מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשת המאשימה להגשת פסק דין קודם בעבירת רישוי עסקים

בהליך ערעור פלילי גזר דין (עפ"ג) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

שני הצדדים לא השלימו עם פסק דינו של בית משפט קמא, ושניהם הגישו ערעורים על פסק הדין- במסגרת העירעור אשר נדון בפני כב' השופט ג'השאן, השיגו הנאשמים על הרשעתם בחלק מהעברות שיוחסו להם בכתב האישום, על אי ביטול הרשעת הנאשמים 1-2 ועל חומרת העונש; מנגד, המאשימה השיגה על זכויים של הנאשמים מחלק מהעברות שיוחסו להם בכתב האישום (עבירות בנגוד לחוק המים וחוק שמירת הניקיון) ועל החלטת בית משפט קמא להורות על ביטול הרשעת הנאשמים 3-4 וכן על קולת העונש.
בית משפט קמא פירט בהחלטתו את ההרשעות הקודמות שלחובת הנאשם 2 בגין עבירות דומות, לרבות על חוק רשוי עסקים, שגם בגדרן נטען כי הרשעת הנאשם 2 תימנע ממנו אפשרות לגשת למכרזים ערוניים וטענותיו נדחו, בין היתר, בשל אותם הרשעות ומשלא הציג הנאשם 2 טעמים מיוחדים וחריגים המצדיקים המנעות מהרשעות נדחתה בקשתו.
...
הערה לפני סיום: בטרם סיום, נציין כי לא מצאנו מקום להידרש לטענת הנאשמים לפיה נפל פגם בהליך בערכאה הדיונית כאשר הוחלט על העברת התיק לכב' השופטת תדמור-זמיר.
בעניין זה יפים הדברים שנקבעו ברע"פ 3017/20 נעאמנה נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (18.08.2020) (להלן: "עניין נעאמנה"): "המבקש לא העלה בבית המשפט המחוזי כל טענה הנוגעת לסמכותו של בית המשפט ולא אפשר לבית המשפט המחוזי להידרש לטענה.... יתר על כן, טענה זו של חוסר סמכות המותב אף לא נטענה בבית משפט זה בבקשה המקורית לרשות ערעור שהגיש המבקש, אלא היא הועלתה לראשונה בבקשה המתוקנת מטעמו, וזאת ללא כל הסבר מניח את הדעת להתנהלות זו. משכך, יש רגליים לסברה כי המבקש 'שמר' את טענת העדר הסמכות באמתחתו ו'שלף' אותה משתוצאת ההליך בערעור לא היתה לרוחו. בנסיבות העניין, הדבר עשוי לעלות כדי חוסר תום לב בניהול הליכים משפטיים, ולפיכך טענתו זו ראויה להידחות גם מחמת מניעות, כמפורט לעיל. הדברים שנקבעו בעניין אפרידר, לפיהם 'ניסיונן של המשיבות לעתור כעת לביטול פסק הדין, לאחר שתוצאתו אינה מקובלת עליהן, עולה לכדי חוסר תום לב בניהול הליכים משפטיים, ועל כן ראויה להידחות גם מחמת טענת מניעות.... הלכה זו הופעלה גם במצבים כדוגמת זה בו עסקינן, בהם רק לאחר מתן החלטה בדן יחיד הועלתה הטענה כי היה צורך לדון בעניין במותב תלתא'....". כן נציין בהקשר זה, כי על אף שהשאלה אם היתה מוסמכת ערכאת הערעור בערעור הראשון, ליתן את פסק דינה בדן יחיד, הועלתה על-ידי בית משפט זה בהחלטתו מיום 21.09.2020 ולא על-ידי מי מהצדדים, מצאנו להתייחס לסוגיה במספר מילים.
כך או כך, טענה זו לא הועלתה בפני בית המשפט המחוזי שנתן את פסק הדין הראשון, ובעניין זה נפנה לדברים שנקבעו בפסק הדין בעניין נעאמנה הנ"ל. מסקנה: סוף דבר, שני הערעורים נדחים בזאת.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2017 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

