בקשת המדינה לסגירת עסק על ידי רשות מוסמכת

בית משפט קמא קבע, כי טענה זו לא הוכחה ולא הוכח כי הגורמים המוסמכים בערייה "אישרו והסכימו כי היא תפעיל את העסק נשוא כתב האישום במקומו היום החל משנת 2015". בית משפט קמא קבע כי מר יניב אשור, שעל- פי הנטען אישר למערערת לנהל את העסק פעמיים בשבוע במקומו הנוכחי, לא היה מוסמך לאשר ניהול עסק ובכל מקרה אישור בעל פה מטעם עובד ערייה אינו יכול להחליף רישיון עסק שמופק על ידי הרשות המוסמכת עפ"י הוראות החוק, ואינו יכול להוות רישיון עסק.

אדון בטענות המערערת עפ"י הלכה הקובעת ערכאת העירעור אינה מיתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא ששמע את העדים והתרשם מהם (ע"פ 3162/17 אלכסיי זייצוב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 19.10.2017 )).

בטיעוניו לעונש טען הסניגור כי "מדובר בנאשמת שהיתה פעם במעגל הנתמכים היו לה הסתבכויות, כיום היא אזרחית יצרנית, יש לה פעילות ברוכה בקהילה, היא הקימה עסק שמפרנס את בני המשפחה, היא עושה פעמיה ברצונה ללמוד קורס תיווך והרשעה בתחום יכולה לפגום בעתידה". בית משפט קמא לא נעתר לבקשה לביטול ההרשעה וגזר על המערערת את העונשים הנ"ל ובדין נהג כך. הכלל הוא כי משנקבע כי נאשם ביצע עבירה פלילית יש להרשיעו בה. העידר הרשעה הוא חריג השמור למקרים חריגים ויוצאי דופן (ע"א 1083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נ"ב(3), 337 (להלן : "הילכת כתב").

דחיית מועד כניסת צו הסגירה לתוקף נתונה לסמכותו של בית המשפט מכוח סעיף 16 (1) לחוק הקובע כי "הורשע אדם על עבירה לפי סעיף 14 ..רשאי בית המשפט נוסף על כל עונש שיטיל (1) לצוות על הפסקת העיסוק בעסק, לחלוטין או לתקופה שיקבע אם בסגירת החצרים או בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעסוק". תכליתו של צו סגירת עסק ללא רישיון לפי סעיף 16(1) לחוק היא אכיפתית-הרתעתית בעיקרה ולא עונשית והיא דומה לסילוק בנייה בלתי חוקית על ידי הריסתה בצו הריסה (השוו לעניין צו הריסה ותכליתו : ע"פ 3490/97 אליהו יצחק נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה כפר סבא פ"ד נ"ב(1) 136); התכלית שעומדת בבסיס צו לסגירת עסק שמתנהל ללא רישיון עסק: ראשית, הצוו נועד למנוע סכנה הנשקפת לציבור מניהול עסק ללא רישיון ומבלי שעבר בקרת הרשויות הרלוואנטיות לסוג העסק; שנית, הצוו נועד להרתיע מפני ניהול עסקים בלתי חוקיים; שלישית, הוא נועד למנוע המשך הפרת שילטון החוק ולבל יצא חוטא נשכר ורביעית, הצוו מונע הפרת עיקרון השויון בפני החוק.

...

הכרעה בערעור המערערת לאחר ששקלתי טענות המערערת הגעתי למסקנה, כי אין מקום להתערב בהכרעת דינו של בית משפט קמא.

משכך, היה מקום לדחות בקשתה על המערערת וכך אני מורה.

משכך, אני קובע כי צו הסגירה ייכנס לתוקף בתום 60 ימים מהיום על מנת לאפשר למערערת להתארגן.

לסיכום: הערעור שהגישה המערערת נדחה בזאת.

כיום פועל העסק בהתאם לרישיון זמני התקף מכוחה של הוראת מעבר אשר נקבעה בחוק הנ"ל, כאשר בקשה לקבלת רישיון קבוע לעסק תלויה ועומדת בפני הרשות, והוגשה על-ידי חברה בשם ת.א.ן ניהול והשקעות 2015 בע"מ (להלן: "בקשת הרשוי").

בעניינינו, המבקשת פנתה לבית-משפט שלום כגורם המוסמך "הראשוני" להוצאת צו סגירה שפוטי, בהתאם להוראות פקודת המישטרה, וזאת לאחר שניתן צו מינהלי זמני לפרק זמן של 30 ימים, על-ידי הגורם המינהלי המוסמך.

צו הסגירה המבוקש על ידי המבקשת מופנה לבית העסק.

