בקשת גילוי מסמכים וצירוף ממונה על השכר בתביעת שכר

בסעיף 7יג להחלטת כב' השופטת דרוקר מיום 10.10.21 נקבע לעניין זה: "שוכנעתי כי המסמכים המבוקשים רלבאנטיים לתביעה ולתובעת ועל כן ככל שמדובר במספר מצומצם של עובדים ולא עשרות, כפי שטוענת התובעת, על הנתבעים לגלות לה את המידע המבוקש". על אף האמור בהחלטה, המדינה לא העבירה לתובעת מסמכים כלשהם אלא הגישה תצהיר של הגב' עו"ד הדסה אחיטוב, עוזרת משפטית בלישכת היועצת המשפטית של משרד המשפטים, לפיו: "בעיניין סעיף יג בהחלטת בית הדין הנכבד מיום 10.10.21 – הסדרי הפרישה של עובדים אלו היו בהתאם לנהוג בשירות המדינה ובהתאם לחוק שירות המדינה [גמלאות] תש"ל – 1970". במענה לתצהיר זה הגישה התובעת "בקשה להורות למדינה לפעול בהתאם להחלטת בית הדין בעיניין גילוי המסמכים הספציפיים" במסגרתה טענה כי הגשת התצהיר האמור מהוה הפרה של החלטת בית הדין שהורתה למדינה למסור לעיונה את המסמכים המבוקשים.

במסגרת הדיון וכפי שעולה מהפרוטוקול, התובעת הודיעה שתגיש בקשה מצומצמת לגילוי מסמכים.

יובהר בזה, כי אף שספק בעיניי האם יש בסיס לטענת המדינה כי חשיפת המידע האמור – ללא ציון שמות העובדים בהם מדובר –עשויה לפגוע בצינעת הפרט, הרי שלמען הסר ספק, מובהר בזאת כי כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת, על התובעת לשמור בסוד את המידע שתקבל ולא לעשות בו כל שימוש למעט לצרכי תיק זה. בקשה לזימון לעדות או לצרוף מיסמך תוך כדי השתלשלות העניינים שפורטה לעיל, הגישה התובעת ביום 28.2.22 "בקשה דחופה לצרוף מסמכים לתיק", במסגרתה התבקש בית הדין להורות על צירוף מכתבה מיום 12.8.21 של הסמנכ"לית הבכירה לניהול הון אנושי במשרד המשפטים אל סגנית הממונה על השכר באוצר ועניינו "בקשת עובדי הסניגוריה הציבורית המבוטחים בפנסיה תקציבית להגדלת תקופות שירות". לפי האמור בסעיף 3 למסמך, הוא כולל נתונים המאפיינים את עבודת הסנגוריה הציבורית ביחס לעבודת הפרקליטות, כפי שנתבקשו על ידי הממונה על השכר באוצר ואשר הינם על דעת מנכ"ל המשרד.

כאמור בעניינינו אין מדובר בבקשה לגילוי או עיון במסמכים אלא בבקשה לצרף מיסמך המצוי כבר בידי התובעת, אולם משהמדינה ביקשה לדחות את הבקשה מטעמי החיסיון הפסיקתי הניתן למסמכים פנימיים ומאחר ולאור פסק הדין המוזכר לעיל נראה שנכון היה אף לאפשר את גילוי המסמך, לו היה בכך צורך, הרי שגם מטעם זה יש להתיר את צרופו לתיק.

...

בסעיף 7יג להחלטת כב' השופטת דרוקר מיום 10.10.21 נקבע לעניין זה: "שוכנעתי כי המסמכים המבוקשים רלבנטיים לתביעה ולתובעת ועל כן ככל שמדובר במספר מצומצם של עובדים ולא עשרות, כפי שטוענת התובעת, על הנתבעים לגלות לה את המידע המבוקש". על אף האמור בהחלטה, המדינה לא העבירה לתובעת מסמכים כלשהם אלא הגישה תצהיר של הגב' עו"ד הדסה אחיטוב, עוזרת משפטית בלשכת היועצת המשפטית של משרד המשפטים, לפיו: "בעניין סעיף יג בהחלטת בית הדין הנכבד מיום 10.10.21 – הסדרי הפרישה של עובדים אלו היו בהתאם לנהוג בשירות המדינה ובהתאם לחוק שירות המדינה [גמלאות] תש"ל – 1970". במענה לתצהיר זה הגישה התובעת "בקשה להורות למדינה לפעול בהתאם להחלטת בית הדין בעניין גילוי המסמכים הספציפיים" במסגרתה טענה כי הגשת התצהיר האמור מהווה הפרה של החלטת בית הדין שהורתה למדינה למסור לעיונה את המסמכים המבוקשים.

