בקשת הכרה בנכות בשל הלוקס ולגוס

העובדות המערער, יליד 1984, נפגע ביום 8.4.2012 בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה (להלן: התאונה).

5.2 הועדה פירטה את מימצאי בדיקות ההדמיה, בזו הלשון: "MRI ברך שמאל מיום 15.9.14 תקין. MRI כף רגל ימין מיום 15.9.14 איזור בצקת מוקדית בראש מטטרסוס ראשון עם פגיעה בקפסולה בסמוך. מפוי עצמות 2.1.14 רכוז בפרק המטטרסוס פלינגיאלי I ימין, US ברך ימין 8.3.13 תקין". 5.3 הועדה ביצעה למערער בדיקה קלינית ופרטה את ממצאיה באופן הבא: "בבדיקה כתף שמאל: ללא אטרופיה שרירית ללא דפורמאציה אבדוקציה 140 מעלות (160 מימין). פלקציה 150 מעלות (160 מימין). סיבוב חצוני 60 מעלות דו"צ, סיבוב פנימי מגיע עד D10, ימין עד 8D. ברך שמאל: ללא נפיחות טווח תנועות מלא, אין דילדול שרירים, יציבות שמורה, סימנים מניסקאליים שליליים. כף רגל ימין: הלוקס ולגוס ללא מיגבלות תנועה במפרק MPI". 5.4 הועדה סיכמה את מסקנותיה בנוסח הבא: "באשר לכתף שמאל בנוכחות מסת שרירים תקינה והגבלה מזערית בתנועה אין מקום לקביעת נכות.

כלומר, בהתאם לסעיף ליקוי זה על מנת שתוענק נכות בגין הגבלה בתנועות הכתף יש צורך במיגבלה בהרמת הידיים עד לגובה השכם ולקיומה של הגבלה ניכרת בסיבוב כלפי חוץ או פנים או שהסיבוב יהיה עד 45 מעלות בלבד.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר הערעור בנוגע לקביעת הוועדה בנוגע לליקוי בכתף שמאל – נדחה.

ביום 25.12.2018 בהיתחשב בקביעות הועדה הרפואית (נכות כללית) מדרג ראשון אשר לא הכירה בבעיות המבקשת בבלוטת התריס מסרה ממונה שקום את חוות דעתה בעיניינה של המבקשת.

מדובר בעוררת צעירה עם השכלה של 11 שנ"ל. עבדה עד לפני כ- 3 שנים בניקיון משרדים וביה"ס. לוקה בהפרעת חרדה בגינה נקבעו 30%, משקל יתר 20%, בלוטת מגן וכאבי גב 10%, הלוקס ולגוס ימין שמאל 5% כל אחד ולכן מוגבלת בעיקר במצבי דחק ולחץ ובביצוע עם מטלות הדורשות קשב ורכוז ומאמץ גופני משמעותי, אולם הוועדה מקבלת החלטת דרג I לפיה לא איבדה כדי 50% מכושרה להישתכר.

כמו כן דרגת הנכות בגינו בשיעור 30% יחד עם ליקויים נוספים בשיעורים נמוכים אינם מלמדים כי נפל פגם בהחלטה כי המבקשת לא איבדה 50% מכושרה לעבוד.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי נחה דעתי כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.

סוף דבר –הבקשה נדחית.

על יסוד ממצאיו קבע המומחה שבעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה כדלקמן: בגין מצב לאחר שבר בעצמות שוק ימין שהתאחה בזווית ולגוס, בשיעור של 10%, לפי פרט 47(2)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התוספת לתקנות"); בגין השברים בעצמות המטטרזי 2,3, בשיעור של 10% לפי פרט 49(4) לתוספת לתקנות; בגין הצלקות, בשיעור של 10% לפי פרט 75(1)(ב) לתוספת לתקנות.

בגין הלוקס ולגוס נותח התובע ביום 6.4.09.

