בקשת דחייה לגזר דין לאור תסקיר שירות המבחן

לאור האמור ומבלי להיתעלם מחומרת העבירות, ועל רקע גילו הצעיר ונזקקותו הטיפולית, המליץ שירות המבחן להטיל על נאשם 2 עונש של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

בנסיבות, חזר הסניגור על בקשתו לדחות את גזר הדין בעיניינו של נאשם 2 ולהורות על הפנייתו לשירות המבחן לצורך השלמת ההליך הטיפולי בו החל והגשת תסקיר משלים בהמשך.

...

בשים לב לריבוי העבירות בענייננו, לנסיבות ביצוען, לערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מהן ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, אני קובע כי מתחם העונש ההולם במקרה זה נע בין 42 - 72 חודשי מאסר לצד עונשים נלווים.

בסופו של דבר לא בא שירות המבחן בכל המלצה טיפולית או שיקומית לגבי נאשם זה. אשר לתסקיר שהוגש בעניינו של נאשם 2, הרושם שהתקבל אף לגביו מלמד על קיומו של סיכון לא מבוטל להישנות התנהגות פורצת חוק בעתיד, ככל שלא תבוא התערבות טיפולית.

על יסוד מקבץ הנימוקים שפורטו לעיל, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: א. 3.5 שנות מאסר לריצוי בפועל.

בגזר דין מפורט היתייחס בית המשפט לתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעיניינו של המשיב (מהם עלה שהוא כבן 24, רווק, בעל נסיבות אישיות – משפחתיות מורכבות שלא מצאתי לפרטן מטעמי צינעת הפרט, עובד במפעל אלקטרוניקה, לומד במכינה ללימודי הנדסאי ביניין, נעדר עבר פלילי, הישתלב בהליך טפולי, הפיק תועלת מההליך הטיפולי בו הישתלב, ואשר כלל המלצה לענישה שיקומית של צו מבחן ושל"צ בהקף של 500 שעות); למסמכים שהוגשו מטעמו של המשיב (הקשורים לנסיבותיו האישיות – משפחתיות ולשירותו הצבאי); לעדים לעונש שהעיד המשיב; לטיעוני הצדדים ולדברי המשיב עצמו.

הדברים להלן מע"פ 7349/14 רלוואנטיים וישימים בענינם של המערערים, אף מקל וחומר, שכן הם מתייחסים ישירות לנסיבות ביצוע העבירות: "המשיבה העלתה טענות חדשות לעניין הנסיבות שברקע האישום נגדה, לראשונה בדברים שמסרה לשירות המבחן במסגרת התסקיר שנערך לה; ועל טענות אלה היא חזרה גם בפני בית משפט קמא, משניתנה לה היזדמנות לומר את דברה טרם שייגזר דינה. כפי שהוברר לעיל, דרך המלך להוכחת נסיבות הקשורות בבצוע העבירה במקרה של הסדר טיעון היא הכללתן בהסכמה בכתב האישום המתוקן; ולחלופין הגשת בקשה לערכאה הדיונית מכוח סעיף 40י(ב)(2) לחוק, להבאת ראיות חדשות בשלב הטיעונים לעונש. אלא שהמשיבה לא פסעה באף אחד מן הנתיבים הללו. ודוק: הגם שבית משפט קמא מצא כי יש מקום לייחס משקל מכריע בגזר הדין לטענות המשיבה בדבר היותה קורבן למעשי אונס וכפייה מינית (הן מצד בן משפחתה בעבר והן מצד בעלה במהלך נישואיהם) – המדובר בטענות בלבד, שלא הונחה להן תשתית עובדתית וראייתית, לא בכתב האישום ולא במסגרת הטיעונים לעונש. המשיבה לא ביקשה, וממילא לא ניתנה לה רשות להביא ראיות חדשות בשלב הטיעונים לעונש ... ומשכך טענותיה אף לא עברו את שבט ביקורתה של המערערת במסגרת חקירה נגדית.

מכל האמור עולה כי מחד הנאשם ביצע עבירות חמורות, בנסיבות ביצוע חמורות, ומנגד, במסגרת גזר הדין, לאור דברי המערערת לשירות המבחן, ובנגוד לעובדות כתב האישום המתוקן, הוחזק המערער ביחס לעבירת ההחזקה שלא לצריכה עצמית של סמים מסוכנים בבית, כציר המרכזי.

שם עמדתי על כך כי אי הרשעה אינה אחת מדרכי הענישה אלא היא שאלה עצמאית הנבחנת לאור תנאי הילכת כתב, והדברים באו לידי ביטוי בפסק דינו של בית המשפט קמא שהדגיש כי "במשפטו של נאשם בוגר, הרשעה נקבעת בשלב הכרעת הדין, שהוא כידוע קודם לשלב העונש. מיתחם העונש ההולם נקבע במסגרת גזר הדין [...] הרשעה איננה סוג עונש וכך גם אי הרשעה". כך, נדחתה בפסיקת בית משפט זה הטענה כי ראוי לבטל את הדרישה לקיומו של נזק קונקריטי .

...

בהתחשב במעשה העבירה, תוצאה של אי הרשעה, אפילו בנסיבותיה המיוחדות של המערערת ואף בשים לב לנזק הנטען, תביא לפגיעה בשיקולי הענישה ובמיוחד לפגיעה בעיקרון הרתעת הרבים וכן בפגיעה בעיקרון השוויון ביחס לנאשמים המורשעים בעבירה דומה (הנדונים למאסר ממושך בפועל, מאחורי סורג ובריח).

