בקשת דחייה על הסף בתביעת התעמרות והעסקה פוגענית

עוד נטען כי יש לדחות את הבקשה לסעד זמני על הסף, משהוגשה ללא כתב תביעה עקרי.

להשלמת התמונה יצוין כי אחרי הדיון בבקשה לסעד זמני הגיש המבקש תביעה עיקרית שבה עתר לאכיפת יחסי העבודה, ולחלופין לתשלום סכומי כסף שונים כפצוי בגין פיטוריו בחוסר תום לב, הפרת חוק הגנה על עובדים, פגיעה בכבודו, היתעמרות והעסקה פוגענית, וכן תשלום בגין הפרישי שכר, בשיעור כולל של 730,000 ש"ח. ביום 28.6.17 הוגש כתב תביעה מתוקן.

...

לטענתה, אין מקום להיעתר לבקשה, משהמבקש יכול היה לצרף את המסמכים החדשים לכתחילה ולא עשה כן, משממילא נראה שאין בהם כדי לשנות מההחלטה, ומשבידי המבקש לצרף מסמכים אלה במסגרת ההליך העיקרי.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובבקשה לצירוף ראיות על נספחיהן, בתשובת המדינה לבקשה לצירוף ראיות ובתגובת המבקש לתשובה זו, ובכלל החומר המצוי בתיק – מצאתי כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המדינה, וכן יש לדחות את הבקשה לצירוף ראיות.

סוף דבר הבקשה למתן רשות ערעור והבקשה לצירוף ראיות – נדחות.

ב"כ התובע הוסיף כי לצורך הדיון בבקשה לסילוק התביעה על הסף, יש לצאת מנקודת הנחה שכל הטענות העובדתיות של התובע יתבררו כנכונות לאחר דיון בתביעה לגופה, ומשכך יש להיתעלם מטענות הנתבעת לגופה של התביעה.

הרקע העובדתי התובע הגיש תביעה לפצוי כספי בסך של 400,000 ₪ בגין היתנכלות והעסקה פוגענית, שממנה סבל לטענתו ממפקדיו במהלך שרותו כקצין במישטרה, מחודש 5/2001 במהלך שרותו כקצין מישטרה.

פסק הדין שניתן במסגרת העתירה המנהלית מהוה מעשה בית דין לעניין ההיתנכלות ואין להדרש שוב להיתנכלות, וכן היחסים עם מפקדיו וכן ככל שהיא נוגעת לסוגיית אי הקידום בחודש מאי 2001 ולנסיונות לטרפד קידום התובע לדרגת רפ"ק. מטעם זה של מעשה בית דין התביעה להדחות על הסף , בהתקיים הפרמטרים הנדרשים על פי הפסיקה לעיל.

...

יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

סוף דבר הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת גם בשל השתק עילה וגם מחמת התיישנות.

טענות הנתבעת בדבר היעדר עילה, היעדר סמכות עניינית, השתק פלוגתא, כפל פיצוי ושיהוי נדחות.

גב' יהודית אליהו (להלן: "המשיבה") ומר ארז המזרחי (להלן: "המשיב") הגישו תביעתם כנגד מר ירדן יופה (להלן: "המבקש"), השניים מבקשים פיצוי בגין היתעמרות והעסקה פוגענית, מר יופה מבקש לדחות את התביעה על הסף.

...

לטענת המבקש, יש לדחות את התביעה כנגדו על הסף בשל מעשה בית דין, בשל השתק עילה והשתק פלוגתא (חלק ב' לבקשה), ובשל כך שהתביעה היא טורדנית ו/או קנטרנית ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט (חלק ג לבקשה).

לפיכך נדחית טענת המבקש על פיה קיים השתק פלוגתא בענייננו.

מקובלת עלינו טענת המשיבים כי עילת התביעה בהליך הקודם הייתה העברתם של המשיבים מתפקידם ופגיעה בשכרם ואילו העילה בהליך כאן היא התעמרותו של המבקש במשיבים.

לפיכך נדחית טענת המבקש כי מתקיים בעניין השתק עילה.

סיכומו של דבר מכל הנימוקים לעיל הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

במקרה דנן, התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ופרטה בו את הטענה שהוזכרה בכתב תביעה לעניין אמירתו של מר צ'שלה לכאורה כי הוא מתכוון "להצעיר" את המחלקה, ובהקשר זה נטען כי נאמר לגבי התובעת כי למרות הותק הרב שלה "אני לא יודעת לעבוד, אני לא מבינה כלום", וכן אמר לתובעת לכאורה "אני עוד יוריד לך את החיוך מהפנים". על כן, נוכח ההלכה הפסוקה לעניין סילוק על הסף במקרים חריגים בלבד, ומשעה שקמה הסמכות העניינית לידון בעילת תביעה זו כלפי מר צ'שלה, הבקשה ביחס לעילת לשון הרע נדחית.