לפיכך, בהתאם לתקנות ולאור ההלכה שלפיה גם אישפוז יום הנו בגדר אישפוז, לפי נכות בשיעור 27.1% ו- 39 ימי אישפוז, זכאי התובע לפצוי בסך של 66,627 ₪ בראש נזק זה. הפסד הכנסות בעבר התובע ביקש בסיכומיו לפצותו בגין ראש נזק זה בסך של 172,507 ₪ (עד יום הגשת התביעה) לפי החישוב הבא: בהתאם לתעודת עובד הציבור מטעם רפ"ק רונית לביא, שלפיה נוכו לו 306 ימי מחלה שלפי התקשי"ר ניתנים לפדיון בעת פרישה.

בשל קביעה מפורשת זו אין מקום להכיר בימי המחלה הקשורים בניתוח האמור כימי מחלה הקשורים בקשר סיבתי לתאונה.

...

בתצהיר עדות ראשית הצהיר התובע ש"עקב התאונה וכתוצאה ממנה אני סובל מרגישות ונפיחות מעל הקרסול במקום בו היו ברגים.

ועדת הערר בראשות יו"ר הועדה עו"ד שלומי שלמה פרידמן, קבעה כדלקמן: "...בפנינו דו"ע שהיה פטור מלהתייצב בשירות התעסוקה כי שלחו לו פטור מהתייצבות. ואולם, דו"ע בכ"ז הגיע ללשכה (גם אם כדי למסור מסמכים לוועדה רפואית) ואז הוצעה לו עבודה לעבוד בניקיון – עבודה שהותרה ע"י ועדת כושר (מ 13.3.22). מרגע שדו"ע התייצב בשירות התעסוקה, מכל סיבה שהיא, מותר היה לשירות התעסוקה להציע לו עבודה. כיוון שהעבודה שהוצעה לדו"ע תיאמה את החלטת ועדת הכושר, הרי שסירוב של דו"ע לקבלה, הצדיקה את רישום הסרוב. לכן הערר נדחה." טענות הצדדים המערער בן 60, מוכר למערכת הפסיכיאטרית ומטופל תרופתית, הוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור 57% על רקע מחלתו הנפשית, סחרחורת, ליקויי ראיה, פגיעה אורטופדית ברגליים (הלוקס ולגוס), סכרת, אסטמה ועוד.

אין מחלוקת כי נאמר למערער שמדובר בעבודות ניקיון, ולפיכך גם אילו היה המערער מקבל את ההפניה פיזית וגם אילו היה פונה למעסיק הפוטנציאלי, התוצאה ברמה המהותית עדיין היתה נותרת בעינה – המערער ידע באותה נקודת זמן כי אינו כשיר לעבודה זו, הפקידה באותה נקודת זמן היתה צריכה להתבסס על האמור בועדת הכושר אשר קבעה שהמערער אינו כשיר לעבודה אליה ביקשה להפנותו וכאשר מצרפים במקרה ספציפי זה את גורמי ההפתעה, יחד עם הידיעה המפורשת כי מדובר בעבודות ניקיון הסותרות את האמור בועדת הכושר, נוסיף על כך את גיל המערער והיותו מטופל פסיכיאטרית - אני נוטה להבין מדוע המערער סרב לקבל את ההפנייה.

...

מן הכלל אל הפרט באשר לטענת המערער כי יש לבטל את רישום הסירוב מאחר שההפניה נעשתה ביום אשר אינו יום התייצבותו וכי מדובר בתקופת קורונה, אשר במהלכה לא נדרש להתייצב בחודשים פב'-מרץ והוא הגיע רק כדי למסור מסמכים; בהתאם לנוהל רישום ותיעוד דורש עבודה מס' 10.2.1.3 דורש עבודה - מתייצב שבועי - המגיע ביום התייצבות שאינו שלו, המתאם יוכל לבצע את הטיפול השוטף בו: ואילו ביחס למתייצב חודשי, מצוין במפורש, כי יש להפנותו להגיע בשבוע ההתייצבות אליו הוא משויך ולרשום לו התייצבות: יחד עם זאת, בהתאם לנוהל השמה לעבודה מתאימה ורישום סירוב מס' 30.25.01 מובהר, כי ניתן להציע עבודה לדו"ע בין אם בעת התייצבות או בפנייה טלפונית בה נדרש דורש העבודה להגיע ללשכה, אף שלא ביום התייצבותו הקבוע: לפיכך, אינני מקבל את טענת המערער בדבר אי הרלבנטיות של הצעת העבודה רק מאחר שהופנה שלא במועד אליו זומן להתייצבות בלשכת התעסוקה.