לפיכך במקרה זה, נוכח סוג העבירה אותה ביצעה המערערת, חומרתה ונסיבותיה, וגם בהתחשב בטעמי השיקום התומכים בבחינת אפשרות לביטול ההרשעה, עדיין מתקבלת המסקנה כי יהיה בוויתור על ההרשעה כדי להביא לפגיעה מהותית בשיקולי הענישה האחרים ובהם בעקרון ההרתעה ובעקרון השוויון.

על כן, גם בכל הנוגע למערערת ראוי שלא להתערב בפסיקתו של בית המשפט קמא אשר בחן את הדברים ומצא שלא לבטל ההרשעה, ויש לדחות את הערעור.

ערעור המבקש על גזר הדין של בית משפט השלום – נדחה.

באשר לטענת המבקש כי בית משפט השלום שגה בדחיית בקשתו לקבל תסקיר נוסף מעודכן משירות המבחן בעיניינו, בית המשפט המחוזי קבע כי בצדק נדחתה בקשה זו, לאור ריבוי תסקירי שירות המבחן שכבר הונחו בפני בית המשפט (חמישה), אשר די בהם ובמידע שניתן לקבל מבא כוחו של המבקש כדי לגבש מסקנה בעיניינו.

...

באשר לטענת המבקש כי בית משפט השלום שגה בדחיית בקשתו לקבל תסקיר נוסף מעודכן משירות המבחן בעניינו, בית המשפט המחוזי קבע כי בצדק נדחתה בקשה זו, לאור ריבוי תסקירי שירות המבחן שכבר הונחו בפני בית המשפט (חמישה), אשר די בהם ובמידע שניתן לקבל מבא כוחו של המבקש כדי לגבש מסקנה בעניינו.

דין הבקשה להידחות.

לו היה מוגש ערעור על קולת העונש לבית המשפט המחוזי, אני סבור כי היה ראוי לקבלו.

מובן מאליו, כי אין כל מקום להקל בעונשו של המבקש עוד יותר, לא כל שכן במסגרת "גלגול שלישי". סוף דבר: הבקשה נדחית.

בית משפט השלום דחה את בקשת המבקש להפנותו פעם נוספת לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר משלים.

בית משפט השלום עמד על הצורך בנקיטת יד קשה ובלתי מיתפשרת כלפי מי שעובר עבירות של אלימות במשפחה, נוכח "הקלות הבלתי נסבלת בה מעזים גברים להפעיל את נחת זרועם כלפי בנות זוגם, בין אם מדובר באלימות פיזית, מילולית, כלכלית או נפשית". כמו כן, צוינה חומרת העבירות המיוחסות למבקש, המעידות על "האופן בה ראה בה [במתלוננת – ח.כ.] חלק מרכושו, כזו שאין צורך להיתחשב בדעתה, ברצונה, במחשבתה החופשית". לאור עתירת הצדדים לקביעת מיתחם עונש אחד עבור כלל העבירות, ולאחר בחינת מדיניות הענישה הנוהגת – נקבע מיתחם ענישה הנע בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל.

בית משפט קמא עמד על חומרת העבירה וחומרת נסיבות ביצוע העבירה; על קשייו של המבקש בהתבוננות ביקורתית על מעשיו כעולה מתסקיר שירות המבחן; על עדות המתלוננת; וכן על הנסיבות לקולה בעיניינו של המבקש – אשר נילקחו בחשבון במסגרת גזר דינו.

אשר לטענת המבקש הנוגעת לאיכות התרגום בדיונים בבית משפט השלום, יובהר כי מתורגמן נכח בכל אחד מן הדיונים, לבד ממועד הקראת גזר הדין – אז הצהיר המבקש לפרוטוקול "אני מבין עברית, אני יכול לשמוע את גזר הדין". זאת ועוד, המבקש בערעורו לא העלה כל טענה בדבר איכות התרגום בהליך – אלא טען כי קשיי השפה השפיעו על היתרשמות שירות המבחן ממנו (ויודגש, כי גם פגישתו של המבקש עם שירות המבחן נערכה בלווי מתורגמן).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית בזאת.

כן מצאתי כי לא ייגרם נזק אם יוגש תסקיר נוסף בעיניינו של הנאשם, כפי שבקש בא-כוחו, שכן ממילא הדיון נדחה, ואולם לא מצאתי להעתר למלוא תקופת הדחייה המבוקשת ואף הבהרתי שאין בהחלטה זו כדי ללמד על עמדה עונשית של בית המשפט או על כך שהמלצות עתידיות של שירות המבחן תאומצנה.

לעניין שיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט שלא להעתר לבקשת דחיית גזר הדין לשם מיצוי הליך שקומי, ראו בין היתר ע"פ 2228/20 אטרש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), פסקה 14.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר בפועל בנכוי ימי מעצרו.

...

במהלך הדיון, שהתקיים ביום 21.5.2023, מצאתי שראוי לאפשר לב"כ הנאשם להיות ערוך כדבעי לשלב הטיעונים לעונש, לרבות היכולת להתמודד עם טיעוני המאשימה, ולפיכך מצאתי להיעתר לבקשתו לדחות את הדיון.

לקראת סיום מוצא אני לציין שאם מצאתי שלא להיעתר למלוא העתירה העונשית של המאשימה, שהיא בהחלט סבירה וראויה, הרי שהדבר נבע בעיקר מתוך רצון לתת לנאשם פתח של תקווה להשתלב בהליכי שיקום כפי שביקש.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.

אני מורה על חילוט רכב מסוג קדילק פנדיי מ.ר 9373072 ו-מרצדס S350 מ.ר 9387469 לטובת אוצר המדינה.