בנסיבות אלה, אף אם הוגש כתב אישום נגד אותו אדם בגין פרק זמן מסוים שבו בוצעה עבירה, אין כל מניעה להגיש נגדו כתב אישום נוסף ביחס לתקופה מאוחרת יותר שבה העבירה ממשיכה להתקיים (רע"פ 11920/04 נאיף נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, מיום 26.3.07, סעיף 7 לפסק הדין).
במסגרת ההסדר בהליך הקודם הבהירה ב"כ המאשימה "המשרד להגנת הסביבה הגיש כנגד נאשמת 2 (נאשמת 1 בתיק שבפניי- אס"ח) ונאשמים נוספים כתב אישום בגין עבירות רשוי עסקים ועבירות בתחום איכות הסביבה במועדים שאינם חופפים למועד כאן, בנסיבות כאשר הוגש כתב אישום מקיף שכולל גם עבירות בתחום איכות הסביבה שהיו משמעותיות בתיק זה, אני מודעת לכך שהקנס יחסית נמוך ביחס לעסקים דומים, בהיקפים דומים, אך אני חושבת וגם בחשיבה משותפת עם הפרקליטות, בנסיבות בהן מיתנהל תיק נגד הנאשמים הנכונים.... ועל אף שמדובר בענישה מהרף התחתון של עבירות דומות, אני מבקשת לאשר את הסדר הטיעון גם בהיתחשב בכך שכרגע אין פעילות במקום של החברה הנאשמת" (עמ' 36).
...
משכך, לא שוכנעתי, כי מתקיימים טעמים לקבלת הבקשה לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק.
משכך לא יכולה להיות ציפיה לביטול כתב האישום ואי נקיטת הליכים בתיק זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת הבקשה באופן חלקי במובן זה שעומדת לנאשמת 1 הגנת "כבר הורשעתי" בעבירה של ניהול עסק הטעון רישוי ללא רישוי כדין בהתייחס לתקופה שבין ינואר 2012 ועד אפריל 2013.
יתר טענות הנאשמים 1-2 נדחות.

בהליך רישוי עסקים (רע"ס) שהוגש בשנת 2020 בעניינים מקומיים כפר סבא נפסק כדקלמן:

בנסיבות אלה נטען כי היתנהלות הנאשמת, באופן כללי, הנה בדרך של פתיחת עסקים ללא רישיון בכל רחבי הארץ, כדבר שבשיגרה, כשסקירת ההרשעות הקודמות בעיניינה, הן מתחום רשוי העסקים והן מתחום התיכנון והבניה, מבהירה באופן ברור כי מדובר בעבריינות רצידיביסטית מצד הנאשמת, העושה דין לעצמה, ומשיקולים כלכליים בוחרת לפתוח בתי עסק ברחבי הארץ ללא רישיון, לעיתים אף תוך בניה ושימוש ללא היתר כדין (נספחים יב1- יב24 לטיעונים לעונש).
טרם תיקון 34 לחוק רשוי עסקים – הרלוואנטי לענייננו, הואיל וכתב האישום הוגש עובר לתיקון באוגוסט 2017 – נקבעו בחוק עונשים המגיעים כדי 18 חודשי מאסר בפועל וקנס מאקסימאלי בסך 75,300 ₪ ובמקרה של תאגיד קנס מאקסימאלי בסך 150,600 ₪ , לצד קנס נוסף על עבירה נמשכת, לאחר התראה, בסך 1,400 ₪ לכל יום.
בבחינת מדיניות הענישה הנוהגת יש להבחין בין סניפים "חיים" לסניפים שהוקמו, כאשר רק שלושה מפסקי הדין שהגישה המאשימה עוסקים בנסיבות כאלה, כאשר הקנס שהוטל במסגרתם עומד על סך של 33,000 ₪ לנאשמת ו-5,000 ₪ לאדם פרטי, זאת בנבדל מהקנסות הגבוהים שהוטלו בגין ביצוע עבירות בנגוד לחוק התיכנון והבניה.
ייאמר כי מטיעוני המאשימה לעונש עולה כי לא זו בלבד שהגישה מסמכים לאורך כל התקופה האמורה, מהם מבקשת ללמוד על הלך הרוח מצד הנאשמים, תיכנון מוקדם, שיטתיות ועבריינות רצידיביסטית – המהוים נסיבות הקשורות בבצוע העבירה, אלא שאף מגדילה לעשות ומחשבת את הקנס המבוקש על בסיס קנס יומי עבור כל יום, מיום 23.5.16 ועד ליום 4.4.19, עת קיבלה הנאשמת רישיון עסק, וכן מיום 12.3.20 ועד ליום 1.7.20, עת בוטל רישיון העסק שהיה ברשותה, כשכל אלה מועדים המאוחרים למועד הגשת כתב האישום.
...
לאור האמור, אין בידי לקבל את המסמכים הנוגעים לתקופה שלאחר הגשת כתב האישום, או לתת להם משקל בגזר הדין.
יחד עם זאת, אני מקבל את המסמכים המאוחרים שהגישו הנאשמים, באשר להשגת מרבית האישורים עד כה, הואיל ועל פי תיקון 113 לחוק העונשין, כאמור, בעוד שעל המאשימה מוטל נטל הוכחה של נסיבות לחומרא מעבר לספק סביר, הרי שנסיבות מקלות ניתנות להוכחה על ידי הנאשם במאזן ההסתברויות בלבד, ואלו הוכחו לפניי במידה הנדרשת.
לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשמת 1 קנס בסך 100,000 ₪, לתשלום ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל ביום 15.1.21.

