בקשת דחייה על הסף של תביעה לסעד הצהרתי ללא כימות

הבקשה שלפני: בבקשה שלפני גפני עתרו להורות על סילוק התביעה שהוגשה על ידי חרך, על הסף משום שעסקינן בתביעה כספית שהוגשה במסווה של תביעה למתן סעד הצהרתי, כאשר סכומה מסתכם לכל היותר בסכום של 2,314,203 ₪ זאת בדומה לתביעת האגודה.

חרך טענו מנגד שיש לדחות את הבקשה על הסף מן הטעם שעסקינן בסעדים הצהרתיים שנועדו לתפוס כספים אשר יחולקו על ידי האגודה בעתיד כאשר סכומם אינו ידוע ולא ניתן לכמתם.

...

חרך טענו מנגד שיש לדחות את הבקשה על הסף מן הטעם שעסקינן בסעדים הצהרתיים שנועדו לתפוס כספים אשר יחולקו על ידי האגודה בעתיד כאשר סכומם אינו ידוע ולא ניתן לכמתם.

רקע: בקשה לסילוק על הסף של כתב תביעתה של התובעת, המשיבה בבקשה זו, גב' מיכל לבנשטיין (להלן: "מיכל"), כנגד הנתבעים, המבקשים בבקשה זו, חב' ידיעות אחרונות בע"מ (להלן: "ידיעות"), מר נטע ליבנה (להלן: "נטע"), מר אשר אטדגי (להלן: "אשר") והגב' ילי שפירא (להלן: "ילי").

בת"א (מחוזי ת"א) 2834-05-18‏ בסרב נ' סמל, פס' 32 לפסק דינה של השופטת בלכר (נבו 22.1.2019) נקבע כי: "אין מקום לגישה זו שלפיה בתחום הקניין הרוחני א-פריורי כל צו מניעה או צו עשה או אל תעשה הוא בבחינת סעד שאינו ניתן לשווי כספי ומצוי בסמכות בית המשפט המחוזי. כשמדובר בבקשה לסעד שאינו כספי גם בעינייני קניין רוחני, העניין הוא, איפוא, בהערכת שווי התביעה". ואכן, עמד על כך בהרחבה בית המשפט ברע"א 6681/17 רשות המיסים - מכס מרכז נ' Three D Investments Ltd, פס' 3 לפסק דינו של השופט הנדל (נבו 2.10.2017) כי: "ישנם מקרים בהם סעד שאינו כספי, כגון סעד הצהרתי, גורר עמו עגלה עליה מונחת זכות אשר ניתן בבירור לאמוד את שוויה. המשא המונח על העגלה הוא למעשה הסעד המהותי. כלי הרכב הגורר את העגלה הנו הסעד ההצהרתי. יתכן כי במבט ראשון לא נראה הסעד ההצהרתי ככזה שניתן לאמוד את שוויו, אולם ברגע שפותחים עבורו את השער, הוא ניכנס ומכניס אחריו גם את העגלה הנושאת את הסעד המהותי, בר אומדן השווי". לבסוף, בת"א (מחוזי ת"א) 7083-12-19‏ ‏יוסף חיים (יבוא ושיווק) בע"מ נ' הקונטיינר רן פיינה בע"מ, פס' 13 לפסק דינה של השופטת בלכר (נבו 15.12.2019) נפסק כי: "הנטל הוא על התובעת לבסס במסגרת כתב התביעה את הסמכות העניינית וללמד כי השווי המוערך של הסעד סביר שיעלה על הסך של 2.5 מיליון ש"ח או כי הסעד אינו ניתן לשווי כספי". בעניינינו, לא נטען על ידי מיכל, וממילא לא הוכח, ולו בראשית ראייה, כי שוים של הסעדים ההצהרתיים אינם ניתנים לכימות באמצעות אמדן שוויים, או ששווים עולה על 2.5 מיליון שקלים, למרות שנטל ההוכחה בעיניין זה מונח לפתחה (ר' ס' 5-8 לתגובת התובעת).

