163(ד) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018, וזאת לאחר שהיחיד ימציא את המסמכים שנדרשו ממנו על ידי הנאמן בתוך 30 יום מהיום.

...

הנה כי כן, קבע בית המשפט המחוזי כי על תקופת התשלומים להיות בלתי מוגבת בזמן וכך אני מורה.

אף מבלי להידרש לשאלת כושר השתכרותו של בן הזוג, אין בידי לקבל כלל וכלל טענת היחיד כי הסכום שביכולתו לשלם הוא 500 ₪ בלבד, כיוון שבפועל נושא עתה היחיד בתשלום חודשי בסך 1,100 ₪ ואין חולק כי הוא עומד בתשלום זה. יתרה מכך, למעשה היחיד נושא לאחרונה בתשלום חודשי בסך 2,091 ₪ (1,100 ₪ תשלום חודשי+ 991 ₪ החזר תשלום לחברת הביטוח וחוב פיגורים).

לפנים משורת הדין ומתוך התחשבות בבקשת היחיד, בשים לב להפרש הקטן יחסית בין התשלום החודשי המושת כעת על היחיד לבין המלצת בעלי התפקיד, אני מקבלת את בקשת היחיד לפיה התשלום החודשי בסך 1,300 ₪ יחל לאחר שהיחיד יסיים לשלם את פריסת החוב (991 ₪ המתווספים מדי חודש לתשלום החודשי) ובפרק זמן זה, יוסיף לשלם כסכום התשלום החודשי עתה- 1,100 ₪.

לאור כל האמור לעיל, בשים לב לקביעות בית המשפט המחוזי בפסק דינו בערעור היחיד, אני מורה על מתן צו לשיקום כלכלי בהתאם לסעיף 163 (ד) לחוק ובהתאם לתנאים כדלקמן.

הנתבע טוען, כי פסק הדין קובע כי תיקון הסכם הרוטאציה בטל ועליו להפסיק מידית לכהן כסגן ראש העיר, אך אין לכך כל קשר לשכר שקבל בגין עבודתו ועתירת העותרים בהליך המינהלי אף לא נסובה סביב השבת השכר ששולם אלא רק סביב מינויו כסגן ראש העיר ועל כן אין פסק הדין יכול לעסוק בסעד שלא התבקש.

לטענת המדינה, כבר ביום 6.7.11 נשלח לראש עריית שדרות (דאז) מר דוד בוסקילה (להלן: מר בוסיקלה) מכתב שעניינו מינוי סגנים בעריית שדרות ותנאי כהונתם כאשר במכתב צוין במפורש שלא ניתן לשלם שכר לסגן ללא קבלת אישור משרד הפנים.

כללים אלה פורטו גם בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 1/2009 – כללים למינוי סגנים בשכר לרשות מקומית – שם נקבע כי: "יש להביא לידיעת מליאת המועצה [בעת אישור מינוי הסגן בשכר – י.א.ש.] כי אישור תשלום השכר לסגן כפוף לאישור משרד הפנים וזאת מכח הוראת החוק האמורה". וכן בחוזר מנכ"ל 5/2004 תנאי שכר ותנאים נילווים לראשי הרשויות המקומיות וסגניהם בשכר תוך שנקבע בסעיף 2.4.3 כי "אישור השכר בכל מקרה יהא כפוף לבדיקה של הממונה על המחוז ואישור המנהל הכללי של המשרד ... אם בוצעו תשלומי שכר רטרואקטיבית לסגנים, עליהם להחזיר לקופת הרשות את הכספים ששולמו להם". בית הדין הארצי נידרש לסוגיה דומה לענייננו בפרשת אחמד בסול (ע"ע 51215-05-22 אחמד בסול – מועצה מקומית ריינה (21.12.22)), עת דחה ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי שדחה את תביעת המערער לקבלת שכר בגין כהונתו כסגן ראש המועצה תוך שקבע כי משלא ניתן אישור מנכ"ל משרד הפנים לתשלום השכר, הגם שהוגשה בקשה מטעם המועצה אשר לא זכתה למענה ממשרד הפנים, אין המערער זכאי לשכר.

...

התובעת טוענת, על רקע האמור משדרישת ההשבה עלתה בדיעבד רק עקב עתירה מנהלית בנוגע להסכם פוליטי משנת 2008, הליך קודם שהוגש נמחק בהסכמת הצדדים (49394-09-14).

] ביום 26.2.2023 הגיש התובע כתב תביעה ובקשה לצוו מניעה זמני "להורות למשיבים להמנע משינוי לרעה בתנאי העסקת התובע לרבות הפחתת מספר שעות עבודתו הנוספות, הרכב הצמוד, הדלקן וכן השבה של הקיזוזים אשר בוצעו בשכרו". לאחר קבלת תגובת המשיבים לבקשה ביום 8.3.2023 היתקיים דיון בבקשה לסעד הזמני במסגרתו עלו בין היתר הדברים הבאים: הסיבה לביטול רישיון הנשק של התובע היא בעקבות המלצת המישטרה שהתבססה על מידע מודיעני חסוי הקושר את התובע לסכסוכים בקשר לגורמים עבריינים; בפסק הדין שניתן בעתירה שהגיש התובע לעניין ביטול רישיון הנשק הוסכם שעניינו יוחזר לממונה אשר ייתן החלטה חדשה בעיניינו כאשר התובע פעל בהתאם להסכמה אך טרם ניתנה החלטה חדשה בעיניינו ושלילת רישיון הנשק עדיין בתוקף; חרף דרישת הנתבעת התובע טרם השיב לחזקתה את הרכב הצמוד.

