בפני בקשת המאשימה להורות על פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, לפי סעיף 46 ב(א) לפקודת התעבורה [נ"ח] התשכ"א – 1961.
טענות הצדדים
בדיון מיום 28.2.21, ב"כ המבקשת טען לקיומן של ראיות לכאורה, ביניהן:
תיק החקירה שכולל: דו"ח בוחן תאונת דרכים, סקיצה ותרשים, תצלומים מסרטון ממצלמת אבטחה סמוכה למקום התאונה וניסוי שדה ראיה, תצלומים של זירת התאונה, הודעות עדים ממקום התאונה, שיחזור התאונה, מסמכים רפואיים, אשר מפרטים את אופן השתלשלות התאונה כמתואר בכתב האישום.
זאת ועוד ; המשיב טען בחקירתו זו, כי סונוור לשבריר שניה ( "קבלתי הבזק למאית השניה" ר' עמ' 3 ש' 44) ואילו עפ"י חישובי הבוחן המנוחה שהתה בכביש למעלה מ-3 שניות לפני קרות התאונה כך שנראה, כי המשיב יכול היה להבחין בה ולמנוע התאונה.
...
ב"כ המשיב טען, כי אין להיעתר לבקשה משום שלא קיימת מסוכנות מנהיגתו של המשיב, וזאת לאור עברו התעבורתי הקל, ולאור העובדה, כי המשיב נהג לדבריו, במהירות נמוכה של 10 קמ"ש. לתמיכה בטענותיו הגיש ב"כ המשיב פסיקה.
ראיות לכאורה אלו מצביעות, כי הבוחן בדק את הנתונים הרלבנטיים, לרבות תוואי השטח, הזירה, שדה הראיה, כלי הרכב, גבה עדויות ועל פיהם גיבש מסקנה מקצועית בדבר אופן התרחשות האימפקט ומקום האימפקט.
לאור כל האמור לעיל, המסקנה היא, כי קיימות בידי המבקשת ראיות לכאורה, כי המשיב אחראי לקרות התאונה ולמותה של המנוחה.
על כן אני סבורה, כי יהיה זה נכון להורות על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וכך אני מורה.
