בקשת הכרה בחוב מובטח בגין פדיון משכנתה

עניינה של ההחלטה שלפנינו הוא בשלוש סוגיות המונחות לפתחו של בית משפט זה: האחת, דין ההחלטה שהתקבלה בהסכמה ביום 29.03.2022 במסגרתה נקבעה תכנית הפרעון שאם יעמוד בה החייב יזכה להפטר מחובותיו בני התביעה בהליך – האם יש להותירה על כנה או שמא לבטלה; השנייה, דין עסקת המכר בנוגע לכס ברח' כינרת באשדוד – היש להשלימה אם לאו; והשלישית, זכאות ב"כ הנושה המובטח – בנק לאומי (שמונה במסגרת הליכי הוצאה לפועל ככונס נכסים בנוגע לנכס ברח' ראש פינה באשדוד) לשכר טירחה בהליך דנא, וככל שכן – קביעת שיעורו.

עוד ובנוסף טוענת היא, כי בקשת ב"כ הנושה המובטח אינה בגדר בקשת "נושה פעיל" שהוכרה בפסיקה, וכי דה פאקטו, אין הוא נימנה עם נושי החייב.

משהבקשות נדחו, הוגשה ע"י רעיית החייב ביום 18.07.2019 בקשה לקבלת היתר מבית משפט זה לפדיון יתרת המשכנתא הרובצת על הדירה ברח' ראש פינה, וביום 30.07.2019 ניתנה החלטה במסגרתה נקבע, בין השאר, כי ככל שרעיית החייב חפצה בכך, אין היא זקוקה לאישור בית המשפט, ומכל מקום הוא נעתר לבקשתה ובילבד שתיעשה כן לאלתר.

בהנתן משך הזמן שחלף מאז הדיון האמור ועד ליום 29.03.2022 עת נקבעה תכנית הפרעון והשתלשלות העניינים כפי שפורטה בקליפת אגוז לעיל, סבורני, כי על חישוב שכרו של הנושה המובטח בגין תרומתו לקופת הנשייה להיגזר מן התוספת האמורה, העומדת על 128,000 ₪.

...

לאחר ששקלתי בדבר ושבתי ועיינתי בטענות הצדדים, לרבות ההשלמה להן באשר ניתנה על ידיהם במסגרת הדיון מיום 14.07.2022, מצאתי להיעתר חלקית לבקשת ב"כ הנושה המובטח, כמפורט להלן.

משהבקשות נדחו, הוגשה ע"י רעיית החייב ביום 18.07.2019 בקשה לקבלת היתר מבית משפט זה לפדיון יתרת המשכנתא הרובצת על הדירה ברח' ראש פינה, וביום 30.07.2019 ניתנה החלטה במסגרתה נקבע, בין השאר, כי ככל שרעיית החייב חפצה בכך, אין היא זקוקה לאישור בית המשפט, ומכל מקום הוא נעתר לבקשתה ובלבד שתעשה כן לאלתר.

בהינתן משך הזמן שחלף מאז הדיון האמור ועד ליום 29.03.2022 עת נקבעה תכנית הפירעון והשתלשלות העניינים כפי שפורטה בקליפת אגוז לעיל, סבורני, כי על חישוב שכרו של הנושה המובטח בגין תרומתו לקופת הנשייה להיגזר מן התוספת האמורה, העומדת על 128,000 ₪.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד 12 אוגוסט 2021 הפ"ב 38935-04-11 מספר בקשה:85 לפני : השופט יעקב שפסר, סגן הנשיאה המבקש: מאיר קחטן ע"י ב"כ עו"ד חובב ביטון כונס הנכסים: הבנק – הנושה המובטח: הזוכה: המציע הנוסף: 1.עו"ד אהוד ארצי – כונס הנכסים 2. בנק הפועלים בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד רן פלדמן 3. ג.ז. מדף 13 בע"מ ע"י ב"כ משרד עוה"ד גולדפרב, זליגמן ושות' 4. ואקו פק תעשיות בע"מ 5. שרון ניסנוב החלטה

מאז שיעבוד הנכס בשנת 1997, היו למאיר הזדמנויות רבות לבקש לפדות את המשכנתא על המקרקעין, לרבות במסגרת הסדרי החוב שקבלו תוקף של פסק דין.

