בקשת דחיית דיון בשל עומס עבודה ומצב רפואי

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' בר-עם) במ"ת 37727-07-22, מיום 16.8.2022, המורה על דחיית מועד הדיון בעיניינו של העורר ליום 31.8.2022, ועל דחיית בקשתו לבחון אפשרות לשחרורו לחלופת מעצר מבלי שיוגש תסקיר מעצר בעיניינו.

עוד ציין בית המשפט בהחלטתו כי: "אני מצפה ששרות המבחן יגיש במועד את תסקיר המעצר שהתבקש, במיוחד לנוכח הנסיבות המיוחדות וגילו של המשיב בתיק זה". ביום 11.8.2022 הגיש שירות המבחן בקשת דחייה למועד הגשת התסקיר בשל עומס העבודה המוטל עליו.

עסקינן בנאשם המואשם בעבירה חמורה של הצתה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 448(א) סיפא לחוק העונשין, ומאידך באדם מבוגר ללא עבר פלילי מכביד, אשר נמצא במצב בריאותי מורכב.

...

משכך, החליט בית המשפט, עוד באותו היום, כדלקמן: "לאחר מתן החלטתי הקודמת, הגיע תסקיר שירות המבחן. עם זאת, עיון בתסקיר, מעלה כי שירות המבחן טרם ערוך להגשת תסקיר מעצר לגופו של עניין עד למועד שנקבע. בנסיבות אלה, אין מנוס אלא להורות על ביטול הדיון הקבוע ליום 17.8.22. הדיון ייקבע ליום 31.8.22 בשעה 10 לפני שופט תורן או במועד אחר לפי יומנו". מכאן הערר שלפניי.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפניי ביום 18.8.2022, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

סוף דבר, שדין הערר להידחות.

· ביום 13.3.2019 קיבל בית המשפט את בקשתו של ב"כ התובעת מיום 12.3.2019 לדחיית מועד הדיון המקדמי בשל מצבו הבריאותי.

במסגרת הבקשה היתנצל ב"כ התובעת על שלא הספיק להגיש את התצהירים בזמן עקב עומס בעבודה ופציעה ברגלו.

· ביום 19.4.2020 הוגשה בקשה מטעם הנתבע לפטור אותו מהתייצבות לדיון עקב היותו בקבוצת סיכון ונוכח גילו ומצבו הבריאותי.

...

· ביום 15/7/2022 נתתי החלטה לפיה התובעת לא קיימה אחר החלטתי מיום 3.7.2022 ועליו להבהיר עד ליום 18.7.2022 מדוע.

הבקשה נדחית אפוא, ובנסיבות כולן, ללא צו להוצאות.

>> ודוק: בנגוד לטענת ב"כ המשיב, לא היה כל צורך לדיווח על כך לביהמ"ש שכן כאמור לעיל לא הייתה כאן כל "העברת ייצוג" אלא "סידור עבודה" בין שני מיופי הכח בינם לבין עצמם, שלא העלו על דעתם ולא יכלו לצפות את אשר יארע בהמשך כפי שיפורט: ערב הדיון, ביום 14.9.22 בסמוך לשעה 12:00, הגיש עו"ד גלידר, בקשה דחופה לדחיית הדיון הקבוע למחרת בשל ארוע חריג ובלתי צפוי לחלוטין – וכך נכתב בבקשת עו"ד גלידר: אם בוחנים בנקודת הזמן הזו את כל השתלשלות האירועים וההחלטות ממבט-על, התמונה העולה הנה כדלקמן: דיון ההוכחות קבוע ליום 15.9.22.

