בקשת דחייה על הסף בתובענה בגין גזל, מרמה ונוכלות

לטענתם, בהחתמתם על זכרון הדברים והסכמי המכר, ביקשו התובעים לבצע כלפיהם מעשי מירמה, גזל ונוכלות, תוך היתנהלות בחוסר תום לב וניצול תמימותם.

הנתבעים עותרים כי תביעתם המופרכת והזדונית של התובעים תדחה על הסף או לגופה, תוך חיוב התובעים בהוצאות לדוגמא.

...

מהמקובץ עולה כי דין טענת התובעים לפיה יש לחייב את הנתבעת מכח חתימתה על הסכמי המכר, להידחות מכל וכל.

במקום פסיקתא לסיכום פסק דין זה, אני מורה על דחיית תביעת התובעים, על מכלול חלקיה.

לאור התוצאה ודרך ההתנהלות, אני מחייב את התובעים, יחד ולחוד, בהוצאות הנתבעים בסך 2,000 ₪ ובשכ"ט הנתבעים בסך כולל של 35,000 ₪.

לפני בקשה לדחיית תביעה על הסף בשל מעשה בי-דין.

בסעיף 42 לתביעה נכתב כי "למען הסר ספק יובהר כי הנזקים אשר נגרמו לתובע בגין משפט זה אינם רק בגין ההוצאות אשר נגרמו לו אלא אף בשל הזמן הרב שהשקיע והפסד ההישתכרות אשר נגרם לו, וכן גם בגלל הפגיעה הנפשית אשר נתבע 1 (ליבלזון) גרם לתובע." ובסיפא, (סעיף 44): "התובע יבקש להדגיש כי בגין מעשי ופעולות הנתבעים למעשה "הפסיד" שנים מסוימות וקריטיות מחייו.

כך למשל, בס' 5 לתביעה השנייה, כבר הוזכרה עילת הסחיטה: "שניהם, אשר אין להם כל בעלות ושליטה בעסק התוכנות העסקיות של התובע אשר בבעלותו 100% והוא העוסק המורשה שלהם ביצעו מעשי סחיטה, הונאה ומרמה, ועושר שלא במשפט." עוד נטען, בסעיף 39,40 כי המבקש אף הוא "שותף מלא לאמור בכתב התביעה (שעיקרו טענות כנגד הנתבע האחר), בכל מעשי הנוכלות , הרמאות והבגידה ואף ניסה לדרוס את התובע שניצל, למזלו מפציעה קשה

"הם יודעים מתוך הקשר עם בנם, על כל התביה שלי נגדו שהוא פשע נגדי קשות, וגזל את עמל חיי. לכן, ברור כי הם משתתפים ברווחים ובהכנסות גדולות ביותר הנובעות מהתוכנה שהוכחתי שהיא טובה במיוחד." כאן, הקרבה המשפחתית היא גם קרבה משפטית, שהרי עילת התביעה כנגד ההורים יונקת את שורשיה מהיריבות בין התובע לנתבע, המבקש למשיב, ומשנדחתה טענת יריבות זו, ממילא גם הנספחים/טפילים לה, אין להם זכות קיום.

...

הנני מורה על עיכוב הליכים בתביעה זו עד לבירור הערעור ובהתאם לתוצאותיו.

תביעת המשיבה מבוססת על טענות בדבר מעשי גזל מירמה ונוכלות שנעשו לכאורה על ידי המבקש 1 (להלן גם: "עלי"), בעצמו או על ידי המבקשת 2, כלפי המשיבה וכלפי בעל המניות בה, אברהם גורן (להלן: "אברהם"), אביו החורג של עלי, עקב גירושיו מאמו.

ביום 17.9.2018 הגישו המבקשים הודעה, במסגרתה טענו כי המשיבה זנחה את ההליך דנן, ובמקומו הגישה תביעה בגין אותה עילת תביעה ואותה מסכת עובדתית בבית משפט בסין (להלן: "התביעה בסין").

הבקשה האמורה נדחתה בהחלטה מיום 6.1.20, במסגרתה נקבע, בין היתר, כי שעה שמדובר בצוים הנדרשים לשם ניהול התביעה בסין, על המשיבה להגיש את בקשתה לבית המשפט שם ובית המשפט בישראל אינו מוסמך להורות לבית המשפט הזר באילו מסמכים לעשות שימוש ובאילו לא. ביום 7.4.2020 הוגשה הבקשה דנן לדחיית התביעה על הסף נוכח דחייתו של העירעור שהוגש לבית המשפט בסין.

...

על כן, כאמור, מקובלת עלי טענת המבקשים, שלפיה קם השתק פלוגתא בכל הנוגע לטענות המשיבה ביחס להסכם ההשקעה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי יש מקום להכיר בפסקי הדין שניתנו בהליך בסין, הן בפסק הדין והן בפסק הדין בערעור, לצורך הליך זה. משכך, וכמפורט לעיל, קם השתק מסוג השתק פלוגתא ביחס לטענות הנוגעות להסכם ההשקעה, ואין מקום לדון בהן בשנית במסגרת ההליך דנן.

המזכירות תדוור החלטתי זו לב"כ הצדדים.

לפי כתב התביעה, הנתבע הפר את הסכם העסקתו, וניצל את תפקידו לצורך גזילה במירמה של 300,000 יורו מלקוחה של החברה המתגוררת בדנמרק, סכום שהוא נתבע להחזירו.

