הנתבע 2 הוא מנהל הנתבעת 1 ובעל המניות בה. הנתבע 3 הוא המהנדס והקונסטרוקטור, שתיכנן את העבודות בדירה והיה חב בפקוח עליון על העבודות, כך על פי התביעה.
הטעם העקרי שלא מאפשר לדעתי להעתר לבקשה הוא בשל העובדה שהתביעה היא גם נגד הנתבע 3, שאינו צד להסכם בין התובע לנתבעים 1 ו- 2, ושתניית הבוררות אינה מחייבת אותו.
במסגרת ניהול ההליך, תתחייב בחינת הליקויים בביתו של התובע, ובירור אם הליקוי, ככל שיימצא, נוצר בשל בעיה תיכנונית, בעיה ביצועית או בעיית פקוח, כאשר יתכן שיימצא כי מדובר ברשלנות גם של הנתבעים 1 ו- 2 וגם של הנתבע 3, באופן שאינו מאפשר להפריד מתי מסתיימת רשלנותו של זה ומתחילה רשלנותו של האחר, כך שחיוב הנתבעים יהיה ביחד ולחוד, כפי שהתבקש בתביעה.
לפיכך, ממילא לא תושג מטרת עיכוב ההליך, שכן במסגרת הדיון בהודעה נגד צדדי ג', בית המשפט יאלץ בכל מקרה להדרש לשאלת אחריותם של הנתבעים 1 ו- 2.
...
סיכומו של דבר, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ובהתאם לתוצאות המבחן הדו שלבי שנקבע בפסיקה ועל פי איזון האינטרסים של הצדדים, אני סבורה כי מתקיים בענייננו 'טעם מיוחד' המצדיק הימנעות מעיכוב ההליכים והותרת הדיון כולו בבית המשפט.
למעלה מן הצורך, יצויין כי אינני מקבלת את טענת התובע כי אין לעכב את ההליכים בשל זהותו של הבורר.
סוף דבר
לאור כל האמור, הבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות נדחית.