בקשת הגשת תקליטור הקלטות ללא עדות

סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 קובע כדלקמן: "פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו, ואלה המקרים:

עוד טען החוקר בתצהירו, כי החקירה שהוא ערך לסלאח הוקלטה על ידיו וסוכמה על ידיו בזמן אמת, ואולם לא עלה בידיו למצוא את התקליטור עם ההקלטה של החקירה.

בנוסף, עדות החוקר הפרטי אודות הדברים שמסר לו סלאח נטולת משקל ראייתי, וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, התקליטור המתעד את החקירה שערך החוקר הפרטי לסלאח לא הוגש כראיה.

משלא הוגשה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל, הרי שקביעת אחוזי הנכות הרפואית וייחוסם לתאונה, במלואם, מחייבת בהליך שלפני.

...

לאור הראיות דלעיל, אני קובע כי בסיס שכרו של התובע, עובר לתאונה, עמד על סך של 6,000 ₪.

לאחר שבחנתי טענות הצדדים, אני קובע, על דרך האומדנה, את שיעור הפיצוי בגין עזרת צד ג', הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד, בסך של 10,000 ₪.

סוף דבר לפיכך, ומכל המקובץ אני פוסק לתובע פיצויים בסך של 134,000 ₪, לפי הפירוט כדלקמן: א. הפסד שכר לעבר – 143,000 ₪.

אשר לפלט השיחות הנכנסות: המבקש הגיש תקליטור המכיל ארבעה קבצי שמע (שני קבצי שמע המתעדים שיחה של המבקש עם נציגת חברת הסלולאר (מדובר בשני קבצים של אותה השיחה), ושני קבצי שמע המתעדים שיחה של המבקש עם מזכירות בית המשפט, בה הודע לו על ההחלטה מיום 30.6.2019, במסגרתה נקבע דיון בבקשה לביטול פסק הדין).

אף שניתנו הוראות מפורטות בדבר זימון עורכת התמליל למתן עדות (נקבע כי על המבקש להפקיד את שכר העדה עד ליום 1.8.2019 ולבצע מסירה אישית של הזימון עד ליום 14.8.2019), המבקש לא פעל על פיהן (הוא הפקיד את הסכום שנועד לכסוי שכרה רק ביום 9.9.2019, ששה ימים לפני מועד הדיון), והעדה לא זומנה (ממילא, היא לא העידה על אודות שמיעת ההודעה, באיזה אופן היא שמעה אותה (ממכשיר הטלפון עצמו, מתקליטור שנימסר לה וכיוצ"ב).

על אף תפיסתו הנטענת של מכשיר הטלפון בידי המישטרה, היה באפשרות המבקש להמציא העתק של הקלטת ההודעה הטלפונית, שהרי זו אמורה הייתה להמצא בידי חברת התימלול ואף להיות מוגשת על ידה.

...

סיכומו של דבר: על יסוד האמור, בהיעדר הסבר מניח את הדעת באשר למחדלו של המבקש מלהתייצב לדיון, וכן – כשיקול עיקרי – משלא עלה בידי המבקש להצביע על הגנה כנגד תביעת הפינוי – איני נעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בגין הבקשה על סך של 10,000 ₪.

בענין "תכנית כלבוטק": המבקשים ביקשו במסגרת ההוכחות בתביעה להגיש תקליטור המכיל הקלטה של התכנית הנזכרת, בטענה שרואים בה את המשיבה 3 מכייסת לקוחות בחנות.

לא זו בלבד שהמבקשים לא ביקשו לאחר החלטה זו להביא לעדות את הגורם הרלוואנטי מתכנית "כלבוטק" שיעיד על כך במסגרת המשפט; גם בבקשה זו לעיכוב ביצוע הם לא הגישו תצהיר של גורם רלוואנטי כאמור.

...

אמנם מדובר בבחינת סיכויי ערעור לכאוריים, אולם נדחית טענת המבקשים לפיה "די בכך שקיים סיכוי לערעור" (פס' 2 לבקשה).

מוכן אני לקבל, עם זאת, כי "מעט" חובות, ביחס למצב קודם בו משיב זה היה חייב "הרבה כסף לנושים", עלול לעמוד על סכומים שיש בהם כדי להקים חשש לפרעון ביחס למשיב זה. המבקשים מסתמכים בענין המשיב 1 גם על עדותו לפיה יש לו תיק פלילי כי "לא התייצבתי עם רכב" וכי יש תיק שבו "כביכול איימתי על מישהו אבל זה לא נכון". סיכויי ערעור טובים לאחר בחינת טענות המבקשים, למרות שאין מקום לומר על-פניו כי אין סיכוי לערעור, לא אוכל לומר ששוכנעתי-לכאורה שמדובר בסיכויי ערעור טובים.

