בקשת החייאת חברה בגין חוב אגרות שנתיות

בתגובתו לבקשה להחייאת החברה, טען רשם החברות, כי מאחר שביטול מחיקת החברה מבוקש לשם העברת נכס מקרקעין מבעלות החברה לבעלות המבקש, בעל מניותיה, יש להתנות זאת בתשלום מלוא חובות האגרה השנתית של החברה, עבור השנים 2020-2010, העומד היום על סך 16,621 ₪.

מכל מקום, לטענת היתיישנות זו אין על מה שתסמוך וזאת מהנימוק שהוסבר לאחרונה בעיניין ה"פ (מחוזי מרכז) 48977-06-19 אוביטר בע"מ נ' רשם החברות (16.8.2019) (כבוד השופט י' שפסר, פסקה 11): "ולבסוף, מצאתי לדחות גם את טענת ההתיישנות המועלית על ידי המבקשת. בהנתן העובדה כי החל משנת 1999 הייתה החברה מחוקה, הרי שפקעה אישיותה המשפטית ולא ניתן היה לתבוע אותה או לנקוט כנגדה כל פעולת גביה. בנגוד לתביעה רגילה בה התובע הוא שקובע את מירוץ ההתיישנות ומשהזניח את תביעתו ולא הגיש אותה במועדה חשוף הוא לטענה מסוג זה, הרי שבבקשת החייאת חברה, דוקא המשיב – רשם החברות הוא הנפגע מההתיישנות, שכן מרגע שנמחקה החברה ועד החייאתה, מנוע הוא מלתבוע את האגרה השנתית לה הוא זכאי, כשהמועד לכך נתון כל כולו בידי בעלי מניותיה המחליטים מתי להגיש את הבקשה להחייאתה. לאור האמור ומשאין לרשם החברות דרך להיתגונן מפני טענת היתיישנות מסוג זה, הרי שהיא אינה יכולה להיות מועלית על ידי בעלי המניות האחראים בפועל לשהוי, ואין לאפשר להם להנות מפרי השהוי, שלו כאמור הם האחראים". סיכום הדברים הוא איפוא, כי המבקש לא העלה כל נימוק המצדיק שלא לחייבו בתשלום האגרה השנתית כתנאי להחייאת החברה ולפיכך בקשתו נדחית.

...

נמצא אפוא, כי שני השיקולים האמורים מובילים למסקנה שלפיה יש לחייב את המבקש בתשלום חוב האגרה השנתית שהצטבר בתקופה שבמהלכה הייתה החברה מחוקה (השנים 2020-2014).

מכל מקום, לטענת התיישנות זו אין על מה שתסמוך וזאת מהנימוק שהוסבר לאחרונה בעניין ה"פ (מחוזי מרכז) 48977-06-19 אוביטר בע"מ נ' רשם החברות (16.8.2019) (כבוד השופט י' שפסר, פסקה 11): "ולבסוף, מצאתי לדחות גם את טענת ההתיישנות המועלית על ידי המבקשת. בהינתן העובדה כי החל משנת 1999 הייתה החברה מחוקה, הרי שפקעה אישיותה המשפטית ולא ניתן היה לתבוע אותה או לנקוט כנגדה כל פעולת גביה. בניגוד לתביעה רגילה בה התובע הוא שקובע את מרוץ ההתיישנות ומשהזניח את תביעתו ולא הגיש אותה במועדה חשוף הוא לטענה מסוג זה, הרי שבבקשת החייאת חברה, דווקא המשיב – רשם החברות הוא הנפגע מההתיישנות, שכן מרגע שנמחקה החברה ועד החייאתה, מנוע הוא מלתבוע את האגרה השנתית לה הוא זכאי, כשהמועד לכך נתון כל כולו בידי בעלי מניותיה המחליטים מתי להגיש את הבקשה להחייאתה. לאור האמור ומשאין לרשם החברות דרך להתגונן מפני טענת התיישנות מסוג זה, הרי שהיא אינה יכולה להיות מועלית על ידי בעלי המניות האחראים בפועל לשיהוי, ואין לאפשר להם ליהנות מפרי השיהוי, שלו כאמור הם האחראים". סיכום הדברים הוא אפוא, כי המבקש לא העלה כל נימוק המצדיק שלא לחייבו בתשלום האגרה השנתית כתנאי להחייאת החברה ולפיכך בקשתו נדחית.