בתגובה לבקשה זו טוענת המדינה שהכללים לגבי חיסיון מסמכים פנימיים שוללים בהתאמה גם חקירה נגדית על המסמך, כי המדינה מדברת בקול אחד וכי העובדה שהוגש תצהיר לא מהווה עילה לזמן את נותנת התצהיר לעדות שכן הדיון שנועד לדיון בבקשה הסתיים בלי שבית הדין נעתר לבקשה ואי אפשר לפתוח אותו מחדש.

משהמדינה לא הצביעה על סיבה שבדין שיש בה כדי למנוע את צירוף המסמך ומאחר ויש בו רלבנטיות לתביעה שבנדון ועילותיה הנטענות, אני סבורה שיש להתיר את צירופו.

סוף דבר עד יום 25.12.22 תגיש המדינה תצהיר כאמור בסעיף 24 להחלטתי.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים סע"ש 62065-11-19 23 נובמבר 2022 לפני: כב' השופט **** גולדברג התובע: דוד שרביט הנתבעים: 1. יורם שמעון 2. מועצה מקומית מבשרת ציון 3. הממונה על השכר במשרד האוצר החלטה

ההליך עניינו תביעה של התובע, שהועסק כעובד של הנתבעת 2 מיום 10/87 עד לפיטוריו בחודש 3/16 והחל משנת 1992 כמזכיר המועצה, לפיצויים בשל פיטורים שלא כדין, לפיצויים בשל היתעמרות, להפרשי שכר ולפצוי לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, ל ההליך הוגש בשנת 2019 לאחר שתביעה קודמת שהגיש התובע בחודש 3/2016 נמחקה לאחר שבקשת התובע לצוו מניעה זמני כנגד פיטוריו, שהוגשה במסגרת אותו הליך, נדחתה ביום 11.4.16.

ביום 8.7.22 הוגשה בקשה על ידי התובע לגילוי מסמכים, הנתבעת השיבה לבקשה ומשהוגשה תגובת התובע לתשובת הנתבעת, ניתנת החלטה זו. אשר להחלטה לחייב את התובע בהוצאות בגין אי קיום הצוו לגילוי מסמכים, גם אם אי המצאת תצהיר גילוי מסמכים לנתבעת לפני הדיון המוקדם נבעה מטעות, הרי שהנתבעת הגיעה לדיון שקויים מבלי שהועבר לה תצהיר גילוי מסמכים של התובע, והיא זכאית להוצאות בשל כך. עם זאת, לא נסתרה טענת ב"כ התובע כי במקביל להגשת תצהיר גילוי מסמכים מטעם הנתבעת לתיק בית הדין, לא הומצא התצהיר לב"כ התובע.

טענת התובע כי ממלאי תפקידים אלו קיבלו זכויות מיטיבות ביחס אליו למרות "מצבה הכלכלי של המועצה", אינה מצדיקה גילוי אותם "אישורי שכר". תביעת התובע להפרשי שכר (סעיפים 81-87 לכתב התביעה) אינה מבוססת על טענת הפלייה, ואין בטענות שהועלו בכתב ההגנה כדי להצדיק את גילוי המסמכים המבוקש, שעה שאין טענה כי התובע אינו זכאי לעיין בהחלטות המועצה.

בית הדין לא שוכנע ברלוונטיות של "כלל המסמכים שנערכו על ידי משרד הפנים והמועצה שעניינם תכנית ההבראה". מדובר בדרישה רחבה וגורפת ודי במסמך מיום 19.3.19 שצרפה הנתבעת לקביעת מועד סיום תכנית ההבראה.

...

עם זאת, הבקשה לגילוי "כלל תכתובות הדואל של הגב' מירב אסייג ומזכירת התובע גב' נורית מזרחי – נדחית, שכן גם אם עשויים להיות בהן מסמכים רלוונטיים, אין להיעתר לבקשה בשל הפגיעה בפרטיות העובדות. מטעם זה גם נדחית הבקשה לגילוי תיקיית מסמכים שנערכו על ידי התובע ואשר נוהל ונשמרו במחשב של גב' אסייג. מדובר בדרישה מכבידה מעבר למידה הראויה, שכן נדרשת עיון במחשב של עובדת, איתור מסמכים ותיקיות, בדיקה שמא הם "נערכו על ידי התובע" בלבד.

כפוף לאמור בסעיפים 12, 15 ו-20 לעיל, בקשת התובע לגילוי מסמכים ספציפי נדחית.

התובע ישלם לנתבעת (בנוסף לסך 750 ₪ כאמור לעיל) סך 3,250 ₪.