בהקשר זה, לא נעלמה מעיני טענת מאיר, כי הצד השלישי הוא גורם מממן בלבד שאינו מבקש להעביר את הזכויות במקרקעין על שמו וכי הפסיקה הכירה בפדיון באמצעות קבלת מימון מצד שלישי.

הגם שלנוכח טענות המשיבים, צירף מאיר לתשובתו לתגובת הבנק, הכונס והזוכה, תצהיר משלים של יצחק אילוז - בו הוצהר כי: "המימון של החברה למר קחטן בסך של 12,300,000 ₪, מהוה הלוואה בלבד לצורך פדיון המשכנתא לטובת בנק הפועלים על הנכס בבן שמן וכי המישכון אשר יירשם לטובת החברה מהוה ערובה בלבד להשבת ההלוואה." וכי: "אין כל התחייבות של מר קחטן כלפי החברה ו/או כלפיי ביחס למכירת ו/או העברת הזכויות בנכס בבן שמן לחברה כנגד ההלוואה." - לא הציגו מאיר או יצחק אילוז, בפני כל אסמכתא לכך, כדוגמת ההסכם שנכרת בבסיס אותה הלוואה, ולכן לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי, כי כנגד ההלוואה אין התחייבות כלשהי להעברת הזכויות בנכס לאילוז, או לחברה בבעלותו.

...

בנסיבות אלה נראה לי בכל הכבוד, כי קיימת חשיבות לשמירה על עקרון ההסתמכות, ציפיית הזוכה וסופיות המכר, עקרונות ותכליות שאינם נופלים בחשיבותם מהרצון המובן להשאת התמורה.

תמצית טענות המבקש (מאיר) יש לקבל את הבקשה ולאפשר לו לפדות את המקרקעין מהנימוקים הבאים: טרם אושר הסכם המכר וטרם הגיעה "נקודת האל חזור": זכות הפדיון עומדת לחייב כל עוד לא אושר הסכם המכר.

בעניין זה פועלת לרעת מאיר החזקה הידועה – אותה ביקש הוא להחיל על הכונס (סעיף 30 לתשובת מאיר) – כי מקום בו צד נמנע מהבאת ראיה המצויה בידו, המסקנה היא כי לוּ הוא היה מציג את אותה ראיה, זו היתה פועלת לחובתו.

לכן אני סבור כי בענייננו, לא הוכח כי הסכם ההלוואה הינו הסכם הלוואה לגיטימי והרושם שנוצר, מאחר ולא הוכח אחרת הוא, שמדובר בניסיון לעקוף את הליכי ההתמחרות ולאפשר את רכישת הנכס על ידי מי שהפסיד באותה התמחרות, לאחר שנסתיים ההליך והוכרז הזוכה.

סוף דבר לאור כלל האמור לעיל, נדחית הבקשה.

הסכם הדיירים הושג, כמפורט לעיל, לאחר מתן החלטת המתוה ובפועל, היה יישום של החלטה זו. כבר בפתח הסכם הדיירים הובהר, כי במסגרת הליכי הפש"ר הציע המבקש, באמצעות מימון של המבקשת, לפדות את חוב המשכנתה לבנק, לגרום למחיקת המשכנתה וכן להביא לביטול כל הליכי הכנוס שנקט הבנק (ראו את ה"והואיל" השני בעמ' 2 בהסכם הדיירים).

בעיניין זה קובע סעיף 2(ב) בהסכם, כי "בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-30 ימים מהמועד שבו תפדה החברה את מלוא חוב ההלוואה המובטח במשכנתא... מתחייבת החברה לגרום למחיקת המשכנתא ולביטול כל הליכי כנוס הנכסים שננקטו על ידי הבנק לשם ממושה" (ההדגשות כאן ובציטוטים שלהלן מתוך ההסכם, אינן במקור).

לכן נראה, כי אף לפי עמדתם של המבקשים, ההכרה בזכות לתחלוף עשויה לפגוע בזכויותיהם של הדיירים שאמורים לקבל משכנתה ראשונה על המקרקעין.

...

מכל מקום, אף אי הבהרת נושא העברת חלקו של המשיב 2 אל מי מבין הצדדים – אם עבר אל המבקש או אל המשיב – מחזק את המסקנה כי יש לדחות את התובענה בכל הנוגע למשיב 2.