ההלכה כפי שנקבעה בין היתר בע"א 1964/13 מדינת ישראל נ' קרמזה ג'יין (נבו 20.5.2014) כי: "כאשר מוגשת תובענה לערכאה שאינה מוסמכת לידון בה מבחינה עניינית, נטייתם של בתי המשפט הנה, ככלל, להשתמש בסמכותם מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, ולהעביר את הדיון לערכאה המוסמכת. תקנה 101(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אף היא קובעת כי בית המשפט יימנע מלדחות תובענה מחוסר סמכות, מקום שיש באפשרותו להעביר את העניין לבית המשפט המוסמך, לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט. המטרה של הוראות הדין הנזכרות היא למנוע דחייתן או מחיקתן של תביעות רק בשל העובדה כי הוגשו בטעות לערכאה שיפוטית שאינה מוסמכת לידון בהן". למעשה, תק' 43 לתקנות החדשות עיגנה הלכה זו, בקובעה כי: "בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, היתיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה". דהיינו, נראה שלא כבתקנה 101 לתקנות הישנות, הרי שתקנה 43 לתקנות החדשות אינה מסמיכה את בית המשפט לדחות תביעה על הסף בשל העידר סמכות".

...

במצב דברים זה, אין מנוס מלקבוע כי גם שוויו של הסעד ההצהרתי המתבקש במסגרת התובענה רחוק מגבול סמכותו של בית המשפט המחוזי (ר' דיון דומה בנושא שונה, בת"א (מחוזי ת"א) 4195-08-20 עו"ד גיא וגנר נ' ידיעות אחרונות בע"מ (נבו 6.1.2021)).

ראו גם הנפסק בת"א (מחוזי-ת"א) 53724-01-20 AMERICAN SOCIETY OF COMPOSERS AUTHORS AND PUBLISHERS נ' קלמונטין זיו, פס' 18 לפסק דינו של השופט חסדאי (נבו 3.2.2021): "יישום האמור לענייננו מוביל למסקנה כי אין להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית וכי יש להורות על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המוסמך עניינית [...] בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 79 לחוק בתי המשפט". המסקנה אפוא במקרה דנן היא העברת התביעה לבית המשפט השלום, להמשך דיון.

סוף דבר: הבקשה לסילוק על הסף – מתקבלת.

במקרה דנן, הועלו כאמור שתי טענות לסילוק על הסף של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית – האחת, המבקש לא פנה לוואלט עובר להגשת בקשת האישור; השנייה, המבקש לא כימת את סכום התביעה האישית שלו או לא פירט את אופן חישוב הרכיבים הנתבעים.

שנית, אשר לטענה כי יש לסלק על הסף את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית מחמת מה שמכנה וואלט – "העדר כימות של התביעה האישית" – אף היא דינה להדחות.

נוסף על כך, המבקש לא הסביר גם מדוע לא ניתן לכמת את סכום התביעה האישית שלו בגין חלק מהרכיבים שהוא מבקש בגינם סעד הצהרתי (כך למשל, המבקש לא כימת את רכיב ההפרשות לפיצויים ולא הסביר מדוע לא ניתן לכמת אותו).

...

מנגד לטענת המבקש, דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות מהטעמים הבאים : בקשה לאישור תובענה ייצוגית תסולק אם בכלל, במקרים חריגים וקיצוניים שבהם ברור על פני הדברים שאין ולא כלום.

שנית, אשר לטענה כי יש לסלק על הסף את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית מחמת מה שמכנה וואלט – "היעדר כימות של התביעה האישית" – אף היא דינה להידחות.

עם זאת, אנו סבורים כי אין באמור כדי להצדיק סילוק על הסף של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

נוכח האמור אנו סבורים כי מקום הטענות לכאורה בשלב הדיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית ולא בדיון נפרד בבקשה לסילוק על הסף.

לפני בקשת הנתבעות לסילוק התביעה על הסף (בקשה מס' 1), וכן בקשת בר נוי לתיקון כתב התביעה על דרך הוספת סעד כספי (בקשה מס' 7).

