בתאריך 15/12/21 הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין, במסגרתה כתב, בין היתר, כי לא זנח את תביעתו "אולם האיחור בהגשת מסמכים בהתאם להחלטה מיום 17/8/21 ו - 19/10/21 נבע מהגשת בקשת רשות ערעור כנגד החלטת בית הדין מיום 16/11/21"
לאחר שהתובע נידרש להבהיר מדוע לא הגיש בקשת ארכה להגשת תצהירו/יו ולאחר שעשה זאת ואף היתנצל על מחדלו, נעתר בית הדין לבקשתו והורה על ביטול פסק הדין מיום 13/12/21 וכן הורה לתובע לעדכן את בית הדין מיד כשיכריע בית הדין הארצי באותה בקשת רשות ערעור שהוגשה.
להשלמת התמונה יצויין כי במסגרת הבר"ע שהגיש התובע (היא בר"ע 33436-12-21), הורה בית הדין על דחיית בקשת העירעור של התובע, אשר הוגשה באיחור, וכן הורה על דחיית בקשתו להארכת מועד להגישה, תוך שציין, בין היתר כי:
"4. המבקש לא הצביע בטיעוניו על טעם מיוחד להארכת המועד. טענתו של המבקש, כי סבר בטעות שנתונים 30 יום להגשת בקשת רשות העירעור אינה מהוה טעם מיוחד להארכת המועד, משום שמדובר בטעות שניתן היה לגלותה בבדיקה שגרתית בהוראות הדין (ראו: (בש"א (עליון) 1818/03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרישמי ואח', פ"ד סד 182; ראו גם: בש"א (עליון) 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נד (4), 702).
בדומה לפסק דין שניתן במקרה אחר (בעיניינו של אחמד כרים) גם במקרה שלפנינו הוכח כי מדובר בירי שכוון לתובע עצמו, שלא קשור לעבודה אלא לסכסוך דמים בין מישפחת התובע לבין השכנים גם אם בסופו של דבר החשודים שוחררו מבלי שהוגש נגדם כתב אישום.
כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לו
ניתן היום, א' באדר תשפ"ג, (22 בפברואר 2023), בהיעדר הצדדים.
...
לאחר שהנתבע הגיב לבקשתו הנ"ל של התובע ולאחר שהתובע התייחס לתגובת הנתבע, ניתנה, ביום 16/11/21 ההחלטה הבאה:
"בקשת התובע נדחית גם מהטעמים שציין הנתבע בתגובתו וגם ובעיקר הואיל ואין בה, כמו גם בתשובתו, כדי לשכנע כי במקרה זה להבדיל ממקרים רבים ודומים אחרים, יש להורות על היפוך נטל הבאת הראיות ולכן על התובע להגיש את תצהירו/יו וראיותיו בתוך 21 יום מהיום. אשר לבקשת התובע להביא ראיות מפריכות - ענין זה יוכרע, במידה ויהיה בכך צורך, בבוא העת. למעקב ביום 8/12/21"
מאחר והתובע לא הגיש את תצהירו/יו בהתאם להחלטה הנ"ל , נמחקה תביעתו ביום 13/12/21.
לסיכום
לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטיעוני הנתבע וחרף טיעוני התובע, הרינו קובעות כי הגיונם וסבירותם של הדברים היא שאירוע הירי לא התרחש עקב עבודתו של התובע אצל מעסיקתו, כדרישת סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי אלא על רקע אישי ו/או סכסוך בין משפחת התובע למשפחה אחרת, לפיכך הרינו קובעות כי בדין דחה הנתבע את התביעה.
סוף דבר - התביעה נדחית.
הוצאות משפט - בשל בחירתו של התובע שלא לשתף פעולה עם המשטרה, על כל המשתמע מכך, בשל בחירתו להגיש תלונה במשטרה כשלושה וחצי חודשים לאחר אירוע הירי וארבעה ימים לאחר שהגיש תביעתו לנתבע ובשל התשובות הבלתי מהימנות שבחר לתת בחלקים לא מבוטלים מעדותו, כפי שפרטנו לעיל, החלטנו שבמקרה זה ולמרות שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי יש מקום לעשות צו להוצאות ולכן הרינו מחייבות את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסכום של 2,500 ₪.