עד יום 30.7.2020 ישלם המבקש את חוב האגרה ויציג אישור מטעם רשם החברות על כך שהאגרה שולמה וכי כל התנאים הדרושים להחייאת החברה אמנם קוימו.

בתקנה 5א(ד) לתקנות החברות (אגרות), תשס"א-2001, נקבע: "חברה שהוגשה לגביה בקשה לביטול מחיקתה לפי סעיף 369 לפקודת החברות, לשם ביצוע פעולות שהיא חייבת לבצען לפי דין ולא לשם המשך פעילות, פטורה מתשלום אגרה שנתית או עיצום כספי שהוטל בשל אי תשלומה, לגבי השנים שלאחר המועד שבו הפסיקה החברה את פעילותה ועד למועד ביטול המחיקה, ובילבד שהגישה לרשם, לאחר שקיימה את חובותיה כאמור, דוח והודעה לפי סעיף 338 לפקודת החברות והמציאה לרשם את המסמכים המפורטים בתקנת משנה (א) ובתקנת משנה (א1)." מן האמור עולה כי, חברה תהא פטורה מתשלום אגרה במקרים בהם החייאתה הנה לשם ביצוע פעולה אותה היא נידרשת לבצע על פי דין.

קרי, "המעגל הפנימי" של בעלי החברה ולצורך השאת רווח ותמורה במסגרת הליכי הכנוס, כאשר פעולתו תשיא רווח לשולחיו.

...

לפיכך, לאור מטרת ההחייאה והעובדה כי נועדה לשרת את המבקשים, אני מקבלת את הבקשה להחייאת החברה.

בצידה, מעבר לחובת התשלום כפי שפורטה לעיל, אני מקבלת גם את עמדת הרשם כי יתווסף תנאי נוסף לתנאים להחייאתה, לפיו יוגש על ידי המבקשים דו"ח שנתי עדכני (מסמך המפורט והמעדכן את כתובת החברה העדכנית, הרכב ההון, בעלי המניות והדירקטורים).

לסיכום, לאחר ביצוע תשלום חוב האגרה והגשת הדו"ח השנתי, תוגש בקשה מתאימה.

עוד, נטען כי המדובר בחברה אשר אינה בגדר "מפירה" ואין לה חובות בגין אגרות לרשם החברות.

אשר להתניית החייאת החברה בפרעון מלא של חוב האגרות נטען כי המבקש, אשר הנו גם יורשה של מניות אישתו המנוחה, מצוי במעגל הפנימי של המופקדים על החברה ואחראי על מילוי התחייבויותיה על פי חוק לרבות חובת תשלום אגרות שנתיות (ר' ה"פ (ת"א) 39466-03-13 א' שטרית תחבורה וחלקי חלוף בע"מ נ' משרד המשפטים/אגף רשם החברות (5.1.14)).

...

נטען כי טענת המבקש כי לא היה מודע למצבה המשפטי של החברה ואי ידיעת העובדה שהחברה צברה חובות אגרה מידי שנה דינה להידחות על הסף.

בנסיבות אלו, מקובלת עלי עמדת המשיב כי המבקש אינו זכאי לפטור המוענק מכח הסעיף.

ברי, כי טענתו של המבקש כי המדובר בהחברה שלא הייתה פעילה ולפיכך לא שם לב ולא ידע כי עליו לשאת בתשלומים שוטפים בגינה, דינה להידחות על הסף, שהרי גם אילו נשארה החברה בסטאטוס "פעילה" היה עליו לשלם האגרה השנתית ולהגיש דוחות.

הבקשה לפטור מתשלום אגרה נדחית.

בנוסף, התייחסה לבקשת המבקשים לפטור אותם מתשלום חוב אגרת הרשם וקבעה כי המבקשים ישלמו את חוב האגרות כתנאי להחייאת החברה.