ראוי להפנות בעיניין זה לסקירה המקיפה שנעשתה בצ"מ (קריות) 65188-12-17 מדינת ישראל נ' אורלובסקי (החלטה מיום 18.1.18, של כב' השופט מוחמד עלי), ולרשימת ההחלטות המופיעה שם. בת"א (מח' חי') 53604-05-14 מדינת ישראל נ' מודזגברישווילי (29.5.14)) דן בית-המשפט המחוזי בחיפה (כב' סה"נ השופט ר' שפירא, כתוארו אז), בבקשה להורות על סגירת עסק של צ'יינג' – חלפנות כספים – שהופעל ברישיון.

...

מעבר לכך, שוכנעתי בהסבר שניתן על כך שלא ניתן היה לבצע שימוע בנוכחות המשיבים עקב פציעתם.

לנוכח כל האמור לעיל, החלטתי, כאמור, להיעתר לבקשת המבקשת וליתן צו סגירה לעסק כמבוקש.

החלטתי להיעתר לבקשה ולצוות על סגירת העסק למשך 180 יום.

משהודבק צו הסגירה על הבניין ביום 27.2.2018 התאגדו שוכרים במבנה ושכרו באופן מיידי מומחה שהוא יועץ ביטחון וממונה בטיחות אש המוסמך על ידי רשויות הכבוי, מכון התקנים ומשטרת ישראל.

נוכח המחדלים משך שנים עד היום ונוכח הפעולות לתיקון הליקויים המבוצעות ברגעים אלה אין בידי לקבוע כי נקודת האיזון בין מידת הנזק שייגרם לבעל העסק (ובמשמע - עשרות רבות של שוכרי נכסים במבנה, אשר כלל לא צורפו כמשיבים על ידי המבקשת) לבין מידת הנזק שעלול להגרם לציבור (עת מערכת הספרינקלרים כבר עובדת) מחייבת את סגירת המקום (כמפורט ב-רע"פ 4384/13 מדינת ישראל נ' מיאו והאו בע"מ ואח', סעיפים 19-18 לפסק הדין).

...

לשאלה מדוע הגיש בקשה לביטול הצו אמר במהלך הדיון ציינתי כי יש באמור כדי לקבוע שהמשיבה 1 היא חברת הניהול הנוכחית של הבניין (עמ' 5, שור' 27) וכך סבור אני גם עתה.

נוכח המחדלים משך שנים עד היום ונוכח הפעולות לתיקון הליקויים המבוצעות ברגעים אלה אין בידי לקבוע כי נקודת האיזון בין מידת הנזק שייגרם לבעל העסק (ובמשמע - עשרות רבות של שוכרי נכסים במבנה, אשר כלל לא צורפו כמשיבים על ידי המבקשת) לבין מידת הנזק שעלול להיגרם לציבור (עת מערכת הספרינקלרים כבר עובדת) מחייבת את סגירת המקום (כמפורט ב-רע"פ 4384/13 מדינת ישראל נ' מיאו והאו בע"מ ואח', סעיפים 19-18 לפסק הדין).

סוף דבר יש לאזן בין כלל האינטרסים והטיעונים, תוך שמשקל עודף יש לתת להנחיות מעשיות אשר יקדמו את טובת העניין ושלום הציבור.

אני מורה אפוא כי עיכוב ביצוע צו הסגירה יימשך עד יום 4.3.2018 בשעה 20:00.

טיעוני הצדדים בתמצית טענות המבקשת המבקשת עתרה להאריך תוקפו של צו ההפסקה המינהלי, ולהורות כי הצוו יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט או עד לביטול צו הסגירה המינהלי או עד לקבלת רישיון עסק או היתר זמני כדין.

צו הפסקת העיסוק, הנו צו מינהלי ואינו עונש, אלא מהוה כלי להתערבות אכפתית מנהלית דחופה לשם מניעת פגיעה באנטרס הצבורי ובשלומו וביטחונו של הציבור, ומשניתן על ידי הרשות המוסמכת, הרי הבקורת על מעשה הרשות על ידי בית המשפט, הנה בהתאם להוראות הדין המינהלי.

בית המשפט העליון סיכם והבהיר, כי: "כתנאי למתן סעד שברגיל מותנה בהרשעה כבר בשלב הגשת כתב האישום - שומה על המאשימה להראות שהצו דרוש למניעת פגיעה ממשית ומוחשית באנטרס צבורי חשוב המגולם במטרות החוק, וכי לא ניתן להשיג את מטרת הצוו באמצעי מידתי יותר. כך, למשל, עילה למתן צו עשויה לקום אם הפעלת העסק יוצרת סיכון ממשי לציבור (השוו: ע"פ (מחוזי נצ') 25350-10-11 מפעלי ברודני בע"מ נ' עריית נצרת עילית [פורסם בנבו] (3.1.2012)), גורמת למיטרד ולפגיעה באיכות הסביבה (השוו: עפ"א (מחוזי מר') 32373-04-12 דבוש נ' מועצה אזורית לוד [פורסם בנבו] (14.1.2013)), או פוגעת באופן בוטה בשלטון החוק (השוו: ע"פ (מחוזי חי') 6672-04-11 עריית חיפה נ' בן שמואל [פורסם בנבו] (14.4.2011); ת"פ (שלום חד') 30724-12-12 מדינת ישראל נ' מול השופט [פורסם בנבו] (8.1.2013)) – והכל כשלא ניתן להשיג את מטרת הצוו באמצעי מידתי יותר." לענייננו, אין חולק כי, העסק שבנידון טעון רשוי ומתנהל ללא רישיון כדין, וללא אישורי הרשויות המוסמכות הנדרשים לקבלת רישיון.