עוד טוען הנתבע שבסמוך לאחר תחילת עבודתו הבין שהסתבך בחברת נוכלות בינלאומית, ולכן בתוך חודש ושבוע מתחילת עבודתו הודיע על הפסקת התקשרותו עם החברה, ובקש לסגור חשבון ולקבל סך של 50,000 יורו שהחברה נותרה חייבת לו, לטענתו.

לאחר הגשת כתב ההגנה והתביעה שכנגד, התובע הגיש בקשה לדחיית התובענה שכנגד על הסף, ולחלופין בקשה לעיכוב ההליכים בה. בדיון מקדמי שהתקיים ביום 22.5.18 הועלו מצד הנתבע בקשות מקדמיות נוספות, ובהחלטה שניתנה בתום הדיון נקבעו מועדים להעלאת הבקשות המקדמיות כולן על הכתב.

סילוק על הסף בשל העידר עילה ותביעה תיאורטית לטענת הנתבע, דין התביעה להיות מסולקת על הסף מאחר שלא הוצגה כל ראיה לכך שאותה לקוחה מדנמרק – שממנה נגזלו חסכונותיה לפי הנטען בתביעה – תבעה את החברה האוקראינית על הנזק שניגרם לה, וכן לא הוצגה כל ראיה לכך שהחברה האוקראינית בתורה דרשה מהתובע לשפותה על הנזק שניגרם לה. על כן, כך לפי הנתבע, טענות התובע בתביעה שלפנינו – בדבר כך שעל הנתבע לשפותו – הן נעדרות עילה ותיאורטיות.

...

בכתב ההגנה טען הנתבע, בין היתר, כי הועסק על ידי החברה האוקראינית, ולא על ידי התובע, ומשכך דין התביעה להידחות על הסף בהעדר סמכות לבית-דין זה לדון בה. לגופה של התביעה, טען הנתבע כי כל הפעולות שעשה מול אותה לקוחה מדנמרק, נעשו על פי הוראות שקיבל מהנהלת החברה ומהתובע עצמו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לכאן ולכאן, הגעתי לכלל מסקנה שגם בעניין זה נדרש בירור עובדתי – בין היתר בשאלה האם יש בסיס לטענת הנתבע כי ההסכם בין התובע לחברה האוקראינית הינו מזויף – ודי בכך על מנת להצדיק לדחות את הבקשה לסילוק על הסף, ולקבוע כי הכרעה בטענות בדבר העדר עילה ותיאורטיות תתקבל במסגרת פסק הדין, לאחר שמיעת הראיות כולן.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לכאן ולכאן, ובשים לב להלכה הפסוקה שלעיל, הגעתי לכלל מסקנה שדין הטענה להידחות.

לסיכום טענות הסף כולן נדחות בזאת.

לאחר העברת הכספים על-ידי התובעים לאלכס, החל הלה להיתחמק מהם, והם החלו לבצע בדיקות יותר מעמיקות לגביו, עד אשר גילו באמצעות חוקר פרטי, כי המדובר בנוכל, אשר לא מהסס לבצע עיסקאות גם בשם רעייתו המנוחה.

היות ועסקינן בתובענה הנוגעת ל"הברחת נכסיו" של אלכס אל סיגלית והנתבע, הרי שתוך נתוק הקשר בין "העסקה" ובין הנכסים שלכאורה הוברחו, דינה של התובענה להדחות על הסף.

על-מנת להוכיח עילת תביעה של תרמית כנגד הנתבע, על התובעים להוכיח, כי הנתבע היה שותף למעשי המירמה המיוחסים לנתבעים מס' 1-2, שיתף פעולה עימם להברחת נכסים והצגה כוזבת של עובדות, ובכך היה שותף לגזילת כספי התובעים, והשאלה אם עמדו התובעים בנטל זה. לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים ובסיכומים, שוכנעתי שיש לדחות את התביעה כנגד הנתבע, הואיל ולא עלה בידי התובעים להרים את הנטל המוטל עליהם להוכיח, כי הנתבע עוול כלפיהם בצורה כלשהיא, או כי הציג מצג כוזב כלשהוא בפניהם או שהיה שותף להברחת נכסים או כספים כלשהם.

דהיינו שילמו הם לאלכס ולא לנתבע ולצורך העניין אף לא לסיגלית.

אלכס הוזמן כעד התביעה, ולכן מצופה היה מהתובעים לבקש מאלכס להמציא לידיהם תדפיסים בכדי לברר לאן הוזרמו כספים אלו, אך זאת לא עשו.

...

במהלך חקירתו של עמוס נשאל על ידי כיצד הוא יוכיח קשר סיבתי בין העסקה לבין הנכס שהועבר לנתבע בשנת 2006, והאם הנתבע קיבל בשנת 2006 נכס על סמך מרמה נגד התובעים בשנת 2013, איך ניתן להגיע למסקנה כזאת, ועל כך השיב: "אני לא יודע" (שם, עמ' 18, שורה 22).

כמו כן העיד, כי הנתבע לא היה יכול לקנות חנות מותגים כזו: "גם בחיים האישיים שלו הוא חי כאילו אין מחר. הכל מהכסף שלי. אני מסיק מסקנה שבטוח הוא לא יכול לעשות את זה מהמשכורת שלו" (שם, עמ' 13, שורות 13-15.

איני מקבלת טענה זו, שהרי עול ההוכחה הוא על התובעים ולא על הנתבע.

לסיכום, אני דוחה את התביעה כנגד נתבע מס' 3, ומחייבת את התובעים לשלם לו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.