בקשת המדינה להארכת מעצר נאשמים באינוס קבוצתי

בית המשפט המחוזי בנצרת ה"ת 11199-11-19 כהן נ' מדינת ישראל תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופטת אילונה לינדנשטראוס המבקשת גל כהן ע"י ב"כ עו"ד גיא אשכנזי המשיבה מדינת ישראל ע"י פרקליטות מחוז צפון החלטה

במסגרת חקירה בגין ארוע של אונס קבוצתי, תפסה משטרת ישראל, ביום 23.10.2019, מכשיר טלפון נייד ומחשב נייד של המבקשת (להלן: התפוסים).

בתום החקירה, הוגש בבית משפט זה כתב אישום נגד שלושה נאשמים ובהם גיסה של המבקשת (להלן: הנאשם מס' 2), בגין עבירה של אינוס בנסיבות מחמירות ועבירות נוספות.

בהמשך, לבקשת ב"כ המבקשת ובהסכמת המשיבה, הורה כב' השופט מרגלית על העברת הדיון בבקשה להחזרת התפוסים לבית משפט זה. המבקשת טוענת כי במסגרת הדיון שהתקיים בבית משפט השלום ביום 23.10.19 בבקשה להארכת מעצרו של הנאשם מס' 2, התברר כי מכשיר הטלפון הנייד של הנאשם מס' 2 הועבר למעבדה ולכן לא ניתן היה להציג את הסירטון בפני בית המשפט ובנסיבות אלה, היא התבקשה (לא צוין על ידי מי) להעביר את מכשיר הטלפון הנייד שלה לבית המשפט, במטרה לאפשר לבית המשפט לצפות בסירטון וכך היה.

...

על כן ובהתחשב במכלול השיקולים כאמור, סבורני כי יש מקום להיעתר לבקשה בתנאים, כך שבכפוף לקיום התנאים הבאים במצטבר, יושבו התפוסים למבקשת: הנאשם מס' 2 יודיע כי הוא איננו מתנגד להחזרת התפוסים למבקשת וכי הוא לא יטען טענות הנובעות מהסכמתו זו ובכלל זה טענה לחסר ראייתי בנוגע לכך.

בבית המשפט העליון בש"פ 8845/21 לפני: כבוד השופט ג' קרא המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. משה אהרון זינו 2. אביב אוחיון 3. יצחק ממן 4. ליאור שמחון 5. **** דנילוב בקשה שניה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 תאריך הישיבה: ז' בשבט התשפ"ב (9.1.2022) בשם המבקשת: בשם המשיב 1: בשם המשיב 2: בשם המשיב 3: בשם המשיב 4: בשם המשיב 5: עו"ד חיים שוייצר עו"ד איתמר סיון עו"ד עלי אבו לבן עו"ד גיל נמיר עו"ד נורית שני עו"ד ניל סיימון ][]החלטה

לאחר מכן ביצעו המשיבים במתלוננת מעשי אונס קבוצתי, כאשר המשיב 1 שוהה בחדר ומתעד את הארוע בטלפון הנייד, תוך שהוא עודד את האחרים בקריאות גנאי כלפי המתלוננת.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש בחלופת מעצר כלשהיא כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהם, בשלב זה. לאור העיכוב שחל בשמיעת ההליך, עיכוב שאין לזקפו לחובת המשיבים, ומאחר וארבעת מועדי ההוכחות הקבועים בתוך תקופה ההארכה המבוקשת נקבעו למספר שעות מצומצם בלבד, מאחר ומדובר בעדה מרכזית שחקירתה הנגדית עלולה להתארך, ומשמדובר במספר נאשמים, טוב יעשה המותב הנכבד השומע את ההליך העקרי, ככל שיומנו מאפשר זאת, לו יאריך את שעות שמיעת עדותה של המתלוננת, כך שניתן יהיה לסיימה ויאפשר היתקדמות נוספת בהליך בכלל.

...