הסעד אותו מבקש בר נוי במסגרת הליך זה אינו סעד הצהרתי, כי אם סעד בעל משמעות כספית, ותכלית ההליך להכשיר הקרקע להגשת תביעה כספית כנגד הנתבעות.

אי כימות התביעה פוגע בזכויות הנתבעות.

מבלי להדרש להליכים אחרים שאינם קשורים למחלוקת מושא תביעה זו, די בריבוי ההליכים בהם נקט בר נוי בעקבות תביעת סביר, ובתוצאותיהם כדי להעמיד בספק את צדקת הליך זה. בר נוי ערער לבית המשפט המחוזי על פסק הדין בתביעת סביר והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין המחוזי, שנדחתה.

ראוי, אם כן, להורות על סילוקה על הסף של התביעה אף מחמת קביעותיו החלוטות של פסק הדין המחוזי.

...

כל זאת למעלה מן הצורך, נוכח מסקנתי כי דין התביעה להימחק כבר מהטעמים שנמנו לעיל.

על כן אין מקום להיענות לתיקון המבוקש בשלב זה. דין התביעה נגד גוגל ישראל להימחק, אף מחמת היעדר יריבות.

סוף דבר נוכח האמור אני מורה על מחיקת התביעה, ללא תיקונה, ומחייבת את בר נוי לשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪, אשר ישולם בתוך שלושים יום.

בנוסף ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה על הסף בטענה כי בימ"ש זה נעדר סמכות עניינית לידון בתביעה, אשר הסעד המבוקש בה אינו בר כימות.

יובהר כי ענייננו בתביעה לסעד הצהרתי וביהמ"ש בוחן את שיעור שווי הסעד המבוקש על פי פוטנציאל הזכות אשר עשויה לקום לתובעת כתוצאה מקבלת תביעתה.

...

אשר לדרישת התובעת לגילוי מסמכים רפואיים של המנוח טענה הנתבעת כי יש לדחות את בקשת התובעת מהטעם כי המסמכים הרפואיים של המנוח נתונים תחת חיסיון רפואי וזאת בהתאם לס' 49 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א 1971.

לטענת הנתבעת אף אם נניח כי קיימת זכות ליורשיו החוקיים של המנוח לקבל את תיקו הרפואי, הרי שזכות זו בהתאם לצוואת המנוח עומדת לאחות התובעת הגב' יפעת שרר- מזרחי ( להלן: האחות או אחותה של התובעת) ולא לתובעת, וזאת בשים לב לכך שכל זכויות התובעת בירושת המנוח הינה קצבה חודשית מכספי המנוח המנוהלת ע"י אחותה בקרן נאמנות, ותו לא. לשיטת הנתבעת בהתאם לצוואת המנוח אחותה של התובעת היא היורשת ובעלת הדין הנכונה והדרושה לעניין הסעד הנדרש, אם כיורשת ואם כמנהלת כספי העזבון מכוח צוואת המנוח, ובהעדר כל הסכמה מטעמה של האחות לתביעה דנן יש לדחות את התביעה על הסף.

לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה שלפניי מצאתי כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה להראות זהות בין האינטרס שעומד מאחורי תביעתה לבין איטרס המנוח, ואבהיר - כאמור בס' 3 לצוואת המנוח מיום 20.1.16 ( להלן: הצוואה), צוואת המנוח חלה על כל זכויות המנוח לרבות זכויות ותביעות מכל סוג ומין שהוא שיש לו או שיהיו לו. בס' 4.5 לצוואה, מצווה המנוח כי כל הכספים וניירות הערך המופקדים על שמו יופקדו בקרן נאמנות עבור התובעת, כאשר בס' 4.7.

בנסיבות אלו, משלא הראתה התובעת כי תקום לה זכות להגשת תביעת תלויים, ושעה שתביעת יורשים מכח זכותו של המנוח אינה מקימה לתובעת כאן כל זכות, וזו נמנעה מצירוף עמדתה של האחות להגשת התביעה - דומה כי יש לדחות את התביעה.