...

בהחלטתו מיום 10.5.2021 האריך בית-משפט קמא את תוקף צו ההפסקה המנהלי למשך חודש נוסף, לאחר שנימק הגבלה זו בכך ש"במכלול השיקולים הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי ולהאריך את תוקפו של צו הסגירה למשך חודש נוסף".

לאור כל השיקולים שמניתי לעיל, ובאיזון הראוי בין ההגנה על שלום הציבור, בטחונו ורכושו, כאשר קיימת תשתית ראייתית מבוססת הנשענת על חומרי חקירה ומידע מודיעיני לכך שהמשך ניהול העסק מהווה סכנה מיידית לציבור, ומאידך חופש העיסוק והפגיעה בפרנסת המשיב, כאשר חלק מהחקירות החדשות עוד בחיתוליהן, והחקירה נשוא תיק הירי (פל"א 461052/22) טרם הסתיימה, אני נעתרת לבקשה ואולם לא לתקופה בלתי מוגבלת.

משכך, אני מורה כי הצו יעמוד בתוקפו עד ליום 02.04.23, אלא אם יבוטל הצו או יתקבל רישיון עסק או היתר זמני כדין, ככל ועד למועד שנקבע לא תוסר הסכנה, תוכל המבקשת להגיש בקשה חדשה במידת הצורך וזו תיבחן על ידי בית המשפט.

סוף דבר אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת הצו שיעמוד בתוקפו עד ליום 02.04.23.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 34317-10-21 מוסלי ואח' נ' מועצה מקומית באר יעקב ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט, סגן הנשיאה אורן שוורץ עותרות 1. רחלי מוסלי 2. ח.י. אמצע השוק שיווק ירקות ופירות בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד טל ליטן ואביעד קשקש משיבות 1. מועצה מקומית באר יעקב – רשות הרשוי ע"י ב"כ עוה"ד איתי מרדכי 2. מדינת ישראל - משטרת ישראל - מחוז מרכז ע"י ב"כ עוה"ד מאיה לויאן פסק דין

בהמשך לכך, בחודש ספטמבר 2019 על יסוד מידע שהיתקבל במשטרת ישראל, הודיעה המישטרה לרשות המקומית ובהתאם לסמכותה לפי סעיף 8א2 לחוק רשוי עסקים, תשכ"ח – 1968 (להלן – חוק רשוי עסקים) כי יש בידה מידע מהימן לפיו בית העסק נשלט על ידי גורמי פשיעה שמסכנים את שלום הציבור ומנצלים אותו לבצוע עבירות פליליות.

המישטרה מצידה מוסמכת להודיע לרשות הרשוי המקומית כי קיימת מניעה ליתן רשיון עסק "אף אם מתקיימים בעסק או במבקש הרישיון או ההיתר התנאים הנדרשים למתן הרישיון ..., אם מצאה כי קיימות נסיבות שבשלהן אין לתת לעסק או למבקש רישיון או היתר, מטעמים של שלום הציבור או בטחונו, לרבות בשל עברו הפלילי של המבקש" [סעיף 8א2 לחוק רשוי עסקים].

העותרות הדגישו שהחומר הסודי נבחן על ידי בית המשפט, אך לא הטה את הכף לסגירת בית העסק.

בסופו של ההליך התקבלה החלטה מנומקת על ידי הרשות המוסמכת.

...

עיקר טענות המשיבות דין העתירה להיות מסולקת על הסף.

בנסיבות אלה, אני סבור שהחלטת המשטרה התקבלה כדין וממילא החלטת רשות הרישוי אשר מתבססת על עמדת המשטרה אף היא תקינה ובגדר השיקולים שנקבעו בחוק רישוי עסקים.

סיכומו של דבר - דין העתירה להידחות.

בהתחשב בהיקף ההליך, בהיקף הטיעון מצד המשיבות ובשים לב בתוצאה, אני מחייב את העותרות לשאת בשכר טרחת ב"כ רשות הרישוי בסך 5,000 ₪ וכן מחייבן לשאת בשכר טרחת ב"כ המשטרה בסך 10,000 ₪.