בקשת הארכת מועד להגשת ערעור בדיני עבודה

אף שנקבע כי שוק הנמל לא היה מעסיקו בפועל או במשותף של התובע, אשר הועסק על-ידי חברות הניקיון, על שוק הנמל הוטלה אחריות כלפי התובע כמזמין שירותי ניקיון, מכוח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011 (להלן – החוק להגברת האכיפה).

במועד הגשת הבקשה שבפניי הוגשה לבית הדין הארצי בקשה להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק הדין.

בנסיבות מעין אלו, מצא בית הדין הארצי לעבודה, במקרים רבים, כי קיים חשש שיקשה על המבקש עיכוב ביצוע (שוק הנמל בעניינינו) להפרע מהמשיב (התובע בעניינינו) אם ישולמו לו התשלומים מכוח פסק הדין ועל כן הורה על עיכוב ביצוע [ר' למשל: ע"ע (ארצי) 26189-11-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ - RESOME GEBRNGUS (7.12.16); בש"א (ארצי ) 162/10 אשטרום הנדסה ובניה בע"מ - איון גאידרוק (25.3.10)‏‏; בש"א (ארצי) 606/09 דניה סיבוס בע"מ - אדם מוסטפה (9.11.09)‏‏].

...

בנסיבות מעין אלו, מצא בית הדין הארצי לעבודה, במקרים רבים, כי קיים חשש שיקשה על המבקש עיכוב ביצוע (שוק הנמל בענייננו) להיפרע מהמשיב (התובע בענייננו) אם ישולמו לו התשלומים מכוח פסק הדין ועל כן הורה על עיכוב ביצוע [ר' למשל: ע"ע (ארצי) 26189-11-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ - RESOME GEBRNGUS (7.12.16); בש"א (ארצי ) 162/10 אשטרום הנדסה ובניה בע"מ - איון גאידרוק (25.3.10)‏‏; בש"א (ארצי) 606/09 דניה סיבוס בע"מ - אדם מוסטפה (9.11.09)‏‏].

באשר לסיכויי הערעור – מטבע הדברים סבורני כי פסק הדין נשען על אדנים משפטיים ועובדתיים מוצקים, כפי שעלו ממארג הראיות והעדויות שהונח בפני בית הדין בהליך זה. בתוך כך, גם הודעת המנהל המיוחד של גל הברבור מיום 22.12.21 לפיה "לא נתקבלה במשרדו של המנהל המיוחד תביעת חוב ע"ש התובע בתיק דנן...". עם זאת, לאור הראיה החדשה שהציג שוק הנמל וככל שיתברר כי בניגוד לנטען בתגובת התובע, שהוגשה בהעדר תצהיר לתימוכין בה – תביעת החוב שהגיש הוקמה לבסוף במערכות ואף הוכרעה לטובתו (עובדה שאין בידנו לשלול גם בשים לב לכך שהודעת המנהל המיוחד הנ"ל מעידה על מצב הדברים הנכון לכל המאוחר למועד הגשתה); ו/או כי הוגשה תביעת חוב כלפי חברת הניקיון הנוספת בהתאם לאפשרות שהעלה שוק הנמל, שהוכרעה לטובתו (ואף זאת לא ניתן לשלול, בהעדר תצהיר לתמיכה בתגובת התובע, כאמור) – לא ניתן לשלול את סיכויי הערעור.

בנסיבות אלו, סבורני כי האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים בשלב זה הוא לעכב את תשלום הסכום הפסוק עד להכרעה בערעור, בתנאי ששוק הנמל יפקיד את הסכום הפסוק בקופת בית הדין, תוך 21 ימים מיום המצאת החלטה זו. לחלופין, עומדת לשוק הנמל האפשרות להפקיד, תוך אותו פרק זמן, ערבות בנקאית לטובת התובע, על אותו סכום.

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשת המבקשים להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו של בית הדין האיזורי לעבודה תל-אביב מיום 9.8.2022 (כבוד השופטת קארין ליבר-לוין; ת"פ 17942-09-19, להלן:  גזר הדין).

דיון והכרעה סעיף 24(ב) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע, כי על הליכים פליליים בבתי הדין לעבודה, יחולו סדרי הדין ודיני הראיות הכלליים החלים בהליכים פליליים בבתי המשפט.

...

המבקשים טענו עוד, כי יש להיעתר לבקשה להארכת מועד לנוכח ההשלכות ה"הרסניות" של פסק הדין לגביהם ולנוכח סיכויי הערעור הגבוהים לטעמם.

מסקנה זו עולה, בין היתר, נוכח טענת בא כוח המבקשים, אשר נתמכה בתצהיר מטעמו, לפיה בתקופה הרלוונטית הוא התמודד עם משבר משפחתי ומצב בריאותי לא תקין, דבר אשר תרם לטענתו לטעות במניין הימים להגשת הערעור.

דיון והכרעה לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי יש להעתר לבקשה להארכת מועד להגשת העירעור, כמפורט מטה: סעיף 24(ב) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע, כי על הליכים פליליים המתנהלים בבית הדין לעבודה, יחולו סדרי הדין ודיני הראיות החלים בהליכים פליליים בבתי המשפט.

...

