ביום 11.10.2019 הוגש נגד המשיב כתב אישום מתוקן, המונה תשעה אישומים שונים ומייחס לו עבירות מעשה מגונה בקטין על ידי בן מישפחה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיפים 348(ב), 345(ב)(1), 345(א)(1) ו-345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: החוק) (ריבוי עבירות); אינוס או מעשה סדום בקטין על ידי בן מישפחה לפי סעיפים 351(א) ו-347(ב) בנסיבות סעיפים 345(א)(1), 345(א)(3) ו-345(א)(4) לחוק (שתי עבירות); תקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק (ארבע עבירות); והדחה בעדות לפי סעיף 246(ב) לחוק.
בשנים בהן נימלט, הוגשו נגדו תלונות נוספות בידי שלוש מבנותיו, אשר לא שהו בארץ בעת הגשת כתב האישום מקורי.
טענות הצדדים
בבקשה שלפניי, בא כוח המבקשת הדגיש את חומרת מעשי המשיב; מסוכנותו הגבוהה כלפי הציבור בכלל, וכלפי בני משפחתו והמתלוננים בפרט; ובעיקר קיומו של חשש ממשי להימלטותו מפני אימת הדין – נוכח הימלטו בעבר והפרת האמון אשר ניתן בו. משכך, המבקשת סבורה כי יש להאריך את מעצרו וכי לא ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר.
במסגרת שיקולים אלו, על בית המשפט לשקול, בין היתר, את חומרת העבירות המיוחסות לנאשם; רמת המסוכנות הנשקפת ממנו לבטחון הציבור; החשש לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות הנאשם מאימת הדין; חלוף הזמן מתחילת מעצרו; והימשכות ההליכים בעיניינו (ראו, מיני רבים בש"פ 1091/20 מדינת ישראל נ' שיכה, פסקה 12 (8.4.2020), בש"פ 7430/21 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 12 (18.11.2021)).
...
בדיון שנערך לפניי, בא כוח המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה להארכת מעצרו, שכן ההליכים בעניינו מתמשכים זמן רב. לגישתו, אין "להענישו" בגין הבריחה שביצע לפני כ-12 שנים, וודאי לא 8 פעמים.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שלפניי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
עם זאת, ולא מבלי התלבטות, אני סבור כי אף שמדובר בבקשה שמינית להארכת מעצרו של המשיב, יש מקום להורות על המשך מעצרו מאחורי סורג ובריח.
סוף דבר, אני נעתר לבקשה, ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 14.03.2022 או עד למתן פסק דין בעניינו ב-תפ"ח 11717-09-10 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.