בקשת הארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים

פסק הדין ניתן בעירעור על החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי מיום 2.11.2020 (ע"א 39750-09-20, השופט ר' חיימוביץ בכובעו כרשם) שדחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון מיום 4.2.2020 (תא"ק 28571-09-19, הרשמת הבכירה ד' אסטרייכר).

מבלי להדרש לכלל ההליכים, יצוין בתמצית כי ביום 7.3.2018 נתן בית המשפט לעינייני מישפחה בראשון לציון תוקף של פסק דין (חלקי) להסכם שקבע כי המשיב ירכוש את מניותיה של המבקשת בחברה פאנל סחר עץ בע"מ, היא המשיבה 2 (להלן: החברה) תמורת סך של כ-400,000 שקלים (להלן: ההסכם).

על כן, הסעיף מונה מספר תנאי סף להחלתו, שעל הרשות המקומית הנטל להראות שהתקיימו: כי הנכס אינו משמש למגורים, כי המחזיקה בנכס היא חברה פרטית שאינה דייר לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, כי המחזיק לא שילם את חוב הארנונה שהוטל עליו, וכן כי חוב הארנונה הוא סופי במובן זה שלא ניתן לערער עליו (ראו: רע"א 4532/19 רמוס נ' עריית תל אביב יפו, פסקה 23 (31.10.2019)).

...

אין בכל האמור לעיל כדי להמעיט מהקושי שמעורר העיכוב בהגשת הבקשה להארכת מועד מטעמה של המערערת.

יחד עם זאת, אני סבורה כי זהו מקרה המצדיק היעתרות לבקשה האמורה בהתחשב בעוצמת הפגיעה בזכות הגישה לערכאות (ראו: בש"א 7806/20 קוקרמן ושות' בית השקעות בע"מ נ' מרצקי, פסקה 4 (22.11.2020); רע"א 1054/21 בן מרדכי נ' שלום אלוני, פסקה 15 (25.3.2021)).

סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שניתנת למערערת ארכה להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי עד ליום 3.10.2021.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לעינייני מישפחה נדחתה בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 17.8.21 ברמ"ש 39229-07-21 טהבש נ' בנק לאומי לישראל בע"מ. לאחר הדברים האלה הגיש המבקש ביום 30.9.21 בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ מיום 4.10.20 וטען כי קיומו של ההליך בירושלים מהוה "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד.

המבקש הגיש הליך ערעורי לפני ערכאה שאין לה סמכות מקומית או עניינית – וכאשר הובהר הנושא, עוד בחודש יוני 2021 – בחר לפנות להליך של ערעור על ההחלטה באותו נושא, חלף פניה בהליך הנכון.

...

דין הערעור כאמור להידחות לגופו.

לא עמד לרשות המבקש פרק זמן של 45 יום לצורך הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור (תקנות 119-120לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם- 1979) ומכל מקום, לא ברור מדוע סבר המבקש כי קיימת לו זכות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ. בנסיבות אלו, גם אם אקבל את התכתובת שצרופה התבקש כ"ראיה חדשה" אין בה כדי לשנות את המסקנה ולפיה מדובר באיחור משמעותי, כאשר עמדת המשיב 1 לגופו של עניין היתה ידועה לאורך כל הדרך.

מצבור הנסיבות אינו מצדיק התערבות בהחלטת בית משפט השלום ולפיכך דין הערעור להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 50712-03-23 הוועדה המקומית לתיכנון ולבנייה רמת גן נ' נכסי רות המואבייה בע"מ מספר בקשה:1 לפני כבוד הרשמת רחל ערקובי מבקשת: הוועדה המקומית לתיכנון ולבנייה רמת גן ע"י ב"כ עו"ד נמרוד טויסטר משיבים: נכסי רות המואבייה בע"מ ו-24 אחרים ע"י ב"כ עו"ד יצחק פרידמן החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה – מחוז תל אביב, שניתנה ביום 27.12.22 (להלן: "החלטת ועדת הערר").

דיון: המתוה הנורמאטיבי; תקנה 38 (א) לתקנות בתי משפט לענינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 קובעת כי: "בלי לגרוע מהוראות תקנות 3 ו-4, רשאי בית המשפט או הרשם לשנות כל מועד שנקבע לעשיית דבר שבסדר דין; ואולם מועד להגשת ערעור מנהלי, ערעור לבית המשפט העליון או בקשת רשות לערער לא יוארך אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו." שני הצדדים מפנים לפסק הדין המנחה בעיניין ברמ 6094/13 לאול מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה [פורסם במאגרים, 10.12.2013] (להלן: "הילכת מהדנה"), שם נדונה בהרחבה סוגיית הארכת המועד בהליך המינהלי, ונקבע בין היתר כי "ביסוד הדרישה להראות "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך ערעורי עומדים על כף המאזנים שני שיקולים עקריים המושכים לכוונם מנוגדים.

...

בנסיבות כגון אלה, אני סבורה שהמשיבים לא הניחו שלא יוגש ערעור, במיוחד לאור סכומי העתק שבהם מדובר.

אם נבחן ממעוף הציפור את טיעוני הצדדים באשר למחלוקת ביניהם ולהכרעת וועדת הערר, נלמד כי תכנית בצלאל היא שבסופו של דבר העניקה למקרקעי המשיבים את הזכויות המשביחות.

בסופו של דבר, בנסיבות הקונקרטיות, לאור העובדה כי המדובר בהחלטת וועדת ערר שניתנה למעלה משש שנים לאחר שהתקיים הדיון בה, כשמדובר בסכומים בהיקפים שאין להניח שמי מהצדדים סבר כי לא יוגש ערעור, בנסיבות הקיימות כאשר בהחלטת וועדת הערר הוועדה מפנה לשתי אפשרויות שעומדות בפניה, והטעם לבחירת אפשרות אחת על פני השנייה, נבעה מחישוב לטובת המבקשת, מבלי שניתנה למי מהצדדים האפשרות להביא את החישוב לוועדה לבחינתה, כאשר אני לוקחת בחשבון את העובדה שמנהלת אגף הנכסים, ואני נותנת לעובדה זו משקל רב, שהתה בבית חולים בשל ניתוח מורכב שהיה עליה לעבור בדיוק בטווח המועדים שבהם הייתה אמורה להישקל הגשת הערעור, כאשר הפנייה לב"כ המשיבים נעשתה כבר ביום 14.3.23, אני סבורה כי האיזון במקרה הקונקרטי נוטה במקצת לטובת המבקשת, ולאור כך ניתנת ארכה להגשת הערעור עד ליום 9.5.23 בכפוף לתשלום הוצאות בסכום של 10,000 ש"ח. ניתנה היום, ו' אייר תשפ"ג, 27 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.

ביום 8.6.2023 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב-יפו (השופט י' אליהו) בה נדחתה בקשת המערער לפסלות שופט.

זאת בפרט נוכח ההלכה לפיה במתן הארכות מועד בערעורי פסלות שופט יש לנקוט בגישה זהירה ומצמצמת על מנת לגרום להסרה מהירה של כל צל ועננה הקשורים לאובייקטיביות השיפוטית ולמנוע שבוש אפשרי של הדיון בערכאה הדיונית (ראו למשל: ער"מ 5279/21 ד"ר טיבעוני אדריכלים בע"מ נ' מועצה מקומית כפר מנדא, פסקה 11 (26.8.2021); בש"א 5184/19 סימון נ' הבנק הבנלאומי הראשון בע"מ סניף אשדוד, פסקה 4 (9.8.2019)).

...

דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון עע"מ 177/24 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקש: אברהם ארליך נ ג ד המשיבות: 1. ועדה מקומית לתיכנון ובניה - חוף הכרמל 2. חברת החשמל לישראל בע"מ בקשה למתן סעד זמני בעירעור על פסק דינו של בית המשפט בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 19.7.2023 בעת"מ 9204-11-22, שניתן על ידי כב' הנשיא ר' שפירא בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה 1: עו"ד שרון דוידסקו ניקומרוב; עו"ד מיכאל עצמון בשם המשיבה 2: עו"ד עדי נוסבאום ][]החלטה

לפניי בקשה למתן סעד זמני בעירעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' הנשיא ר' שפירא) בעת"מ 9204-11-22 מיום 19.7.2023.

המשיבות הוסיפו בהקשר זה כי המבקש הגיש אמנם בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת בעיניין האגרה והערובה – אך סכוייה של בקשה זו הם קלושים.

...

בתשובותיהן טענו המשיבות שיש לדחות את הבקשה למתן סעד זמני על הסף ולגופה.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

בענייננו, אני סבורה כי המבקש לא הוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לזכותו, ודאי לא במידה המצדיקה מתן סעד חריג של צו עשה זמני בתקופת הערעור.

על כל האמור יש להוסיף, מבלי לקבוע מסמרות בדבר סיכויי הערעור, כי אף אם המבקש יוכיח שבניית המנהרות אכן הייתה פטורה מקבלת היתר על פי דין, יהיה עליו להבהיר האם הוא פעל בהתאם לתנאים למתן פטור מהיתר; והאם הגיש את כל המסמכים הדרושים לצורך קבלת אישור לאספקת חשמל מהמשיבה 1 – בניגוד למה שקבע בית המשפט המחוזי בהקשר זה. אשר על כן, הבקשה נדחית.