בהליך רישוי עסקים (רע"ס) שהוגש בשנת 2018 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

כתב האישום הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות של אי קיום צו בית משפט, עבירה על סעיף 18 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק") וניהול עסק ללא רישיון, עבירה לפי סעיפים 4, 14, 16, 17, ו- 24 לחוק ופריט מספר 4.2 לצוו רשוי עסקים (עסקים טעוני רשוי), תשע"ג- 2013.
הנאשם הפעיל את העסק במשך תקופה העולה על שנה ללא רישיון ותוך הפרת צו שפוטי ואף המשיך בהפעלתו לאחר הגשת כתב האישום.
ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם קנס בין 15,000 ₪ ל- 30,000 ₪, חילוט ההיתחייבות שהוטלה בתיק הקודם, מאסר על תנאי למשך 3 שנים, התחייבות בגובה כפל הקנס, וצו סגירה דחוי ל- 6 חודשים.
אשר לנסיבות ביצוע העבירה עסקינן במי שכבר נתן את הדין בגין ביצוע עבירה של ניהול עסק ללא רישיון, ואף שדינו נגזר הוא המשיך בבצוע העבירה, כך שגם הפר צו שפוטי שהורה לו על סגירת העסק ככל שלא יהיה בידו רישיון כדין במסגרת הזמנים שנקבעו בפסק הדין.
...
לאור כל האמור לעיל יש למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים עבירה לפי חוק רישוי עסקים.
אני מורה על הפעלת ההתחייבות בסך 14,000 שנחתמה על ידי הנאשם ביום 13.7.16 מגזר הדין ברע"ס 36892-04-16.

בהליך רישוי עסקים (רע"ס) שהוגש בשנת 2023 בעניינים מקומיים תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

תמצית טיעוני הצדדים: ב"כ המאשימה עמדה על כך שהבקשה האחרונה לרישיון עסק הוגשה ביום 2.6.22 וממנה עולה, כי לבקשה קיים סרוב של רשוי הנדסי, ותיק הרשוי מורה, כי הנאשם עוסק במקום עוד החל מחודש מרץ 2020 ורק במועד האמור הוגשה בקשה לחידוש השמוש החורג (מא/1).
לטענתה, נשלח לנאשם מכתב מטעם הרשות המקומות, לפיו עליו לפעול להסדיר את הבקשה להיתר שימוש חורג, כאשר הובהר לו, כי הסרוב בעיניין זה תקף עוד קודם לכך (מא/3).
העובדה שממועד הגשת כתב האישום ובכללו מועד ביצוע העבירה, קרי 14.5.2021, לא הוגשה בקשה מטעם המאשימה להורות על סגירת העסק גם באופן מינהלי, גם בה יש כדי להורות שאין צורך דחוף במתן סעד של צו סגירה כאמור.
לעניין מיתחם הענישה, הסנגורית הפניתה לחמישה פסקי דין שיפורטו בהמשך, וטענה שמבחינת המהות מדובר על אותם עסקים מסוג העסק בו עסק הנאשם.
...
עוד הפנתה לבקשה למתן רישיון עסק שהוגשה ביום 27.12.22,(נ/2) לפיה טענת היעדר ההיתכנות לקבלת היתר שימוש חורג שטענה המאשימה, הינה טענה שאינה מבוססת ודינה להידחות.
אולם, עיון במדיניות הרשות האמורה (מא/4), מורה כי בקריאה מדוקדקת אין זו המסקנה הנחרצת והמתבקשת בדבר אי היתר קיום לעסקי מועדוני החשפנות, ואני מקבלת את טיעוני ההגנה בהקשר זה כי מנוסח המסמך עולה ,שהמדיניות בדבר העדר אישור בקשות לשימוש חורג במועדוני חשפנות הינה בגדר מדיניות כללית שלצידה נכתב שבקשות פרטניות יידונו וכל מקרה יבחן לגופו, ואין במדיניות זו כדי לסתום את הגולל על מועדוני החשפנות.
סבורני, כי התיעוד שהוגש מטעם ההגנה, ובכללו העובדה, כי היה לעסק היתר זמני תקף עד לסוף שנת 2019, דווקא מטה את הכף לחובתו של העסק ומדגישה את משך הזמן שפעל ללא רישיון.
ברי כי אין לאפשר עתירה לסגירת העסק במועד נדחה, כמו גם העובדה אליה התייחסתי בדבר עוצמת הפגיעה בערך החברתי המוגן של הפעלת עסק בתפוסה כה נרחבת של עשרות אנשים, כאשר הסירוב ההנדסי שריר וקיים, הינה עוצמה של פגיעה ממשית, שגם עמה אין להסכין.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו