בקשת גילוי מסמכים ספציפיים בהליך אזרחי

בעיניין שדורי פירסומת עמד השופט צ' זילברטל על ההתפתחות שחלה בפרשנות המונח "גילוי מיסמך פלוני": "במרוצת השנים חלה התפתחות פסיקתית בפרשנות המונח 'גילוי מסמכים ספציפי', או 'גילוי מיסמך פלוני', שעל-פי תקנה 113 לתקנות. תחילה סברו, כי המבקש צו גילוי מסמכים על פי תקנה 113, חייב להצביע במפורש על מיסמך מסוים, או על מסמכים מסוימים, ולא על סוג מסוים של מסמכים (ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 437 (מהדורה שביעית, 1995)). אולם, עמדה זו רוככה בפסיקה מאוחרת יותר, אשר הכירה באפשרות לבקש, במסגרת תקנה 113 לתקנות, גם גילויו של סוג מסוים של מסמכים, זאת כדי להגשים את 'עיקרון הגילוי', שלפיו בהליך אזרחי יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע רלוואנטי למחלוקת הנדונה... אולם, להרחבה זו של המונח 'גילוי מיסמך פלוני' הוצבו גבולות, ועל הבקשה להיות ממוקדת דיה" (רע"א 3059/12 שדורי פירסומת מאוחדים מדיה (2003) בע"מ נ' רשות השידור, פסקה 11 (1.7.2012) (לעיל ולהלן: עניין שדורי פירסומת)).

...

לאחר עיון בכתבי הטענות בבקשת האישור, הגיעה הערכאה הדיונית לכלל מסקנה כי עמדה זו של חברות הביטוח תוחמת את גדר המחלוקת בין הצדדים, כך ששאלת אמינותו של המידע שעליו מבוססים נוהלי החיתום במקרה ספציפי, אינה רלוונטית לדיון בשלב האישור.

משהגעתי למסקנה כי לא נפל פגם בקביעתו של בית המשפט המחוזי בנוגע לרלוונטיות המסמכים המבוקשים, ממילא מתייתר הדיון בטענה שלפיה לא הונחה בבקשת האישור תשתית ראייתית ראשונית המצדיקה גילוי מסמכים; ואומר רק כי לא מצאתי שיש בטענה זו ממש.

סוף דבר התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית.

החלטה בבקשה לגילוי מסמכים ספציפי.

בשלב הראשון, נבדקת שאלת הרלוואנטיות של המסמך וזאת תוך מתן פרשנות מרחיבה לסוגית הרלוואנטיות, ר' רמי לוי לעיל: "בבואו להכריע בבקשה לגילוי/עיון מסמכים על בית המשפט להדרש תחילה לשאלת הרלוואנטיות של המסמכים המבוקשים לחזית המחלוקת. ככלל, הגישה בנושא הרלוואנטיות היא מרחיבה, במובן זה שיש לגלות כל מיסמך שעשוי לקדם עניינו של בעל הדין". בשלב השני, ככל שהמסמכים רלוואנטיים, הרי הכלל הנהוג במשפט הישראלי בשאלת הגילוי והעיון הנו כלל המשחק בקלפים גלויים, כלומר השאיפה הנה לאפשר גילוי מלא והדדי, כאשר נקודת המוצא הנה כי גילוי מלא תורם לחשיפת האמת, ר' רע"א 5247/15 תיאופילוס ג'אנופולוס נ' הימנותא בע"מ [פורסם במאגר נבו] (28.08.2016): "על מנת להגשים את התכליות של חשיפת האמת, הגינות ויעילות דיונית, מקובלת בשיטת משפטנו חובה רחבה של גילוי מסמכים, כדי שההליך האזרחי יתנהל "בקלפים גלויים" עם זאת, גם כאשר מצאנו כי המסמכים רלוואנטיים לכאורה, הכלל האמור של חובה רחבה של גלויי מסמכים, אינו כלל הקובע חובת גילוי מוחלטת, כך שאל מול כלל זה, קיימים אינטרסים מוגנים אחרים, אשר יש להביא בחשבון, ואשר לעתים יגברו על חובת הגילוי, ר' בעיניין תיאופילוס לעיל: "יחד עם זאת, העקרון התומך בגילוי נרחב אינו חזות הכל ולעיתים יעמוד כנגדו אינטרס מתחרה שהמשפט נכון להכיר בחשיבותו ולהגביל בגינו את זכות הגילוי והעיון במסמכים. או-אז יידרש בית המשפט לאזן בין הערכים המתחרים, להעריך את משקלם ולקבוע את הקף הגילוי הראוי בנסיבות העניין" כעת, למרות שהצגנו את ההכרעה כהכרעה דו שלבית, אין למעשה שני שלבים נפרדים, אלא קיימת "מקבילית כוחות" בין שאלת הרלוואנטיות לבין הערכים המתחרים, כך ככל שהרלוונטיות עמוקה יותר, נדרוש ערך מתחרה רב עוצמה יותר על מנת להמנע מגילוי מלא.

...

לאור האמור לעיל, אני מורה כי הנתבעות יגלו ויאפשרו עיון בפניות בנוגע לתעריפים שנעשו בשנת 2021 בלבד.

לאחר שעיינתי בסעיף 41.1 לכתב ההגנה ובטענת הנתבעות בתגובה, אני סבור כי אין רלוונטיות למסמכים אלו, ואנמק.

סיכום לאור האמור והמפורט לעיל, אני מקבל את הבקשה בחלקה ודוחה אותה בחלקה האחר.

נטען כי בנסיבות אלו, ומשהבקשות לדחיית המועדים הוגשו בהסכמת רמ"י, חסימת הדרך בפני המבקשות לנקוט בהליכי גילוי מסמכים ספציפיים, פוגעת בזכויותיהן הדיוניות ללא כל פגיעה של ממש באנטרס נגדי של רמ"י. בהחלטה מיום 2.10.2022 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקובעו כי המבקשות "מתעלמות מההחלטות שניתנו בנתיים, ובקשה זו אינה אלא בקשה לעיון מחדש בהחלטות שניתנו בלא שהשתנו הנסיבות". להשלמת התמונה יצוין, כי לאחר שהוגשה הבקשה שלפניי ביקשו המבקשות לזמן את עדיהן ללא הגשת תצהיר, ואילו רמ"י הגישה את ראיותיה.

משכך, נקבע לא אחת כי נקודת המוצא להליך האזרחי הוא גילוי מירבי וניהול ההליך 'בקלפים פתוחים' (ראו מיני רבים: רע"א 290/13 עריית קלאנסווה נ' חברת ביצורית בע"מ, פסקה 9 (26.5.2013); רע"א 6801/15 יעקב ברנשטיין נ' נכסים ח.ומ.ג בע"מ, פסקה 21 (24.7.2016); רע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' ישראל דיעי, פסקה 7 (10.11.2014)).

...

עם זאת, שוכנעתי כי נסיבות ענייננו, בהן נדחתה בקשתן של המבקשות לגילוי מסמכים ספציפיים על הסף, מצדיקות את התערבותו של בית משפט זה. קשה להפריז בחשיבותם של הליכי גילוי ועיון במסמכים, זאת בשל תרומתם הן לקיומו של הליך הוגן, הן לחתירה לחקר האמת, והן ליעילות הדיונית.

בית המשפט המחוזי לא נעתר לבקשה לדחיית המועדים, וכאמור, לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטה זו. עם זאת, משביקשו המבקשות מבית המשפט להורות לרמ"י לגלות מסמכים ספציפיים, לא היה מקום לדחות את בקשתן על הסף רק בשל חלוף המועד, כאשר מלוא פרק הזמן שנקצב להשלמת ההליכים המקדמיים נוצל על-ידי רמ"י ומעבר לכך.

סוף דבר – הערעור מתקבל במובן זה שבקשת המבקשות לגילוי מסמכים מיום 29.9.2022, תוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בה לגופה, ומבלי שאני נוקטת עמדה לגוף הדברים.

ודוק: הגם שההליך ניפתח ערב יום התחילה של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), מאחר שישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק היתקיימה ביום 13.2.2022 (בפני המותב הקודם, כב' השופט ח' כבוב), קרי במועד המאוחר ב-60 יום מיום התחילה של התקנות, אזי בהתאם לתקנה 180(ג)(3) לתקנות חל על ההליך גם פרק ח' לתקנות בעיניין "בקשות ורשימת בקשות". ביום 14.2.2023 הגישו התובעים תשובה לרשימת הבקשות מטעם הנתבעים.

בקשת התובעים לגילוי מסמכים ולהוצאת צו למתן חשבונות בקשת התובעים לגילוי מסמכים לא נכללה ברשימת בקשות מטעם התובעים אלא הועלתה על ידם במסגרת התשובה לרשימת הבקשות של הנתבעים, בה הם ציינו, כימעט כבדרך אגב, ארבע קטגוריות של מסמכים "שבכוונת התובעים לבקש במסגרת בקשה לגילוי מסמכים ספציפי". זאת, חרף העובדה שניתנה להם האפשרות להגיש רשימת בקשות משלהם, אשר לא נוצלה על ידם.

הלכה פסוקה היא כי בהליכי גילוי ועיון מקדמיים של מסמכים במסגרת תביעה למתן חשבונות, אין להורות על גילוי ומסירה של מסמכים "שיש בהם משום הגשמה של הסעד העקרי למתן חשבונות המבוקש בתביעה גופה" אלא "ניתן להיעתר לבקשה לגילוי ועיון רק ביחס למסמכים שהם רלבאנטיים להכרעה בעצם השאלה אם יש מקום להורות על מתן חשבונות" (רע"א 2804/20 אמן מחשבים בע"מ נ' ארבל, פס' 11 והאסמכתאות שנזכרו שם (נבו, ‏15.9.2020; להלן: "עניין אמן מחשבים")).

...

סוף דבר נוכח המפורט לעיל, ראיתי לקבוע כי: 42.1 סעיפים 24-23 וסעיפים 59-58 יימחקו מכתב התשובה, כאמור בסעיף 19 לעיל; ככל שבדעת התובעים להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה יגישו בקשתם עד ליום 9.7.2023.

42.2 בקשת התובעים לגילוי מסמכים ולהוצאת צו למתן חשבונות נדחית כאמור בפרק ד' לעיל.

42.4 "בקשת" התובעים לעיון מחדש בהחלטה בעניין ההתיישנות נדחית על הסף כאמור בסעיף 37 לעיל.

מן הראוי לציין עוד בהקשר זה, כי יסוד מוסד בשיטתנו הוא שקיפות וניהול ההליך האזרחי ב"קלפים גלויים", וככלל לכל צד ניתנת הזכות לעיין במסמכים שברשות הצד שכנגד, כפי שהטיב לתאר זאת כב' השופט ש. לוין בפרשת סוויסה (רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת היישוב- חברה לביטוח, פורסם במאגרים האלקטרוניים): "הדיעה המקובלת כיום היא שיש לאפשר לבעלי הדין 'לשחק' בקלפים גלויים, למען לא יפתיע אחד מהם את יריבו במשפט בראייה בלתי צפויה וכך יכשיל את יריבו, שלא היתה בידו אפשרות לבדקה ולהכין חומר ראיות לסתור...אך הכלל האמור אין כוחו, בהכרח, יפה לגבי מי שכל גרסתו במשפט כוזבת והוא מבקש את הגילוי כדי להכין ראיות כוזבות שיש בהן כדי לסתור את הראיות שבידי יריבו; אכן מטרתו של גילוי מסמכים הוא, כרגיל, להביא לחקר האמת, ואם סבור בית המשפט כי הגילוי לא ישרת מטרה זו, יש להשאיר לו שיקול דעת שלא להתירו". אין טעם להכביר מלים בעיניין חשיבות הגילוי ותכליתו, אך ראוי עוד לציין, כי התפיסה הרווחת, לפיה בדונו בבקשה לגילוי מסמכים שומה על בית המשפט לנקוט בגישה ליבראלית, מושתתת עליהן (ראו: רמ"ש (ת"א) 42366-01-17 א.ל. נ' ע.ד.ל, פורסם במאגרים האלקטרוניים והפסיקה המוזכרת שם).