בסיום הדיון הוסכם, כי בקשת התובע לסעד זמני תימחק וכי התובע יגיש כתב תביעה מתוקן לעניין הסעד העקרי, כאשר ביום 13.4.2023 היתקבל כתב תביעה מתוקן במסגרתו טען התובע בין היתר כלהלן: "טענת הנתבעת כי הסמכתו בוטלה על ידי משטרת ישראל אינה רלבאנטית למילוי תפקידו. מכוח הגדרת התפקיד, הסמכות ואופן ביצוע התפקיד.". התובע עתר בין היתר להשבת תנאי העסקתו כפי שהיו עובר לביטול הסמכתו כמפקח, השבה של כספים שקוזזו משכרו ומניעת פיטוריו.

ביום 30.5.2023 התקבלה תגובה התובע ממנה עולה כי הוא מיתנגד לבקשה מהטעמים הבאים: צירוף הממונה על השכר אינו דרוש ואינו מסייע לצורך הכרעה יעילה בתביעה ויגרום לסירבול ההליך ולהימשכות ההליכים; גם אם הנתבעת 1 פעלה בנגוד להוראות הממונה בקשר לזכויות שונות ששילמה לתובע עדיין לא ניתן לפגוע בזכויותיו באופן רטרואקטיבי וגם מהטעם הזה אין צורך בצרוף הממונה; באשר לבקשת הנתבע לצרוף הרשות לאכיפת דיני מקרקעין הרי שלא קיימת הגדרה כזו בסעיף 116 לחוק התיכנון והבניה כאשר מהאמור בסעיף 4 לבקשה עולה, כי הכוונה היא ליחידה הארצית לאכיפה ו/או מנהל היחידה הארצית לאכיפה; סעיף 116 לחוק התיכנון והבניה מגדיר מי הוא מנהל היחידה הארצית – מנהל יחידה שמונה לפי סעיף 204; מסעיף 204 (ג) עולה כי מנהל היחידה הארצית לאכיפה אינו הגורם המסמיך לעניין אכיפת דיני תיכנון ובניה כי סמכויותיו דומות לאלו של התובע בתפקידו כמנהל יחידת הפיקוח; מסעיף 204(ד) עולה, כי תפקידו של מנהל היחידה הארצית הינו קביעת הנחיות מקצועיות ולא הסמכת מפקחים ולכן צרופו להליך אינו דרוש, אינו מסייע להכרעה יעילה בתיק ויש בו שום הכבדה מיותרת על ההליך.

...

ביום 9.5.2023 התקבל כתב הגנה מטעם הנתבעים במסגרתו נטען, כי דין התביעה להידחות הכל מהטעמים שפורטו בכתב ההגנה.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי בשלב הראשון יהיה זה נכון לבקש את עמדות הממונה על השכר במשרד האוצר והרשות לאכיפה במקרקעין, לסוגיה שבמחלוקת ולא להוספתם כנתבעים לתיק.

עתירה מנהלית (מתוקנת), המופנית כלפי החלטת ועדת ההשגה, שפועלת מכוח סעיף 24 לחוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 (להלן בהתאמה: ועדת השגה, החוק) מ-3.7.2019, שעניינה דרישת המשיבה (להלן גם: רשות ההשקעות; מטעמי נוחות אתייחס כך גם למרכז ההשקעות, שקדם לרשות ההשקעות) להחזר מענקים ששולמו לעותרת, לצורך הרחבת מיפעל לייצור מוצרי עגבניות; וכלפי החלטת הועדה הבין-משרדית לפשרות והסדרי חוב (להלן: ועדת הפשרות) מ-24.4.2022, שדנה בהפחתת סכום הריבית שיחול על המענקים שיוחזרו.

היא טענה, שעמדה בכל יעדי התכנית העסקית שהוגשה, וכי פיטורי העובדים נובעים מהחלטה של הממונה על ההגבלים העיסקיים, ומכל מקום הפיטורים לא ייכנסו לתוקף.

בהמשך לדברים שנאמרו הודיעה המשיבה את ההודעה הבאה: "לאור הערות בית המשפט הנכבד בדיון לעניין הריבית, המשיבה החלה בבחינה מעמיקה של הנושא. לשם השלמת הבחינה וקבלת החלטה סופית, מבוקש להחזיר התיק למשרד להכרעה, כאשר ההחלטה תנתן בהקדם לעותרים." (נספח 7 לעתירה המתוקנת) בעקבות ההודעה, מסרה העותרת כי היא "מודה למשיבה על הסכמתה למחיקת העתירה ולהבאת עניינה של העותרת לדיון חוזר בפני מינהלת הרשות להשקעות תוך שמירה על זכותה של העותרת להגיש עתירה חדשה כנגד ההחלטה החדשה שתתקבל". העתירה נמחקה איפוא ללא צו להוצאות (תגובת העותרת – נספח 9 לעתירה המתוקנת; פסק הדין – נספח 2 לעתירה המתוקנת).