כן נטען כי המעשים המיוחסים למשיבים אינם כוללים "אלימות יוצאת דופן". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים החל מיום 4.1.2022 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 10047-01-21 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

בבית המשפט העליון בש"פ 2041/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני בקשה שלישית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 תאריך הישיבה: כ"ו באדר ב התשפ"ב (29.3.2022) בשם המבקשת: עו"ד מיכל קליין בשם המשיב 1: עו"ד איתמר סיוון בשם המשיב 2: עו"ד עלי אבו לבן בשם המשיב 4: עו"ד ליאורה גלאובך בשם המשיב 5: עו"ד ניל סיימון ][]החלטה

בדיון שהתקיים לפניי טענה באת-כוח המדינה כי מסוכנותם של המשיבים נלמדת מכתב האישום, המתאר אונס קבוצתי מכוער ואכזרי; עוד ציינה כי המתלוננת טרם סיימה להעיד וכי העדות דורשת ממנה תעצומות נפש כפי שניכר במהלך עדותה.

כפי שנפסק לא פעם בבית משפט זה, ישנו חשש מובנה ששחרורם ממעצר של נאשמים בעבירות מין ישפיע על מצבה הנפשי של המתלוננת ויפגע ביכולתה להעיד באופן חופשי (ראו מני רבים: בש"פ 8843/21 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 12 (24.1.2022); בש"פ 6958/19 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 13 (30.10.2019)).

...

לטענת באי-כוח המשיבים, התוצאה היא שהמשיבים נפגעים וחירותם נשללת מהם תקופה ארוכה ביותר, על אף שאין חולק שהימשכות ההליכים אינה תלויה בהם.

לנוכח כל האמור טענו באי-כוח המשיבים שהשתנתה נקודת האיזון, וכי יש מקום לשקול את שחרור המשיבים לחלופת מעצר, ולמצער להורות על עריכת תסקירים עדכניים.

לאחר שעיינתי בכתובים והקשבתי ברוב קשב לטיעוני באי-כוח הצדדים, הגעתי לכלל דעה שדין הבקשה להתקבל.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת, ומשכך אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים 1, 2, 4 ו-5 ב-90 ימים, החל מיום 4.4.2022 או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 10047-01-21 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

האישום הראשון והעיקרי מגולל ארוע מזעזע בחומרתו על פיו ביצעו הנאשמים אינוס קבוצתי של המתלוננת כמו גם מעשי סדום בה חרף היתנגדותה, והכל תוך תעוד הארוע בטלפון הנייד של אחד מהנאשמים.

במענה לטענות בא-כוח המשיבה טען בא-כוח העורר כי בית משפט זה, בדונו בבקשות להארכת מעצרם של הנאשמים, הביע לא אחת את מורת רוחו על אופן היתנהלות התיק; כי המשיבה לא הגישה ערר על החלטת בית המשפט המחוזי ולפיכך אין מקום להעלות באכסניה זו טענות לעניין מסוכנותו של העורר ולעניין קביעות תסקיר המעצר; וכי נפלו פגמים באופן ניהול הדיון בבקשה להפחתת סכום ההפקדה ובהחלטה שניתנה בסופו ביום 24.7.2022.

מסוכנות זו נלמדת בראש ובראשונה מחומרת העבירות המיוחסות לו – עבירות מין חמורות מאין כמותן במסגרת קבוצתית בנגוד לרצונה של המתלוננת ותוך הפעלת כוח (בין היתר ביצוע שני מעשי סדום במתלוננת בעת ובעונה אחת, האחד על ידי העורר אשר החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, והשני על ידי נאשם אחר אשר החדיר את איבר מינו לפּיה), המקימות חזקת מסוכנות בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים; ועבירה של הספקת סם מסוכן המקימה חזקת מסוכנות בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק זה. בהקשר זה יוער כי ככלל, בשל חומרתן של עבירות אלה, המסוכנות הטבועה בהן והחשש להישנותן, נדרשים טעמים מיוחדים על מנת להסתפק במעצר בפקוח אלקטרוני (סעיף 22ב(ב)(1) לחוק המעצרים; ראו גם למשל: בש"פ 1596/20 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 11 (1.3.2020); בש"פ 1903/18 מרואני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (10.4.2018)); ומקל וחומר על מנת להורות על שיחרור לחלופת מעצר (בש"פ 3322/18 מדינת ישראל נ' אסמאעיל, פסקה 6 (29.4.2018); בש"פ 502/18 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 12 (31.1.2018); בש"פ 299/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (30.1.2019)).