במקרה שלפנינו ניתנו ע"י בית המשפט קמא שתי החלטות בעיניין גילוי המסמכים: האחת, בראשית ההליך, ביום 20.06.2021 (בבקשה שהוגשה ע"י המבקש לגילוי מסמכים ספציפי), ובה הורה לצדדים לגלות הדדית האחד למישנהו תלושי שכר, דפי חשבון בנק ואישור על חיסכונות; והשנייה, ביום 19.04.2022 לאחר ישיבת קדם המשפט שהתקיימה לפניו, ובה הורה להם להגיש המסמכים שפורטו על ידו, לרבות הסכמי ההעסקה שלהם תוך מתן אפשרות, ככל שמי מהם מבקש לשמור על חיסיון ההסכם מפני מישנהו, להגישו כחסוי במעטפה סגורה לעיון בית המשפט בלבד.

...

ביום 9.1.2023 ניתנה ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור שלפנינו ובמסגרתה נקבע ע"י בית המשפט קמא לאמור: "הבקשה אשר אוגדת טענות עובדתיות אינה נתמכת בתצהיר. די בכך כדי לדחותה. לגופו של עניין טוב ונכון לדייק בעובדות. כבר במסגרת הליך מזונות זמניים בהחלטתי מיום 29.6.2021 בבקשת המבקש מיום 3.6.2021 לגילוי מסמכים ספציפי ובכללם הסכם העבודה שגילויו נדרש עתה שוב, דחיתי דה פקטו את הבקשה שהרי מתוך ההן בהחלטה אתה למד על הלאו. הנה הוגשה הבקשה שנית. שבתי וקראתי את נימוקי הבקשה ואת התגובות של הצדדים ולא מצאתי את הרלוונטיות של הסכם העסקה של האם עם .... לתביעת המזונות של הקטינים שלפניי. הדברים מקל וחומר שתלושי השכר של האם צורפו וגילם של הקטינים מקטני קטנים. בנסיבות אלו הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 1,000 ₪." המבקש כאמור לא השלים עם ההחלטה וביום 18.1.2023 הגיש בקשה לקבלת רשות לערער עליה.

ובאשר להליכי הגילוי בבתי המשפט לענייני משפחה נוקטת הפסיקה אמנם גישה פחות פורמלית, אך התכלית (ולא היחידה) הניצבת מאחורי חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 ותקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א- 2020 (כמו גם התקנות הקודמות) של מניעת סרבול ההליכים והכרעה מהירה יחסית נוכח אופי הסכסוכים הבאים לפתחם משליכה גם על עניין זה. כך, למשל, נקבע בפרשת בוטח אשר התבררה בבית משפט זה (רע"א (ב"ש) 2466/00 בוטח נ' בוטח, פורסם במאגרים האלקטרוניים): "יתכן והמחוקק רצה למנוע סירבול ההליכים ולתרום ליעילותם. בהרבה מקרים, התובענה לענייני משפחה מאופיינת בנושא הכרעה בעל חשיבות רבה, הניתנת לברור עובדתי שאינו מורכב. הליך שהוא מעין אזרחי ולא פלילי במהותו, אך בשל עניינו דורש הכרעה מהירה. מנגנון גילוי מסמכים עשוי להכביד על ההליכים ולהאט את קיצבם. שיקול נוסף, הרלוונטי לענייננו, הינו כי בענף זה של המשפט, המסמכים הינם אישיים יותר והחובה לגלות אותם פוגעת יותר בפרטיות המתדיין ועל כן איזון השיקולים נערך בצורה שונה". ומאוחר יותר נקבע בנדון דידן ע"י בית המשפט העליון ב- בע"מ 4738/13 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים האלקטרוניים): "סוף דבר: בתי המשפט לענייני משפחה מוסמכים להורות על גילוי ועיון במסמכים, ככל שהוראה כאמור נדרשת בנסיבות העניין. הוראות אלו ייעשו בדרך שבית המשפט ימצא לנכון, בהתחשב בשיקולים השונים...". הנה כי כן, וזאת גם מכוח הוראת סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, לבית המשפט לענייני משפחה מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע לסדרי הדין, והוא מוסמך לסטות מסדרי הדין הנוהגים בהליך האזרחי למען עשיית הצדק.

עינינו הרואות, כי עניין לנו בסוגיה הקשורה בסדרי הדין, שהיא, כאמור, בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, ומשלא שוכנעתי כי נפל בה פגם, וודאי לא פגם העלול לגרום נזק ממשי, אין מקום להתערב בהחלטתה.

על יסוד האמור, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.