" זאת ועוד, בית הדין הארצי קבע בבר"ע (ארצי) 1083-03-21 מלון עדן נהריה בע'מ - ביומי (24.3.21) כדלקמן: "העילה של היתעמרות והעסקה פוגענית, עליה הושתת כתב התביעה, לא עוגנה בחקיקה, ולכן בהיעדר הוראת סמכות מיוחדת בדבר חקיקה נפרד נבחנת שאלת היקפה של הסמכות בראי הוראת סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה. על פי מבחן זהות הצדדים הנובע מהוראת סעיף 24 לחוק, סמכות בית הדין לעבודה משתרעת אך על "מעסיק או חליפו", והיא אינה משתרעת על תובענה שמגיש עובד כנגד עובד אחר.

...

במקרה דנן, התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ופירטה בו את הטענה שהוזכרה בכתב תביעה לעניין אמירתו של מר צ'שלה לכאורה כי הוא מתכוון "להצעיר" את המחלקה, ובהקשר זה נטען כי נאמר לגבי התובעת כי למרות הוותק הרב שלה "אני לא יודעת לעבוד, אני לא מבינה כלום", וכן אמר לתובעת לכאורה "אני עוד יוריד לך את החיוך מהפנים". על כן, נוכח ההלכה הפסוקה לעניין סילוק על הסף במקרים חריגים בלבד, ומשעה שקמה הסמכות העניינית לדון בעילת תביעה זו כלפי מר צ'שלה, הבקשה ביחס לעילת לשון הרע נדחית.

בסעיף 1 לפסק הדין (הדגשה שלנו) נאמר כך: "במהלך הדיון ולאחר ששמענו את טענות הצדדים הוצע לב"כ המערערת לחזור בה מהערעור לאחר שהובהר שבמצב המשפטי דהיום לא ניתן ליצור סמכות עניינית בין המערערת לבין המשיבים 2 ו-3". אכן, בגלגוליה השונים של הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה, ביקש המחוקק להחיל חריג נוסף לכלל האמור ולהקנות סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה גם בעילת תביעה בגין התעמרות שבין עובד לעובד.

סיכום לאור כל האמור לעיל – דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, והתביעה כלפי נתבע מס' 3 נדחית על הסף למעט בנוגע לעילת לשון הרע.

בתגובתה לבקשה ציינה התובעת כי סעד של דחיה או מחיקה על הסף ניתן על ידי בתי הדין לבעודה במקרים חריגים וכי יש לברר את התובענה שהגישה לגופה.

"לגבי היתעמרות ראיתי את הפסיקה של בית הדין, אבל התביעה שלי מתייחסת גם לרכיבי תביעה אחרים ... לא רק שהיא היתעמרה בה, היא גם הייתה הגורם הישיר והבלעדי לשימוע שלא כדין, לפיטורים שלא כדין, לעגמת הנפש, לפצוי בגין נזק לא ממוני, בנוסף להתעמרות". מנגד, עמדה הנתבעת על בקשתה לסילוק על הסף.

סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשע"ט-1969 מורה כי לבית דין איזורי תהא סמכות לידון "בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]". בפרשת מלון עדן, אליה הפניתה הרשמת במעמד הדיון המוקדם, פירט בית הדין הארצי כי "על מנת שתובענה תיכנס לגדר סמכותו של בית הדין לעבודה צריכים להתקיים שלושה תנאים: זהות הצדדים (האם מדובר בתובענה ש"בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו"); עילתו של הסיכסוך ביחסי עבודה (האם העילה נסובה על יחסי עבודה); וזיהויה של העילה ככזו שאינה בפקודת הנזיקין (האם התביעה מבוססת על עילות נזיקיות שאינן בסמכותו של בית הדין לעבודה)", והסביר כי "הקו המנחה הוא ש"מחד גיסא, עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, ומאידך גיסא, לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלה". בהמשך הדברים הבהיר בית הדין הארצי ופסק כך - "העילה של היתעמרות והעסקה פוגענית, עליה הושתת כתב התביעה, לא עוגנה בחקיקה, ולכן בהיעדר הוראת סמכות מיוחדת בדבר חקיקה נפרד נבחנת שאלת היקפה של הסמכות בראי הוראת סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה. על פי מבחן זהות הצדדים הנובע מהוראת סעיף 24 לחוק, סמכות בית הדין לעבודה משתרעת אך על "מעסיק או חליפו", והיא אינה משתרעת על תובענה שמגיש עובד כנגד עובד אחר.

...

בסעיף 1 לפסק הדין (הדגשה שלנו) נאמר כך: 'במהלך הדיון ולאחר ששמענו את טענות הצדדים הוצע לב"כ המערערת לחזור בה מהערעור לאחר שהובהר שבמצב המשפטי דהיום לא ניתן ליצור סמכות עניינית בין המערערת לבין המשיבים 2 ו-3'.

לכל זאת יש להוסיף כי בהינתן דברי ב"כ התובעת כפי שנרשמו במענה לשאלות הרשמת בפרוטוקול הדיון, אף לא שוכנענו שיש לעמידתו על הבקשה היבט מעשי כלשהו.

סוף דבר משהתביעה כנגדה חורגת מגדר סמכותו העניינית של בית דין זה, דין בקשתה של הנתבעת 2 לסילוק על הסף להתקבל.