ביקש לתת אמון בעדותו של העד האובייקטיבי, שמעדותו בבית המשפט ותעוד היתנהגותו בפרוטוקול הדיון, אין ספק שאינו מבקש ל"הפליל" את הנאשם, כדברי ההגנה, אלא רק משום ששינה מעדותו בנקודה מסויימת, ביקשה המאשימה להכריז עליו 'עד עוין' ולקבל את גירסתו הראשונית בתחנת המישטרה.
דיון והכרעה:
פרשת התביעה:
ראיות התביעה מתבססות על עדות המתלונן אשר מכיר ומזהה את הדוקר באופן וודאי; על עדותו של עד ראייה אשר אף הוא מכיר ומזהה את הנאשם כמי שביצע את העבירה ובכך מחזק את גירסתו של המתלונן; סרטונים ממצלמות אבטחה שמתעדים את הארוע, האנשים תנועות וחפצים; וכן פציעתו של המתלונן אשר מבוססת על מסמכים רפואיים.
מכל האמור, אני מוצאת כי התביעה הוכיחה מעל לספק סביר את הנטען בכתב האישום והעובדות המפורטות בו, למעט כך שהחפץ החד הנצפה בסירטון הוא סכין מטבח באורך של 30 ס"מ, שכן, עד הראייה לא חזר על כך שראה את הסכין ולא מסר את תיאורה ובנוסף, הסכין שנתפסה בזירה לא הוכחה ככזו שהייתה מעורבת בארוע הדקירה ולפיכך, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של פציעת המתלונן בנסיבות מחמירות ובאמצעות חפץ חד ומזכה אותו מעבירת החזקת סכין.
...
בנושא זה, שהינו זיהוי שנערך על ידי בית המשפט באמצעות השוואה לתמונה שמהווה ראיה חפצית, יש להפנות להלכה בע"פ 602/06 אברהם נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (22.1.2007), שם נאמר: "הלכה היא כי בית המשפט רשאי לסמוך על מראה עיניו ועל התרשמותו ממראהו של נאשם בכל הנוגע לזיהויו...לא זו בלבד, שבית המשפט רשאי לעשות שימוש בכלי זה, אלא שתפקידו השיפוטי מחייב אותו להיעזר במראה עיניו, וכל עוד לא מדובר בהתרשמות הדורשת מומחיות – אין בכל כל פסול".
וכך אני קובעת, כי מדובר בצילומו של הנאשם, זאת על אך ששלל זאת מכל וכל.
סוף דבר:
לאחר שבחנתי את כלל הראיות, שמעתי את העדים, מצאתי שגרסת עדי התביעה לאירוע; המתלונן ועד הראייה, אמינה עלי בהיותה הגיונית, נתמכת בראיות שהוצגו לי ונשזרת זו בזו.
מכל האמור, אני מוצאת כי התביעה הוכיחה מעל לספק סביר את הנטען בכתב האישום והעובדות המפורטות בו, למעט כך שהחפץ החד הנצפה בסרטון הוא סכין מטבח באורך של 30 ס"מ, שכן, עד הראייה לא חזר על כך שראה את הסכין ולא מסר את תיאורה ובנוסף, הסכין שנתפסה בזירה לא הוכחה ככזו שהייתה מעורבת באירוע הדקירה ולפיכך, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של פציעת המתלונן בנסיבות מחמירות ובאמצעות חפץ חד ומזכה אותו מעבירת החזקת סכין.