המסקנה היא שהבקשה נדחית.

בחקירתו הראשית של החוקר מטעמה – למעט, אולי, בענין זהות הדוברים הנטענים בהקלטות – הוא לא העיד דבר וחצי דבר בענין התקיימותם של התנאים לקבילות ההקלטות.

חוקר הביטוח טען כי המכשיר שבו הקליט היה תקין לחלוטין (ע' 102 ש' 30), אולם לא היה בידיו להציג ראיה לענין תקינות המכשיר (שם, ש' 31-32); עוד העיד חוקר הביטוח כי הוא הוריד את קבצי ההקלטה למחשב במשרד וכי יש עשרות עובדים במשרד; כאשר נישאל איך נדע שהעובדים לא ניגשו לתכנים וביצעו בהם שינויים, הוא העיד כי לא ניתן לבצע בהם שינויים (ע' 104 ש' 5-8, ע' 105 ש' 2-5), אולם אין בפני כל עדות מומחה בנושא זה. בנסיבות אלה, לא הטה המבטח את מאזן ההסתברויות כדי להראות שההקלטות שהוא ביקש להגיש, קבילות.

המעטפה אליה הוכנסו התקליטור וכונן האצבע שהוגשו בידי המבטח (הנתבעת 1) נשארת סגורה, בית המשפט לא האזין להקלטות, ולאחר שיהיה בפרשה זו פסק דין חלוט, היא תהא רשאית ליטול את המעטפה מן המזכירות.

...

המסקנה היא, שהמבטח לא הטה את מאזן ההסתברויות (לא כל שכן בהתחשב בנסיבות המקרה, במהות הטענות ובחומרתן) להוכיח כי הנהג התכוון לפגוע בתובעת, או בציבור אנשים.

המסקנה היא, שהנתבעים חבים יחד ולחוד בפיצוייה של התובעת, וביחסים בין המבטח (הנתבעת 1) והנהג (הנתבע 2) – המבטח חב במלוא הפיצויים.

כן ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובעת בגין אגרה סך של 705 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 26.5.2016 ועד לפרעון בפועל; עוד ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך של 7874 ₪.

עתה לפני בקשתה של באת כח הנאשם 1 להגיש תקליטור המכיל את כל קובצי השמע המצויים על גבי שני המכשירים, הן מכשיר ההקלטה מסוג פיליפס והן הדיסק-און-קי. היא מבקשת לעשות כן שלא באמצעות עד כלשהוא, אלא ישירות מידי עורכת הדין לתיק בית המשפט.

בא כח המאשימה טען כי ההגנה אינה ראשית להגיש מדיה מגנטית כלשהיא אך ורק על סמך דברי באת כח הנאשם 1, שאינה עדה בתיק.

...

בעקבות כך, התקיים דיון שבו השמיעו שני הצדדים טענותיהם ובסופו של דבר ניתנה על ידי החלטה (בעמ' 4148 שורה 30) שבה דחיתי את בקשת גב' ינאי לקבל כראיה את התקליטור על כל ההקלטות המצויות בו והתקליטור עצמו הוחזר לידי גב' ינאי (עמ' 4149 שורות 28-29) כדי שגב' ינאי תגיש לבית המשפט תקליטור אחר המכיל רק את ההקלטה הספציפית שקבלתה הותרה.

כדי להמחיש את הדבר טען עו"ד ולטר, כי "נניח שסמיון ברון (המתלונן. ע.ג.) היה נותן מחשב נייד והיו במחשב הנייד קבצי קול, והיו סרטים מהאינטרנט והיו מסמכים שכתב רז ולטר, פנינת ינאי, האם את הכל היה אפשר להגיש כראייה בגלל שסמיון הגיש את זה?!". דיון לאחר עיון בטענות באי כח הצדדים ובמכלול נסיבות, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את בקשת באת כח הנאשם 1.

אין בידי לקבל את טענת באת כח הנאשם 1 על כך ששני המכשירים הנ"ל התקבלו לראייה גם באשר לתכנים המצויים בהם.

אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשתה של באת כח הנאשם מס' 1 לקבל כראייה את התקליטור עם קבצי השמע המצויים על גבי המכשירים המוצגים נ/39 ונ/40.