...

בדיון שהתקיים לפנַי טענה המשיבה כי דין הערר להידחות.

פירוש הדבר הוא שייתכן כי בית המשפט יגיע למסקנה שקיימת חולשה מסוימת בעוצמת הראיות, אולם חרף זאת יורה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים נוכח עוצמתה של עילת המעצר נגדו (בש"פ 4458/18 מישייב נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (24.6.2018); בש"פ 1597/20 מדינת ישראל נ' אבו סעב, פסקה 21 (11.3.2020); בש"פ 1269/22 אבו סביתאן נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (6.3.2022)).

יוצא אפוא כי עוצמתה של עילת המעצר נגד העורר גבוהה.

הערר נדחה.

לפיכך, בשלב הדיון במעצר עד תום ההליכים, הבחינה אינה נעשית לפי רף ההוכחה הנידרש במשפט פלילי, אלא יש לבחון אם במכלול הראיות טמון פוטנציאל שיביא להרשעת הנאשמים הגבוה מפוטנציאל זכויים (בש"פ 3916/22 יוחננוב נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (26.6.2022); עניין דכה, שם).

זאת, בהנתן שקבוצת הוטסאפ ניפתחה ארבעה ימים לאחר ארועי כתב האישום, ניסגרה עם ביצוע המעצרים הראשונים של בני החבורה, הוגדרה כקבוצה למחיקה אוטומאטית תוך 24 שעות (עמ' 27 לתימלול קבוצת הוטסאפ), והיו חברים בה לפחות חמישה מבין שבעת הנאשמים בכתב האישום.

ויובהר, דינן של טענות הנוגעות לפגמים במסדר הזיהוי ולמהימנות של עדים, להתברר בהליך העקרי ולא במסגרת הארכת המעצר (והשוו: עניין קריחלי, בפסקות 10-9; בש"פ 10121/17 מזרחי נ' מדינת ישראל, פסקה 23 (14.1.2018)).

עם זאת, לאור מסקנותיי לעיל, לפיהן קיימת חולשה ראייתית ביחס למעורבותו של אנס בשלב האיומים (לצד העובדה שכלל לא מיוחסת לו מעורבות בשלבי הירי והחטיפה), כך שראיות לכאורה בעוצמה מלאה קיימות רק ביחס למעורבותו בשלב ההדחה והשיבוש, אני סבור שיש להפנותו לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר מעצר, על מנת שיבחן, בטרם הכרעה בבקשה למעצרו עד תום ההליכים, אם ישנה חלופה אשר בכוחה לאיין את המסוכנות אשר נשקפת ממנו.

...

הדברים שונים ביחס למעורבותו של אנס בשלב ההדחה והשיבוש, ואני סבור שיש להותיר על כנה את מסקנתו של בית המשפט המחוזי, שקבע שיש ראיות לכאורה ביחס למעורבותו של כרם בשלב זה, בהתבסס על מעורבותו בקבוצת הווטסאפ.

עם זאת, לאור מסקנותיי לעיל, לפיהן קיימת חולשה ראייתית ביחס למעורבותו של אנס בשלב האיומים (לצד העובדה שכלל לא מיוחסת לו מעורבות בשלבי הירי והחטיפה), כך שראיות לכאורה בעוצמה מלאה קיימות רק ביחס למעורבותו בשלב ההדחה והשיבוש, אני סבור שיש להפנותו לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר מעצר, על מנת שיבחן, בטרם הכרעה בבקשה למעצרו עד תום ההליכים, אם ישנה חלופה אשר בכוחה לאיין את המסוכנות אשר נשקפת ממנו.

סוף דבר בהינתן האמור לעיל, דינו של הערר בבש"פ 8770/22 להידחות, ודינו של הערר בבש"פ 8769/22 להתקבל באופן חלקי.