בבקשתה התייחסה המבקשת למתכונת ההעסקה של העובדים הזרים בענף הסיעוד אשר העסקתם ממומנת באמצעות תקציבים שמעביר המל"ל לנותני השירותים (חברות ועמותות שזכו במיכרז לאספקת שירותים) אשר מעסיקים את העובדים בפועל ומשלמים את שכרם וזכויותיהם.
המבקשת גורסת כי מאז שנת 2008 חברות הסיעוד מקבלות תשלום מלא מהמוסד לביטוח לאומי בגין תשלום הפרשות לפנסיה לעובדים, ואולם, במהלך השנים חלק מחברות הסיעוד ובכלל זה גם המשיבה פעלו בנגוד להנחיות המוסד לביטוח לאומי, נימנעו מלשלם לעובדים הזרים בענף הסיעוד תשלומים בגין הפרשות לפנסיה (גמל + פצויי פיטורים) ובכך התעשרו שלא כדין על חשבון הציבור והעובדים, כאשר העובדים ,שבחלקם עזבו בנתיים את ישראל ,כלל לא ידעו על זכויותיהם.
על רקע האמור מן הראוי להזכיר כי חוק תובענות ייצוגיות מונה תנאים מקדמיים נוספים המהוים תנאי סף בדרך לאישור תביעה ייצוגית ובכלל זה כי לתובע יש עילת תביעה אישית (סעיף 4 (א)(1) לחוק, כי עילת התביעה מפורטת בתוספת השניה לחוק, כי אין מניעה אחרת שנקבעה בדין (לדוגמא לפי סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות (תביעת השבה נגד רשות); או לפי סעיף 10(3) לתוספת השנייה (תביעה נגד מעביד שחל עיו הסכם קבוצי)) – פשיטא ששאלת העמידה בתנאי הסף צריכה אף היא להישקל בעת שנדונה בקשה למתן צו לגילוי מסמכים.
...
אבהיר כי בשלב זה אין בידי לקבל את טענת ב"כ המבקשת כמפורט לעיל, לפיה התובעת פוטרה מעבודתה ("לא נתנו לה להכנס לבית") שכן טענה זו סותרת את גרסתה הראשונה של התובעת (כפי שפורטה במכתביה למשיבה ובכתב התביעה לפיה "עזבה" את מקום עבודתה), סתירה אשר כשלעצמה עשוייה לעורר קושי בהליך מסוג זה.
עוד אציין, כי מהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות עולה כי מיד לאחר שהמבקשת הודיעה למשיבה באמצעות ב"כ כי היא נמצאת בישראל וביקשה לבצע "גמר חשבון" ולקבל את זכויותיה לגמל ולפיצויי פיטורים נשלחו אליה המחאות על מלא הסכום.
כללו של דבר
מכל הטעמים שפורטו לעיל : הן לעניין סיכויי התביעה, הן לעניין הספק ביחס לקיומה של עילת תביעה אישית והן לעניין הקשיים בניסוח הבקשה והתביעה, אני סבורה כי בשלב זה של ההליך לא עלה בידי התובעת להציג תשתית ראייתית ראשונית להוכחת טענותיה.
משבקשתה לגילוי מסמכים נדחתה על כל חלקיה, המבקשת תשלם למשיבה בתוך 30 יום הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.