הכתבה הצביעה על קשר אפשרי בין שוד מכונית בחודש מאי 2020 לבין אותה "מלחמת חיסולים". בכתבה נזכר שמו של המשיב 1, כאחד החשודים בשוד המכונית וצויין בה כי כנגד החשודים, בהם המשיב, הוגש כתב אישום שייחס להם שורה של עבירות, ביניהן שוד וירי באיזור מגורים וכי המדינה ביקשה הארכת מעצרם עד תום ההליכים.
בכתבה דווח, כי "לפוסטה נודע כי על פי המידע המודיעיני של המישטרה, הארבעה שדדו את רכב המזדה בכרמיאל כדי שישמש אותם לבצע רצח בנקמה על החיסול של אחיהם וחבריהם..." וכאן נזכר, בין השאר, שמו של אחי התובע, כמי שאת דמו ביקשו העצורים לנקום.
על השיקולים הרלוואנטיים להכרעה בבקשה לחייב תובע פרטי בהפקדת ערובה עמד כב' השופט סולברג בעיניין גפני הנ"ל (ביחס לסעיף 519 לתקנות תשמ"ד):
"התקנה על-פי לשונה אינה קובעת מהן אמות המידה להחלתה, ובפסיקה הותוו מספר שיקולים שעל בית המשפט ליקח בחשבון בבואו לצוות על מתן ערובה, וביניהם: מצבו הכלכלי של התובע; סכויי ההליך, בשים לב למועד הדיון בסוגיה; מורכבות ההליך; מיהות הצדדים, התנהלותם ותום לבם; תושבות חוץ ואי-ציון מען עדכני בכתב התביעה..." (פס' 7 לפסק הדין).
...
יישום השיקולים הרלוונטיים על עניינו של המשיב-התובע מוביל למסקנה כי יש להיענות לבקשת המבקשים לחייב את המשיב בהפקדת ערובה וזאת נוכח מצבו הכלכלי של המשיב וחולשת תביעתו.
לאור זאת מצאתי כי יש להיעתר לבקשת המבקשים ולחייב את המשיב בהפקדת סך 25,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים במקרה שהתביעה תידחה.
לאור סכום התביעה הגבוה, שעיקרו מיוחס לנזקי המשיבה, לאור חולשתה המיוחדת של תביעת המשיבה ובהעדר ראייה מספיקה לאיתנותה הכלכלית, מצאתי כי יש להיעתר לבקשת המבקשים ולחייב את המשיבה בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות המבקשים.
