בקשת הארכת מועד ותיקון טעות סופר בפסק דין

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האיזורי לעבודה תל-אביב מיום 19.7.2020, בה נדחתה בקשתה לתיקון טעות בפסק הדין מיום 3.6.2020, אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים, ולחלופין לביטול פסק הדין (כבוד השופטת שגית דרוקר; ד"מ 52211-05-19; להלן – פסק הדין).

בהחלטה מיום 13.7.2020 קבע בית הדין האיזורי, כי "משניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים סיים בית הדין מלאכתו בתיק". עם זאת, המליץ בית הדין לצדדים לסיים את המחלוקות ביניהם "בדרכי נועם". המבקשת פנתה לבית הדין האיזורי פעם נוספת ביום 19.7.2020, בבקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין או ביטולו.

...

לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על פי הסכמת הצדדים, תשלם המשיבה למבקשת הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח כנגד חשבונית מס כדין.

לאור האמור, נדחית הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור.

בד בבד עם הגשת הבקשה לתיקון ההחלטה הנ"ל, הגישה הנתבעת בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לתיקון טעות סופר שנפלה בפסק הדין.

אשר לבקשה להארכת המועד לתיקון פסק הדין, המסגרת הנורמאטיבית לתיקון טעות בפסק דין מצויה בסעיף 81(א) לחוק שזו לשונו: "מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה" (ההדגשה אינה במקור - א.ט).

...

ביום 21.12.2020 נעתרתי לבקשת הנתבעת והוריתי על עיכוב ביצוע פסק הדין באופן חלקי, כך שהנתבעת תשלם לתובעים סך 274,000 ₪ לאלתר ואילו היתרה תעוכב עד להכרעה בערעור אותו מתכוונת הנתבעת להגיש לבית המשפט העליון.

נוכח הגישה לפיה יש להקל על המבקש תיקון פסק-דין בטיבו של ה"טעם המיוחד", הנדרש להארכת המועד, אני סבור כי התקיים בענייננו אותו טעם מיוחד שיצדיק את הארכת המועד, כמבוקש, וכך אני מורה.

לגופה של הבקשה, וכפי שצוין לעיל, הרי שנוכח הטעות הגלויה שנפלה בפסק הדין והעובדה כי לא נשמעה מפי התובעים כל טענה עניינית שיש בה כדי להצדיק את הותרת פסק הדין על כנו, דין הבקשה להתקבל.

לפיכך, אני מורה על תיקון פסק הדין באופן שתחת הפסקה השניה בסעיף 55 לפסק הדין תבוא הפסקה הבאה: "לצד זאת, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים תוך 30 ימים, באמצעות באי כוחם, בגין הפקעת החלקה 3, פיצוי בסך 315,627 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל ממועד עריכת חוות דעתו של המומחה, 11.11.2019, ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים, תוך פרק הזמן האמור, הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 55,300 ₪ (כולל מע"מ), שאם לא כן יישאו סכומים אלה ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל ממועד פסק דין זה ועד התשלום המלא בפועל".   בנוסף, אני מורה על תיקון החלטתי מיום 21.12.2020 באופן שהסכום שאינו שנוי במחלוקת, אותו תעביר הנתבעת לתובעים ללא דיחוי יעמוד על סך 74,813 ₪ בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד ובסך כולל של 95,000 ₪.

אם ניקח בחשבון כאחד היתרונות שיש לתיקון טעות סופר בפסק דין על ידי הערכאה שנתנה את פסק הדין (על פני דיון בבקשת התיקון במסגרת ערעור), שהוא חיסכון בזמן ובמשאבים אחרים של הצדדים ושל מערכת המשפט, הרי שמדובר בפסק דין שעדיין איננו חלוט.

בעוד שתיקון בהסכמת הצדדים לפי סעיף 81(ב) לחוק, אינו מאריך את המועד להגשת ערעור, הרי שמועד תיקון פסק הדין בהתאם לסעיף 81(א) לחוק, מגבש מועד חדש שממנו ואילך נימנה המועד להגשת ערעור, זאת לאור הוראת סעיף 81(ג) לחוק הקובעת: "תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת". דחיית הבקשה לתיקון, אינה מביאה להארכת המועד האמורה להגשת ערעור על פסק הדין.

...

עפ"י סעיף 81(א) לחוק, היה ובית המשפט מצא כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, הוא רשאי, תוך עשרים ואחד ימים "מיום נתינתם" לתקנם בהחלטה מנומקת.

לאור כל האמור לעיל, נדחית הבקשה.

לאור כל האמור לעיל, לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות בבקשה.

בתגובתם לבקשה לתיקון פרוטוקול של המערערת נטען, כי הבקשה הוגשה לאחר המועד, מבלי שצורפה לה בקשה להארכת מועד ובנגוד לסעיף 68א(ד) לחוק בתי-המשפט, שם נקבע שאת הבקשה לתיקון יש להגיש תוך עשרה ימים מיום שהומצא הפרוטוקול.

כאמור, הבסיס לפסה"ד טמון בהסכמת הצדדים, כדי לשנות את פסה"ד יש לשנות את ההסכמה בבסיס פסה"ד ולאור המחלוקת בין הצדדים לבסיס ההסכמה, ידינו כבולות ולא ניתן לתקן פסה"ד. אין מדובר בטעות הנכנסת לגדרו של ס' 81(א) לחוק בתי המשפט, הקובע: "מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".