טענה נוספת של המערער היא שהעבודה אליה הופנה אינה הולמת את נכויותיו ומגבלותיו אשר נקבעו ע"י ועדת כושר מיום 28.11.21 וכמו כן הועדה לא נימקה את החלטתה וזאת בניגוד לס' 5(א)(3) לתקנות שירות התעסוקה (דרכי עררים), התשי"ט-1959; בהתאם לנוהל השמה לעבודה מתאימה ורישום סירוב מס' 30.25.01 מובהר, כי "על פקיד ההשמה לקבל החלטה בדבר רישום הסירוב בהתאם לנתונים שהיו קיימים בעת קיום הראיון עם המעסיק". בענייננו, אין מחלוקת כי במועד ההפניה מיום 23.2.22 המערער היה עדיין תחת בירור רפואי עפ"י החלטת ועדת כושר מיום 28.11.21 ולכן אני סבור שבמועד ההפניה לא היה אישור המאפשר להפנות את המערער לעבודות ניקיון, שכן נרשם במפורש שיש למערער הגבלה על דרכי הנשימה "ללא אבק ועשן רב וריחות חריפים" ואבהיר, כי בעבודת ניקיון יש את שני הדברים גם יחד.

סוף דבר: הערעור מתקבל.

רקע עובדתי רלבאנטי המערער, יליד 1982, הוכר על ידי המשיב כבעל נכות משוקללת קבועה בשיעור 65%.

20% נכות בגין הפרעת קצב לפי סעיף 9(1)(ב)(I) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות), 20% נכות בגין מחלת קרוהן לפי סעיף 13(2)(ב), 10% נכות בגין כאב גב תחתון לפי סעיף 37(7)(א), 15% נכות בגין חבלה בשורש כף יד ימין לפי סעיף 35(1)(ב), 10% נכות בגין האלוקס ריגידוס חד צדדית קשה ימין לפי סעיף 50(3), 10% נכות בגין האלוקס ריגידוס חד צדדית קשה שמאל לפי סעיף 50(3) ו10% נכות נפשית לפי סעיף 34(ב)(2).

בגין הפרעות קצב, מחלת קרוהן, נקבעו 20% לכל ליקוי, חבלת שורש כף יד ימין 15%, כאב גב תחתון, הלוקס ולגוס ב-2 הרגליים, ובעיה נפשית – 10% לכל ליקוי – סה"כ 65%.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן. ניתן היום, י"א ניסן תשפ"ג, (02 אפריל 2023), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים שבתיק מצאתי כי יש דין הערעור להתקבל.

עם זאת, אין בידי לקבל את טענות המערער לפיהן הוועדה התעלמה ממגבלותיו התפקודיות הנובעות מפריצת דיסק בעמ"ש צווארי או מהפרעת הקשב והריכוז ממנה הוא סובל.

סוף דבר, הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדת העררים לאי כושר, בהרכבה מיום 3.5.22, על מנת שתשקול מחדש את עמדתה, תוך התייחסות מנומקת לפער בין הנכות הרפואית שנקבעה למערער לבין נכותו התפקודית ולהשפעתם המצטברת של כלל ליקויו על כושרו של המערער לעבוד, בשים לב לנתוניו האישיים של המערער לרבות גילו, השכלתו ועברו התעסוקתי.