ככל שלא תבוא הבהרה או בקשה מטעם הרשם, תיתקבל בקשת המבקשים לקבוע כי על הרשם לקבל את דו"ח החברה השנתי שהוגש ביום 8.4.2019, כפי שהוגש על הנתונים המפורטים בו. ולהורות על החייאת החברה בהתאם למבוקש.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשות, החלטות, מסמכים שצורפו להם ותצהיר המבקשת, שוכנעתי כי יש מקום לעיין מחדש בהחלטה מיום 17.6.21.

מהתצהיר שצורף לבקשה וכל המקובץ, המסקנה היא אפוא כי אין באפשרות המבקשים לעשות פעולה כלשהיא, מעבר לפעולות שנעשו על ידם, לאיתור בעלי המניות, הדירקטורים ויורשיהם וכן לא לאיתור מספרי תעודות זהות, כתובתם או כל מידע נוסף אחד.

עוד, המסקנה המתבקשת היא כי הרישום כפי שהוא קיים אצל הרשם ונמסר למבקשים, אשר למספרי תעודות הזהות, ככל הנראה, היה שגוי מלכתחילה.

בנסיבות אלו, דרישת הרשם לקבלת מידע נוסף או אחר ולפירוט פרטים נוספים או לקיום פעולות נוספות על ידי המבקשים דינה להידחות, בהיותה בלתי אפשרית ולאור כך שהמבקשים פעלו בהתאם לנדרש ופעולתם קבלה אישור בהחלטות קודמות של ביהמ"ש, כפי שפורטו לעיל.

בתגובתו מיום 3.4.2019, לא היתנגד המשיב לבקשה להחייאת החברה, אך היתנה אותה בתנאים ובכלל זה: הגשת הבקשה יחד עם תצהיר מקורי של המבקשים בהתאם לתקנה 225 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984; הגשת דוח שנתי מקורי ועדכני בהתאם לסעיף 141 לחוק החברות, התשע"ט-1999; פרעון מראש של מלוא חוב האגרות השנתיות אשר עמד על סך של 54,216 ₪; פירסום מודעה בעתון יומי או ברשומות המיידעת את הציבור בדבר הגשת בקשה לביטול מחיקת החברה והחייאתה.

בהקשר זה אפנה להחלטת כב' הש' ורדה אלשיך (בדימוס) בעיניין קריתי: "יובהר, כי חדשות לבקרים מוגשות בקשות שונות להחייאת חברות מחוקות, אשר במסגרתן נטענת הטענה כי מטרת החייאת החברה היא חיסולה ואין מדובר בהחייאה לצורכי המשך פעילות. טוב יעשו המבקשים להיבנות מטענה זו, אם יעלו אותה באופן מושכל. כפי שכבר נאמר לא אחת על ידי בית משפט זה, כי בראשית שנותיה המוקדמות של המדינה, הוקמו חברות לצורכי בעלות במקרקעין משקולי מס שונים. בעלי הנכסים זכו להנות מהטבות מס כאלו ואחרות, כך שהחברה איננה אלא כסות לבעלות אמיתית של המחזיקים בנכס. במצב דברים זה, שומה על המבקשים להחיות חברות כגון אלו, אם ייתנו דעתם לעובדה, כי לצד ההיתרונות הגלומים בהתאגדות כחברת בעלוּת במקרקעין, ישנם אף ישנם חובות בצדם, כגון תשלום אגרה למשיב." בהיות המבקשת בעלת מניות בחברה, ברי כי היתנהלותה בזמן אמת יכולה הייתה למנוע המצב כאן, לו הבקשה לפירוק הייתה מוגשת בעת שהחברה הייתה פעילה.

...

בנסיבות אלו, מקובלת עלי עמדת המשיב, כי המבקשת אינה זכאי לפטור המוענק מכוח התקנות ( עניין קריתי").

לטענת ההתיישנות – אני מקבלת את עמדת המשיב, כי בעת שהחברה הייתה מחוקה לא ניתן היה לנקוט כנגדה בהליכי גבייה נגדה.

לאור האמור, הבקשה לפטור מתשלום אגרה נדחית.

המבקשת תשלם את האגרה כתנאי להחייאתה.