וכן עילת תביעה בנוגע לתשלום חופשה:" 26. כפי שעוד ניתן ללמוד מתלושי השכר של התובע אשר צורפו כנספחים 2ו-3 לעיל, הרי שהנתבעת אינה נוהגת להוציא את עובדיה לחופשה בתשלום בפועל, ובמקום זאת משלמת להם פידיון ימי חופשה באופן חודשי ושוטף במהלך תקופת עבודתם, תוך שהיא מפחיתה באופן חופף ופסול את צבירת ימי החופשה של עובדיה". עוד טוען התובע בתביעתו המתוקנת כי הנתבעת מחשבת את מיכסת ימי החופשה השנתית של עובדיה על בסיס 10 ימי חופשה בלבד ולא בהתאם למכסות הקבועות בסעיף 3 לחוק חופשה שנתית.

עוד טוען התובע כי בהתאם להוראות סעיף 6 ב' לצוו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, חובת ההפרשה לקרן הפנסיה ולקופת פצויי פיטורים, חלה על שכר העובד ורכיביו, כמשמעם בתקנה 1 לתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 בה נקבע כי הרכיבים שיובאו בחשבון שכר העבודה לעניין תקנות אלה הם: (1) שכר יסוד (2) תוספת ותק (3) תוספת יוקר המחיה (4) תוספת מישפחה (ב) נכללה בשכר עבודה תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית, יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד.

עם זאת, שעה שהתובעת לא ביצעה הליך גילוי מסמכים הרי שלא ניתן לקבל את תחשיבי התובע שעה שהם מבוססים רק על תלושי שכר חלקיים ביותר ומנגד אין כל מניעה לבצע תחשיב מדוייק לכל עובד ועובד בקבוצה.

לצורך כך שוכנענו כי במקרה דנן, לצורך ביצוע פסק הדין ותשלום הסכומים לחברי הקבוצה נכון יהיה למנות ממונה בעל כישורים מתאימים, בהתאם לסעיף 20(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, קרי מומחה שהנו חשב שכר שיש לו רקע בדיני עבודה, שהנתבעת תעביר אליו את כל תלושי השכר של חברי הקבוצה והוא יבצע את התחשיב בהתאם למפורט לעיל וכן יקבע את מנגנון החלוקה של הפצוי הפרטני, וזאת בכל הנוגע לעובדים שיפנו אליו.

מנגד נתנו דעתנו לעובדה שהתביעה הייצוגית אושרה ברכיב אחד בלבד ומנגד נדחתה בכל הנוגע לרכיב החופשה והשעות הנוספות , כאשר בקשתו המקורית של התובע כללה רכיבי תביעה נוספים ואת העובדה שהתובע לא מסר נתונים לצורך ביצוע התחשיב שעה שלא הגיש בקשה לגילוי מסמכים בנידון וכפועל יוצא מכך החליט בית הדין למנות בודק בשל כך. עם זאת, שעה שהתובע לא ביצע הליך גילוי מסמכים ולא הגיש חוות דעת, הרי שבשלב זה אין אנו יודעים את הסכום שעתיד להפסק לחברי הקבוצה.

...

שעה שטרם נקבעו הסכומים, לא שוכנענו כי יש לקבוע הוראות אופרטיביות בשלב זה והחלטה בנדון תינתן בשלב מאוחר יותר לאחר קבלת נתונים בדבר הסכומים שיקבעו.

תגמול לתובע המייצג בשים לב למכלול השיקולים הרלוונטים כפי שנקבעו בסעיף 22 לחוק תובענות ייצוגיות, ובעיקר נוכח התועלת שבניהול התובענה לחברי הקבוצה, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם גמול לתובע המייצג בסך 30,000 ₪.

לצורך ביצוע התחשיב ברכיב זה, שוכנענו כי יש למנות בודק בהתאם לסעיף 20 (ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, קרי מומחה שהינו חשב שכר שיש לו רקע בדיני עבודה, שהנתבעת תעביר אליו את כל תלושי השכר של חברי הקבוצה והוא יבצע את התחשיב בהתאם למפורט לעיל וכן יקבע את מנגנון החלוקה של הפיצוי הפרטני, וזאת בכל הנוגע לעובדים שיפנו אליו.

בנוסף התבקש בית הדין להורות למשיבה לענות בתצהיר על השאלות הבאות: מהן הפעולות אותן ביצעה המשיבה לשם התאמת הגבייה בפוליסות של חברי הקבוצה להראות התקנה? נא לצרף כל מיסמך שיש לו רלוואנטיות לעניין.