לטעמי, בנסיבות הספציפיות כפי שתוארו, בפרט שמדובר בעורכי-דין officer of the court, כשהשעה כעת סמוך לשעה 13:00 ערב הדיון ואין כל אפשרות למשרד ב"כ הנתבע להתארגן ולהתייצב לדיון למחרת, ניתן היה להיות רגיש יותר ולא להתעקש על קיום הוכחות (למרות יומנו העמוס של בימ"ש, ברם מדובר בנסיבות חריגות מאד ויוצאות דופן); על בימ"ש קמא היה לקחת בחשבון שהחלטתו זו שניתנת ערב הדיון בשעות הצהריים, מכניסה את משרד ב"כ הנתבע למילכוד שאין לו כל יכולת לצאת ממנו ולהתייצב לדיון למחרת בבוקר: עו"ד שרגל תקועה למרבה הצער בבי"ח בניו-יורק, שותפה עו"ד גלידר צריך להתייצב בשעה היעודה בדיון הוכחות אחר בנצרת – מה יעשה משרד ב"כ הנתבע במצב דברים זה ערב הדיון?? ואכן, משצפה עו"ד גלידר בהחלטה בסמוך לשעת הינתנה 13:20 והבין כי ההחלטה מציבה את משרדו במלכוד, לא ישב בחיבוק ידיים ומייד פנה בשנית לבימ"ש כעבור כ-40 דקות בלבד, בסמוך לשעה 14:00, וניסה בזמן הקצר והדחוף שנותר לו להבהיר לבימ"ש את המילכוד בו נמצא המשרד ובקש מביהמ"ש לשקול בשנית את צירוף הנסיבות המצער והאומלל שנוצר ברגע האחרון ושלא בשליטת אף אחד ושאף אחד לא היה יכול לצפותו "ולעיין שנית בהחלטתו". שכן "אין במשרד כל עו"ד נוסף". זאת ועוד: בסמוך לשעה 16:40 מגישה ב"כ הנתבעים האחרים (משיבים 1-2 לערעור דנן) הודעה כי הנתבעים שהנה מייצגת אותם לא יוכלו להתייצב לדיון: במצב דברים זה, ובשים לב לכך שממילא יתר הנתבעים לא יוכלו להישתתף בדיון, ומדובר כעת בשעות אחה"צ של ערב הדיון בסמוך לשעה 17:00, היה מקום שבימ"ש ישקול בשנית וייעתר בחיוב לבקשת משרד ב"כ הנתבע לדחיית הדיון, תוך שיכול היה לשפות את התובע בהוצאותיו בגין דחיית הדיון; תחת זאת בחר בימ"ש קמא להתעקש ובשעה 20:44 הוציא החלטה כדלקמן: לטעמי, מעבר לכך ששוב שגה בימ"ש קמא משלא בחן את ההשתלשלות ממבט-על, בנוסף בימ"ש קמא נתפס לכלל טעות בפסקה האחרונה: אכן עו"ד גלידר כבר הגיש בקשה דומה ביום 23/6 מחמת אותו נימוק של קיום דיון אחר – ברם הנסיבות של שתי הבקשות היו שונות לחלוטין: הבקשה מיום 23/6 הוגשה מבעוד מועד (3 חודשים טרם הדיון) וכשבימ"ש קמא דחה הבקשה, היה מספיק זמן "להחזיר את המושכות" לעו"ד שרגל וזו מצידה ובדלית ברירה (בשים לב למצבה הרפואי המתמשך של בתה) עשתה הכל כדי להתארגן ולטוס ארצה ולנחות ערב הדיון ולהתייצב לדיון למחרת! אלא שמה לעשות וצרוף נסיבות אומלל ומצער - אותו ארוע רפואי בלתי צפוי לחלוטין שאירע לעו"ד שרגל ברגע האחרון על המטוס מנע ממנה לטוס ולהתייצב לדיון ולפיכך נאלץ עו"ד גלידר "ליטול שוב את המושכות" אלא שכידוע הוא איננו יכול להתייצב לדיון מחמת דיון אחר ולפיכך לא היה מנוס מלהגיש את בקשתו בשנית, כשהפעם הנסיבות שונות: אין אפשרות "להחזיר את המושכות" לעו"ד שרגל, שנמצאת בבי"ח בניו-יורק! כך או כך, החלטתו זו של בימ"ש קמא ניתנה ערב הדיון בשעה 20:44, עו"ד גלידר צפה בה בסמוך לשעה 21:00 – ברם מה הוא יכול לעשות במצב דברים שכזה כ-12 שעות טרם הדיון?? לטוס לניו-יורק ולחטוף את עו"ד שרגל ממיטת חוליה בביה"ח ולהטיס אותה ארצה ישירות לדיון?! להודיע ללקוח שלו בהליך בנצרת שהוא לא יתייצב לדיון שםו?! "או לי מייצרי ואוי לי מיוצרי"..