עקרי טענות העותרת בעתירה המתוקנת – העותרת מבקשת לבטל את החלטות ועדת ההשגה וועדת הפשרות בעיניינה ולהחזיר למנהלה את הדיון בעיניינה, ולהורות לה לידון בשיעור ההחזר של המענקים שניתנו, אם בכלל, 'בלב פתוח ונפש חפצה'.

...

עמדת המשיבה, לפיה העותרת לא צלחה את השלב הראשון מקובלת עלי.

יובהר, כי בעניין זה הבחינה אינה נעשית תוך התעלמות משלבי הטיפול המוקדמים יותר, ולכן המסקנה הנלמדת מכך, היא כי אף אם העותרת הייתה עוברת לשלב השני, ועדת ההשגה הייתה רשאית להורות על אי השבתם של המענקים בשל שיתוף הפעולה הלקוי, שלא לומר מעבר לכך.

סיכום על יסוד כל האמור, אני דוחה את העתירה.

האם החלטת הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר (להלן – הממונה) מיום 28.04.21, שניתנה מכוח סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן – חוק יסודות התקציב או החוק), בדבר חריגות בשכרם ובתנאי העסקתם של הרופאים המועסקים בשרותי בריאות כללית (להלן – רופאי הכללית ו- הכללית, בהתאמה) חוקית ותקפה? זוהי השאלה בה עלינו להכריע בתיק זה. לפנינו בקשת צד מתוקנת, שהוגשה בהתאם להסכמה דיונית בין הצדדים מיום 11.10.21, שקבלה תוקף של החלטה, במסגרתה מבקשים ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן - הר"י) וארגון רופאי קופת חולים כללית (להלן – ארגון הרופאים), ליתן פסק דין הצהרתי הקובע כי: (1) היתנהלות הממונה על השכר, בפירסום החלטתו מיום 28.04.21, היא בנגוד לחובת ההגינות ולחובת תום הלב ונגועה בשיקולים זרים; (2) החלטת הממונה על השכר מיום 28.04.21 ביחס לרופאי קופת חולים כללית שניתנה מכוח סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, בטלה על כל חלקיה, ולמצער בחלקה; (3) דרישת הממונה על השכר להשבת תשלומים שונים ששולמו לרופאי הכללית בגין רכיבי שכר שהוכרזו כחורגים וכבטלים לתקופה של 4 שנים אחורה, היא החלטה שרירותית, בלתי סבירה ובלתי מידתית, ובהתאם, להורות על ביטול דרישת ההשבה באופן מלא, ולמצער, באופן חלקי.

באותו פסק דין, פסק בית המשפט העליון כי "מדובר בתוצאה קשה עבור העותר, אשר מוצא עצמו בחלוף השנים מחויב בהשבה של עשרות אלפי שקלים למועצה הדתית, על אף שמילא במשך תקופה ארוכה שורה של תפקידים בה". ולבסוף, באשר להבחנה בין רופאי הכללית לבין רופאי המדינה, נפסק כי "אין לאבחן בין עניינם של הרופאים המוחרגים בכללית לעניינם של כלל הרופאים עובדי המדינה". ובהמשך: "לכן נכונה בעינינו עמדת הממונה על השכר במשרד האוצר, על פיה פרשנות המערערים אינה תואמת את ההטבות המשולמות בשירות המדינה וחורגת מהוראות החוק ומשום כך בטלה כל עוד לא ניתן לה אישורו של הממונה על השכר. זאת מכוח חוק יסודות התקציב" (עס"ק (ארצי) 8298-08-12 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' שירותי בריאות כללית (04.11.13).

...

יחד עם זאת, וכפי שציינו ביחס לכל רכיב בנפרד, אנו סבורים, כי מן הראוי שהממונה ייתן דעתו להבדלים השונים שקיימים בין הרכיבים לבין עצמם מבחינת הרקע למתן ההטבה, משך הזמן שניתנה והאם היא ניתנה עבור עבודה נוספת שמי מהרופאים נדרש לעבוד בפועל.

בנוסף, אנו סבורים כי מן הראוי שבבואו לשקול את ההשבה ואת שיעורה, הממונה ייתן משקל מיוחד לעובדה שעסקינן בתחום שנמצא במצוקת כוח אדם, דבר המשליך באופן ישיר ומיידי על בריאות הציבור – אותו ציבור שהממונה אחראי על שמירת כספו.

אחרית דבר הבקשה נדחית בעיקרה, למעט ביחס לדרישת הממונה להצגת מסמכים לתקופה העולה על 7 שנים.