הכרעה בפתח הדברים אציין כי ההכרעה בבקשה לגילוי מסמכים התעכבה בין היתר על רקע המתנה לעמדת הממונה על שוק ההון, אשר בכל הנוגע למחלוקת הפרשנית, הודיע כי הוא תומך בפרשנות המשיבה לפיה במועדים הרלוונטים לתביעה ניתן היה ליעד עד 6.33% מהשכר של התובע לרכישת כסוי בטוחי (10% מהפרשות המעסיק + הפרשות העובד במלואן).

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה החלטתי לדחות את הבקשה וטעמי הם כדלקמן: עיקר העובדות הצריכות לעניין והמחלוקת בין הצדדים: התובע נהג אוטובוס במקצועו, הצטרף בחודש מרץ 2000 לתכנית ביטוח מנהלים שמנהלת המשיבה (בעת רכישת הפוליסה על ידי המבקש התוכנית שווקה על ידי "שמשון" חברה לביטוח, אשר לימים מוזגה עם פעילות המשיבה).

על רקע האמור, בדיון קד"מ שני, שהתקיים בפני ביום 25/11/21 נבחנה האפשרות ליתר את הדיון ו/או לצמצם/ליתר את הליך הגילוי וזאת בין היתר בדרך של מתן תצהיר מטעם המשיבה, כי ביצעה בדיקה לעניין קיומם של מקרים דומים לזה של התובע ואת תוצאותיה.

לנוכח האמור לעיל אין מנוס מדיון בבקשה לגילוי מסמכים לגופה.

לנוכח האמור לעיל, על אף שמדובר בנתונים המנוהלים באמצעות מערכות מחשב, לא ניתן לקבוע כי בנסיבות העניין חלה החזקה כי הטעות "רוחבית", ולפיכך, בשלב זה של הדיון ובטרם נשמעו הראיות ובטרם התבררו נסיבות גביית היתר, לא עלה בידי המבקש להניח תשתית ראייתית ראשונית בדבר קיומה של קבוצה בהקשר זה. לנוכח האמור לעיל הבקשה נדחית.

השופטת חני אופק-גנדלר לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופט תומר סילורה ונציגי הציבור מר אמיר אופיר ומר **** הרפז; סע"ש 14047-12-17), במסגרתו התקבלה במלואה תביעת המשיב כנגד המערערות ונקבע כי עליהן לשלם לו יחד ולחוד שכר מינימום בגין שבע שנים שלא התיישנו בצרוף תשלום בגין זכויות סוציאליות שונות בסך 492,000 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 17.12.17.

לטענתו, אשר בית הדין האיזורי לא נידרש להכרעה בה, הישתכרותו מעבודה זו לא היתה גבוהה (ראו נספח ב' לתצהיר גילוי המסמכים שצורף לבקשה מיום 13.9.18, המתייחס לשנים 2007-2017).

"83. בהתאם לאמור לעיל ובהנתן עדותם של מר חמדני ומר אייזנטל, אנו סבורים כי המועצה הדתית פעלה שלא כדין עת פירסמה את המיכרז לתפקיד רב שכונה בהיתנדבות ללא שכר. שכן, היה על המועצה לקבל את אישורו של השר הממונה על המשרד לשירותי דת טרם פירסום המיכרז (ראו סעיף 7(5) לחוק). "המועצה הדתית, כגוף מתוקצב, כפופה להנחיות והוראות הממונה על השכר." (ראו סעיף 43 לסיכומים מטעם הנתבעת 3).

בשנת 2006 הוגשה תביעה לבית הדין הרבני לממונות בירושלים, ולאחר שהצדדים חתמו על שטר הבוררות ומסרו את תגובותיהם, ניתן פסק הדין בו נקבע כי על הנהלת המועצה לאשר את מינוי הרב נשר כרב שכונה וליתן לו את השכר המגיע לו. לבית הדין האיזורי הוגשה בקשה לאישור פסק הבוררות, אשר מלכתחילה אושרה נוכח העידר תגובה מצד המועצה.

...

גם אם בסופו של יום שוכנענו שלא ניתן לתת לסוגיה מענה בדרך של קביעת יחסי עובד-מעסיק בדיעבד, הרי ששאלה זו ראויה למענה מוסכם ומכובד.

(ז) סוף דבר שני הערעורים מתקבלים, ופסק דינו של בית הדין האזורי מבוטל.

משהערעור העלה שאלות ראויות לדיון, ובשים לב לתקופה הארוכה בה מילא המשיב תפקיד תורני-רוחני בקהילתו כמתנדב ללא תמורה בצידו– לא מצאנו מקום לחייבו בתשלום הוצאות משפט.