...

[הערה: בכל מקום שאנקוב להלן מועדי הגשות וצפיות לרבות נקיבת שעות, הנתונים נלקחו מצפייה בתיק העיקרי ובמערכת 'נט המשפט'] לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק קמא, מצאתי לדון בבקשה ולתת רשות ערעור בהתאם לתקנה 149(2)(א)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), ומכח סמכותי עפ"י תקנה 138(א)(5) לקבוע שדין הערעור להתקבל: מהתמונה המצטיירת לפניי, ושהייתה אמורה להצטייר בפני בימ"ש קמא, אם לא בערב דיון ההוכחות 15.9.22 אז לפחות למחרת בבוקר טרם תחילת הדיון, הינה של באי כוח (המבקש) שנקלעו למילכוד עקב החלטות ביהמ"ש ועם זאת עשו כל מאמץ(!) שלא לסכל את דיון ההוכחות שנקבע על אף קשיהם, אלא שצירוף נסיבות אומלל ומצער ובלתי צפוי לחלוטין, שמקורו ועיקרו נעוץ בנסיבות רפואיות חריגות ויוצאות דופן, מנע מהם בסופו של דבר מלהתייצב לדיון; ואם זו התמונה שעמדה בפני בימ"ש קמא (ולטעמי הייתה אמורה לעמוד בפניו, אם לא בערב הדיון אז בוודאי בבוקר הדיון), היה על בימ"ש קמא להימנע מליתן החלטה קיצונית וחריגה שמשמעותה פגיעה אנושה ובלתי הפיכה בזכויות המבקש/הנתבע שעלולה למנוע את הירידה לחקר האמת, ותחת זאת לתת החלטה מידתית יותר כגון דחיית דיון ההוכחות תוך שקילת חיוב המבקש בהוצאות המשיבים.

וכעת ניגש לחיוביי ההוצאות: באשר לחיוב המבקש לשפות המשיב בבימ"ש קמא בגין מועד ההוכחות הנוסף, סבורני כי בשים לב לנסיבות אשר גרמו לצורך בדיון הנוסף, יש לחייב המבקש בהוצאות המשיב בסך 3,000 ₪.

באשר לחיוב המשיב לשפות המבקש בגין הערעור שהתקבל, לאור עמידתו הדווקנית של המשיב למנוע מהמבקש להוכיח טענותיו בביהמ"ש, וניסיון בא כוחו להתעלם לחלוטין מצירוף הנסיבות המצער והאומלל, בפרט שאת טענותיו כאן לא טרח להביא לפני בימ"ש קמא בזמן אמת באמצעות הגשת תגובה לבקשת עו"ד שרגל, אני סבור כי יש לחייב המשיב בהוצאות המבקש בגין קבלת הערעור ומתן פס"ד מיותר, בסך 6,000 ₪.

סיכום האמור: המשיב ישלם למבקש בגין הליך זה בקיזוז ההוצאות להן הינו זכאי כאמור לעיל בגין ההליך קמא, סך כולל של 3,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

ביום 23.11.22 היתקיים דיון במעמד הצדדים שגם במהלכו לא הומצאו מסמכים רפואיים נדרשים, כמובטח בבקשה לדחות מועד דיון מיום 22.11.22, שם נאמר בפיסקה האחרונה לבקשה על ידי ב"כ החייב כי: "מבוקש להבהיר, למען הסר ספק, כי במועד הדיון שייערך בסופו של יום, ימציא החייב תיק רפואי מסודר ואישורים רפואיים לעיון מותב בית המשפט הנכבד". במהלך הדיון אמר ב"כ החייב כי לא יכול היה לקבל עמדת החייב לבקשה 248 מתחילת חודש אוקטובר 2022 מפני שזה חש ברע, וזאת לפי המידע שברשותו.

