חצי שעה לאחר מכן, לאחר שנימצא שיכור על פי בדיקת הינשוף השיב שנסע מ"הביג" (מרכז מסחרי) לבית שמש, שתה בירה קרלסברג אחת 330 בביתו, שעתיים קודם לעיכובו, כשאף אחד לא נכח עמו במקום בו שתה (ת/11 עמ' 4 – תיחקור חשוד).
העידר עדי הגנה
איש מבני המשפחה לא הגיע להעיד לטובת הנאשם וגם לא מי שנצפתה על ידי המיתנדב שנסעה עמו ברכב ואשר עזבה המקום לאחר שעוכב לתחנה (מיזכר -ת/1).
(על משמעות אי הבאת עדים ראה ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה(1) 736)
תקינות מכשיר הינשוף ומיומנות המפעיל
משקבעתי כי הנאשם היה בהשגחה רצופה מהרגע שנעצר ועד שנבדק, ומשלא האמנתי לסיפור כי עישן במיתחם תחנת המישטרה ושהה בחוץ לבדו כשעה, הרי שלא נוצרה כל מניעה שייבדק במכשיר הינשוף, אגב, גם אם עישן מבלי שאף שוטר הבחין בכך, כדי שיהיה לי ספק סביר לגבי מהימנות הבדיקה, היה צריך הנאשם לשכנעני ולדייק בסיפורו, מתי בדיוק עישן, ביחס לזמן בדיקתו, יותר מ-15 דקות או פחות.
לפי הסיפור של הנאשם הוא קודם היה בחוץ לבדו, אח"כ הוכנס לתחנה, נרדם על השולחן, העירו אותו אחרי זמן רב ובקשו בדיקת מאפיינים, הוא סרב, ואח"כ בוצעה בדיקת שיכרות.
העובדה שלא ידע להסביר פשר תוצאת "מדד אלכוהול סביבתי" ומספר האחוזים השונה שנקוב בכל בדיקה, אין בה כדי ללמד על אי מיומנותו של המפעיל, זו שאלה שיש להפנות למומחה, ואף הסניגור בסיכומיו לא טען דבר וחצי דבר לכך שהפרשי האחוזים הנקובים בכל פלט מלמדים על אי תקינות המכשיר, אלא שאי תשובת המפעיל בענין זה מלמדת על חוסר מיומנותו.
...
לסיכום
המאשימה הוכיחה מעל לספק סביר את שכרותו של הנאשם ואת תקינות בדיקתו במכשיר הינשוף, לרבות שמירת קשר העין עמו.
התנהגותו של הנאשם ומראהו לימדו אף הם על שכרותו, הנאשם בסופו של דבר הודה ששתה משקה אלכוהולי, לא הייתי סומכת על תשובתו ששתה רק בקבוק או פחית אחת, כאשר שעה שקודם לכן הכחיש ששתה כלל.
אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום שהיא נהיגה בשכרות בריכוז 325 מ"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961 ותקנה 169 (ב) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.