סוף דבר מכל הטעמים שעליהם עמדנו, המסקנה היא כאמור, כי דין הבקשה למתן סעד הצהרתי להידחות.

לנוכח כל האמור, התובענה נדחית.

ראוי להדגיש כי בהסכם הראשון הוסכם גם כי ההלוואה הנוספת, על סך של 2,000,000 ₪, ניתנת לצורך פדיון המשכנתאות שנרשמו לטובת דלתא על בית המגורים של הבעלים בסך של 2,305,079 ₪, להבטחת חוב החברה לדלתא.

על כן, יש לקבוע כי החוב המובטח במשכנתה על בית המגורים הוא רק החוב שהומחה לנושה מדלתא גרופ, בסך של 2,305,079 ₪ נכון ליום 18/10/2010 (מועד חתימת ההסכם הראשון).

הואיל ועסקינן בחוב מובטח בשיעבוד, הרי שאין לבחון את קרן החוב על פי המיגבלות של סעיף 134(א) לפקודה ויש להכיר במלוא החוב שהומחה לנושה.

הנושה יודיע בתוך 21 יום לאחר קבלת החלטתה של בעלת התפקיד האם הוא מבקש לממש את הבטוחה במסגרת ההליך הנוכחי או בהליך נפרד, ומהי יתרת החוב הנתבעת על ידו בהליך הנוכחי.

...

גם מסקנתה כי אין לכלול בקרן החוב המובטח את הסך של 305,709 ₪ אינה מקובלת עליי.

בטרם סיום אעיר כי טענות יחידי מנגד ולפיה יש להסתפק ביתרת החוב המופיעה בכרטסת הנהלת החשבונות של הנושה, דינה להידחות.

סוף דבר בשים לב לכל האמור, אני מקבל את ערעורו של הנושה באופן חלקי ומורה על החזרת הדיון לבעלת התפקיד.

החייבת טענה כי במסגרת הליכי פשיטת הרגל שלה ושל בן זוגה המנוח אברהם נביא ז"ל פדו ילדיהם את הנכס בו היא מתגוררת וביום 15.1.2023 נחתמה פסיקתא בעיניין זה. החייבת פנתה לנושים השונים בבקשה להסיר את העיקולים שהטילו לאורך השנים ואלו נעתרו לבקשתה.

היא הפניתה לפסק דין נוסף שניתן לאחרונה בעחדל"פ 27331-06-23 עריית תל אביב נ' אביבה סטלקול (להלן: "עניין סטלקול") בו נקבע כי על אף שהעירייה לא רשמה במסגרת תביעת החוב שהגישה כי מדובר בנשייה מובטחת, היא הוכרה כנושה מובטחת לנוכח קיומה של הערת שיעבוד בנכס מקרקעין בהתאם להוראות סעיף 11א(2) לפקודת המסים גבייה.

האפשרות הרביעית, אותה מציינים המלומדים, נסמכת על הוראת תקנה 83 לתקנות הנמצאת בסימן ד' לתקנות שכותרתו "תביעת נושה מובטח". לפי תקנה 83 "נושה מובטח שוויתר על ערובתו לטובת כלל הנושים, רשאי לתבוע את מלוא חובו". מכלל האפשרויות העומדות לנושה המובטח המבקש לגבות את חובו עולה, כי הישתתפותו בהליכי פשיטת הרגל על דרך הגשת תביעת-חוב מהוה, למעשה, ויתור על בטוחתו (צ' כהן, פירוק חברות (תש"ס) 516 – לבקורת על גישה זו, ראו: מ' דויטש, דיני קניין, כרך ב' (תשנ"ט) 93-96).

ברם, החשוב לענייננו הוא, כי, אם הנושה המובטח בוחר להגיש תביעת-חוב מבלי לוותר על הבטוחה שבידיו – תביעתו צפוייה להיות מושבת ריקם, לאור הוראת תקנה 90 הקבועה בסימן ד' לתקנות ולפיה "נושה מובטח שהפר הוראה מהוראות סימן זה לא יהא זכאי להישתתף בחלוקת דיבידנד" (ראו: ע"א (נצרת) 128/98 טפחות בנק משכנתות לישראל בע"מ נ' שלמה ארגוב, עו"ד (טרם פורסם)).

...

סוף דבר לאור כל האמור, דין הבקשה להתקבל.

אני מורה על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת העירייה על הנכס.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.