עוד טען ב"כ החייב בעמ' 166 לפרוטוקול כי: "החייב הובא לבית חולים לבצוע הליך רפואי דחוף. החייב עכשיו בהתאוששות אחרי ניתוח. הוא שוחרר בפקוח לביתו, עקב העומס בבית החולים. מסמכים רפואיים יומצאו בצורה מסודרת. נכון להיום החייב בבית. אין לו כרגע תאריך לאישפוז נוסף.

טיעון זה גם נסתר מהאמור במסמכים הרפואיים שהועברו לעיוני, שם נכתב במכתב השיחרור ממחלקה כירורגית בבית חולים תל השומר, הנושא תאריך 8.11.22: "בן 66, עצמאי וצלול, נשוי, עובד כמנהל פרוייקטים כעצמאי". הטיעון נסתר גם מן העובדה שלאחת הבקשות למתן ארכה צירף החייב אישור מחלה, המלמד שהחייב אינו מסוגל לעבוד בין התאריכים 12.12.22 – 1.1.23, כאשר אין כל טעם בהוצאת תעודה שכזו למי שעל פי הגדרת בא כוחו הוא פנסיונר בגיל קרוב ל-70 שאינו עובד.

גם בהיתחשב במסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה ובהם עיינתי עיין היטב, תאור ב"כ החייב את מצב החייב אינו מצדיק את ההנחה כי מחלת החייב מונעת ממנו לקיים התחייבויותיו בהליך או הנידרש ממנו בהחלטה מיום 25.11.22.

...

הבקשה לעיכוב ביצוע ולמתן ארכת מועד נדחית משום: היא הוגשה תוך הפרת החלטות קודמות, לרבות ובמיוחד זו מיום 25.11.22, ומבלי שהחייב הפקיד כספים נדרשים וצירף תצהיר ואת תגובת בעלי התפקיד.

משכך ולאור החלטותיי הקודמות ולאחר שהחייב עצמו מודה שלא קיים חובותיו בהליך, אני מורה על קבלת הבקשה במלואה ועל הוצאת צו מאסר כנגד החייב ל-30 יום, ממנו יוכל החייב להשתחרר רק אם יוצג בפניי אישור בעלי התפקיד כי החייב הפקיד לקופת הכינוס את מלוא חוב הפיגורים, בצירוף סך של 2,500 ₪ הוצאות בקשה זו, באופן שבו הסכום שיופקד בקופת הכינוס לא יפחת מסך של 21,000 ₪, והגיש דוחות דו-חודשיים למשך 6 חודשים אחרונים, כאמור בסעיפים 16 – 18 להחלטה מיום 25.11.22.

אשר על כן, בקשת החייב לעיכוב ביצוע ולמתן ארכת מועד ולפריסת תשלומים נדחית.

נטען כי רופא הנתבעת מצא שהוא לא כשיר לחזור לעבודתו גם אם יבצעו בה התאמות, כי נעשו מאמצים לאתר לו מקום עבודה חלופי התואם את מגבלותיו וכי העסקתו מחייבת יצירת תפקיד חדש המתאים למגבלותיו, תפקיד שאינו נחוץ לה. באותו היום (13.1.2020) היתקיים דיון בבקשה שבמסגרתו ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים הבאות: "1. המבקש ימציא למשיבה עד ליום 23.1.2020 חוו"ד רפואית עדכנית על אודות מצבו הרפואי כשירותו ומגבלותיו. חוו"ד זו תועבר לרופא התעסוקתי מטעם המשיבה, אשר יחליט עפ"י שיקול דעתו אם הוא מבקש לבדוק את המבקש. במידה שכך יבקש, המבקש יתייצב לבדיקה לפני הרופא התעסוקתי מטעם המשיבה.

בטווח הזמן הקרוב, המוערך בכחצי שנה (עד תום 2020), אינו כשיר גם לעבודה הדורשת רכוז גבוה ומתמשך, ולעבודה העלולה לגרום לו עומס נפשי.

ביום 3.2.2021 ביקש התובע לדחות את הדיון עקב מצבו רפואי והקושי במציאת עורך דין שייצג אותו בהליכים.

...

] הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים וראיותיהם מצאנו כי התובע פוטר כדין ומסיבות ענייניות, כפי שיפורט להלן.

אי לכך, תביעת התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין – נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.