המבקשים הוסיפו, כי יש להיעתר לבקשת הארכה על מנת לאפשר להם "להוכיח את חפותם ולנקות את שמם". המשיבה התנגדה לבקשה, תוך שטענה, כי הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של "כ-10 ימים". לטענת המשיבה, ימי החג שחלו בתקופה הרלוונטית להגשת הערעור אינם עוצרים את מניין הימים להגשת ערעור בהליך פלילי.

מצד שני, ככל שהיינו מכריעים שאין לראות בדיוור אלקטרוני משום המצאה כדין בהליך פלילי, נראה שלא ניתן היה לקבוע שהערעור הוגש באיחור, שלא על יסוד טענתם של המבקשים בעניין מועד קבלת פסק הדין לידיהם.

בין כך ובין כך, איננו נדרשים להכריע במסגרת החלטה זו בשאלת תוקפו של דיוור אלקטרוני בהליך פלילי, שכן גם אם נסבור שהערעור הוגש באיחור, ממילא שוכנענו, שיש להיעתר לבקשה החלופית להארכת מועד להגשת הערעור, כפי שנבאר.

חרף האמור שוכנעתי, שמתקיימים בענייננו טעמים אחרים אשר משקלם המצטבר מצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד.

ועדת הערר (להלן – הועדה) דחתה את ערר המערערת על החלטת הממונה על העיצומים הכספיים (להלן – הממונה) מיום 13.1.2022 בה קבעה הממונה כי אין מקום לידון בבקשת המערערת להפחתה וצמצום העיצום שהוטל עליה אולם אפשרה לה, לפנים משורת הדין להגיש מסמכים לצורך בחינת הפחתה על פי עילת ההפחתה הקבועה בתקנה 1א לתקנות להגברת האכיפה של דיני העבודה (הפחתה של העיצום הכספי), תשע"ב -2012 (להלן- תקנות ההפחתה)- היתחשבות במחזור עיסקאות.

לאור תגובת הממונה והחלטתה כאמור פנתה המערערת שוב לועדה וביום 14.4.2022 קבעה הועדה בסעיפים 8-6: "6. בקשת ההפחתה בהתאם לעילה 1א לתקנות ההפחתה, נבחנה על ידי המשיבה לפנים משורת הדין ועל אף שהבקשה להארכת מועד להגשת הערר נדחתה. מבלי לקבוע מסמרות בעיניין, תציין הועדה כי דעתה אינה נוחה מכך שהמשיבה כלל לא בחנה את הבקשה לצימצום העיצום והפחתתו בהתאם למסמך המדיניות ולעילות ההפחתה שבסעיף 1 לתקנות ההפחתה.

...

איני מקבל טענה זו שעה שהממונה לא ערערה על החלטת הוועדה.

לאור כל שפורט לעיל, הגעתי אפוא למסקנה כי בחינת בקשת המערערת להפחתת העיצום או צמצומו לא מוצתה כאמור, ועל כן יש להשיב את התיק בפני ועדת הערר שתבחן, תשקול ותחליט בשאלת צמצומו או הפחתת העיצום הכספי שהוטל על המערערת, לפי סמכותה, למסמכים והאסמכתאות המונחים בפניה.

סוף דבר התיק יוחזר לוועדה כדי שתבחן, תשקול ותחליט בשאלת צמצומו או הפחתת העיצום הכספי שהוטל על המערערת, על פי סמכותה, ועל פי המסמכים והאסמכתאות המונחים בפניה.

ערעור על החלטת הממונה על עיצומים כספיים במשרד העבודה להטיל על המערערת עיצום כספי בשל הפרת הוראות חוק הגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011.

ביום 17/11/21 התקבלה אצל המשיב בקשת ב"כ המערערת להארכת מועד להגשת בקשה לביטול ההודעה על כוונת החיוב בנימוק: "כדי להכין תשובות לאמור במכתבכם, לרבות דרישתכם לאישור בודק שכר, המוסמך ע"י האגף לרישום ורשוי עיסוקים, אבקש ארכה למתן מענה והגשת בקשה לביטול העיצומים הכספיים עד ליום 15.12.2021". בתשובה מיום 23/11/21 נתן המשיב למערערת ארכה להגשת טענותיה עד ליום 08/12/21 (בקשת הארכה והתשובה לה – נספחים 9 ו-10 לתגובה).

במכתב מתאריך 31/08/22 (נספח 13 לתגובה) פירטה המערערת את נימוקיה לאיחור בהגשת הבקשה לביטול העיצום הכספי בכך ש: "...הליקויים לא נעשו ע"י חברת שמ"א, אלה בתקופה שהעובדים עבדו בחברת מאפה קפה, אזי אין לו צורך לשלם את הקנס" ולנוכח כך ש: "אילו מרשי היה יודע שהוטלו עליו עיצומים כספיים הוא היה פועל קודם לכן". כן נטען שהעובדים לא הועסקו בתקופת הפרות הדין בחברת שמ"א אלא ע"י מעסיק קודם (מאפה קפה) ושהליקויים תוקנו.

...

לדעתי דין הערעור להידחות.

לסיכום: סמכות הממונה להאריך את המועד הקבוע בחיקוק להגשת בקשה להפחתה מוגבלת לקיום טעם מיוחד.

לנוכח האמור הערעור נדחה.