בנסיבות אלה נטען כי היתנהלות הנאשמת, באופן כללי, הנה בדרך של פתיחת עסקים ללא רישיון בכל רחבי הארץ, כדבר שבשיגרה, כשסקירת ההרשעות הקודמות בעיניינה, הן מתחום רשוי העסקים והן מתחום התיכנון והבניה, מבהירה באופן ברור כי מדובר בעבריינות רצידיביסטית מצד הנאשמת, העושה דין לעצמה, ומשיקולים כלכליים בוחרת לפתוח בתי עסק ברחבי הארץ ללא רישיון, לעיתים אף תוך בניה ושימוש ללא היתר כדין (נספחים יב1- יב24 לטיעונים לעונש).
טרם תיקון 34 לחוק רשוי עסקים – הרלוואנטי לענייננו, הואיל וכתב האישום הוגש עובר לתיקון באוגוסט 2017 – נקבעו בחוק עונשים המגיעים כדי 18 חודשי מאסר בפועל וקנס מאקסימאלי בסך 75,300 ₪ ובמקרה של תאגיד קנס מאקסימאלי בסך 150,600 ₪ , לצד קנס נוסף על עבירה נמשכת, לאחר התראה, בסך 1,400 ₪ לכל יום.
בבחינת מדיניות הענישה הנוהגת יש להבחין בין סניפים "חיים" לסניפים שהוקמו, כאשר רק שלושה מפסקי הדין שהגישה המאשימה עוסקים בנסיבות כאלה, כאשר הקנס שהוטל במסגרתם עומד על סך של 33,000 ₪ לנאשמת ו-5,000 ₪ לאדם פרטי, זאת בנבדל מהקנסות הגבוהים שהוטלו בגין ביצוע עבירות בנגוד לחוק התיכנון והבניה.
ייאמר כי מטיעוני המאשימה לעונש עולה כי לא זו בלבד שהגישה מסמכים לאורך כל התקופה האמורה, מהם מבקשת ללמוד על הלך הרוח מצד הנאשמים, תיכנון מוקדם, שיטתיות ועבריינות רצידיביסטית – המהוים נסיבות הקשורות בבצוע העבירה, אלא שאף מגדילה לעשות ומחשבת את הקנס המבוקש על בסיס קנס יומי עבור כל יום, מיום 23.5.16 ועד ליום 4.4.19, עת קיבלה הנאשמת רישיון עסק, וכן מיום 12.3.20 ועד ליום 1.7.20, עת בוטל רישיון העסק שהיה ברשותה, כשכל אלה מועדים המאוחרים למועד הגשת כתב האישום.
...
לאור האמור, אין בידי לקבל את המסמכים הנוגעים לתקופה שלאחר הגשת כתב האישום, או לתת להם משקל בגזר הדין.
יחד עם זאת, אני מקבל את המסמכים המאוחרים שהגישו הנאשמים, באשר להשגת מרבית האישורים עד כה, הואיל ועל פי תיקון 113 לחוק העונשין, כאמור, בעוד שעל המאשימה מוטל נטל הוכחה של נסיבות לחומרא מעבר לספק סביר, הרי שנסיבות מקלות ניתנות להוכחה על ידי הנאשם במאזן ההסתברויות בלבד, ואלו הוכחו לפניי במידה הנדרשת.
לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:
נאשמת 1
קנס בסך 100,000 ₪, לתשלום ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל ביום 15.1.21.