ברע"א 9085/00 אברהם שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין, נז(5) 462 (2003) נקבע "עקרון הוא כי בית-המשפט מסיים את מלאכתו וממצה את סמכותו עם מתן הכרעתו במחלוקת. לאחר מתן פסק-הדין שוב אין בידו להדרש פעם נוספת לנושא ההיתדיינות, להוסיף על החלטתו, לגרוע ממנה או לתקנה אלא במסגרת המותרת לו בחוק והיא בגדרי תיקון טעות, כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, או במסגרת הבהרה הנתנת על-ידי בית-המשפט לפסק-הדין לצורך ביצועו על-פי בקשתו של ראש ההוצאה לפועל, מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. טעויות סופר עניינן תיקון שגיאות שחלו מחמת פליטת קולמוס או השמטה מקרית, טעות לשון, טעות בחישוב והוספת דבר באקראי. מדובר בעיקר בשיבושים טכניים שחלו שניתן לתקנם בתוך 21 יום מיום מתן ההחלטה. הבהרת פסק-דין על-פי חוק ההוצאה לפועל איננה אלא מתן הסבר ופירוש לפסק-הדין ככל הנידרש לשם ביצועו במסגרת הליכי הוצאה לפועל. אין בבקשת הבהרה כזו כדי להסמיך את בית-המשפט להוסיף על פסק-דינו או לתקנו אלא להבהירו בלבד. עיקרון "גמר המלאכה" “Functus Officio” נועד להבטיח כי יהא סוף לדיונים ולמחלוקות בין צדדים כדי להגשים ערך של ודאות, בטחון משפטי ומניעת הטרדת בעלי-דין לאחר סיום משפטם.

...

שעה שאין מדובר בטעות טכנית, שניתן לתקנה, אלא במחלוקת מהותית, לגבי בסיס ההסכמה וסמכות ההבהרה נתונה לביהמ"ש רק מכח פניית ראש ההוצל"פ ואף כי נפלה טעות בפסה"ד עת צויין, שהסכום שולם במלואו, בהסתמך על דברי המערערת, כי "הסכום שולם", טעות זו אינה ניתנת לתיקון במסגרת בקשה לתיקון פסה"ד. בכפוף לאמור בס' 12 לעיל לתיקון הפרוטוקול לבקשת המשיבים - הבקשה נדחית.

אני מסכים לפיכך כי דין הבקשה לתיקון פסק הדין להידחות, אף אם מנימוקים שונים.

ביום 22.5.2023 הגיש המבקש את הבקשה שלפניי להארכת מועד להגשת בקשה לתיקון טעות סופר בפסק-הדין, במשמעות סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

סעיף זה קובע, כי אם "מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, 'טעות' - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". לטענת המבקש, בפסקה 29 לפסק-הדין, המצוטטת לעיל, נפלו שתי טעויות במובן סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט.

...

לגוף הבקשה סבורני כי אכן נפלה טעות סופר בקביעה כי לדמי השכירות, שנפסקו על סך של 108,509 ש"ח, יצורף רכיב המע"מ. טעם הדבר לכך הינו כפול: ראשית, בפיסקה 25 לפסק-הדין ציין בית המשפט כי יש לפסוק את אותו סכום לטובת המשיבה, כשהוא כולל מע"מ, וכלשון פיסקה 25 לפסק-הדין [ההדגשות שלי – ר' ג']: "25. הואיל והוכח לעיל, כי הנתבע הפר את הסכם השכירות, ואין חולק, כי הנתבע פינה את המושכר ביום 29.3.2017, הרי שעל-פי סעיף 5(ב) להסכם השכירות התובעת זכאית לתשלום עבור דמי השכירות והניהול מיום שעזב הנתבע את המושכר ועד לתום תקופת השכירות אשר על-פי הסכם השכירות הוא ביום 1.1.2018, סך של 108,509 ₪ (כולל מע"מ)". הקביעה שבפיסקה 29 לפסק-הדין (בפרק "סוף דבר") שלפיה על המבקש לשלם למשיבה, בגין דמי שכירות, סך של 108,509 ש"ח בתוספת מע"מ, אינה עומדת אפוא בהלימה לקביעה שבפיסקה 25 לפסק-הדין (בפרק "הסעדים הנתבעים"), שלפיה הסכום הנ"ל ישולם כשהוא כולל מע"מ. יש בכך כדי ללמד כי בפסק-הדין אכן נפלה טעות סופר כפי הנטען.

שנית, המסקנה כי לפיה טעות הסופר נפלה בפיסקה 29 לפסק-הדין, דווקא, ולא בפיסקה 25 לפסק-הדין, היינו כי סכום דמי השכירות ישולם כשהוא כולל מע"מ ולא בתוספת מע"מ, נלמדת מכתב התביעה עצמו, שבו כללה המשיבה עצמה את רכיב המע"מ בדמי השכירות שנתבעו על ידה, בסכום של 108,509 ש"ח. מסקנה שלפיה יש להוסיף לסכום הנ"ל את רכיב המע"מ, שעה שהוא נתבע תחילה כסכום אשר כולל מע"מ, תוביל לכך שהתובעת תקבל סעד גבוה יותר מהסעד שלו עתרה, ודומני כי יש בכך כדי לחזק את המסקנה כי בפיסקה 29 לפסק-הדין אכן נפלה טעות קולמוס בקשר להוספת רכיב המע"מ למרכיב דמי השכירות.

ברם, המסקנה שונה עם זאת ביחס לקביעה שבפיסקה 29 לפסק-הדין שלפיה המבקש ישלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין (בסך של 15,000 ש"ח) בתוספת מע"מ. לא שוכנעתי כי עלה בידו של המבקש להראות כי גם בקביעה זו נפלה טעות סופר.

התוצאה היא שהבקשה מתקבלת בחלקה, במובן זה, שפיסקה 29 לפסק-הדין תתוקן, כך שתחת "סך של 108,509 ₪ בתוספת מע"מ", יבוא – "סך של 108,509 ₪ כולל מע"מ". נוכח קבלתה של הבקשה בחלקה, לא ייעשה צו להוצאות.