מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשת גביית עדות מוקדמת בפרשת השמדת ראיה ושיבוש הליכים

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2007 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

סלע המחלוקת בשלושה נושאים: הראשון – מי העביר לדוד את המסר – המשיבה או עובד האירגון; השני – מהו המסר המדויק שהועבר – היינו, האם המסר שהועבר מתמצה ב"דו"ח הביקורים" שערכה המשיבה (ת/3) בו נכתב מפי העצור: "יש משהו בארון אחי ייקח אותו", או שמא הועבר מסר ברור וחד יותר ובו נתבקש המוסר למסור לבני המשפחה כי בארון בסלון יש משהו שחור אותו צריך להשמיד; והשלישי – אף אם המסר היה כפי שנרשם בדו"ח הביקורים, וגם אם הועבר המסר לדוד על-ידי מי מעובדי האירגון, האם המשיבה הבינה כי מדובר במסר שתכליתו העלמת ראיה.
בית המשפט קבע, כי לא הועלתה טענה שעובדי האירגון היו שותפים במודע להעברת מסר בדבר העלמת ראיה, ומכאן ניתן להניח כי כמנהגם, הם מסרו על מצבו של העצור ועל בקשתו כפי שהופיע בדו"ח. באשר לתוכן המסר, ציין בית משפט קמא, כי הואיל ועדות העצור בבית המשפט הייתה עדות מתחמקת, לא ניתן לבסס עליה ממצאים, ועל-כן בשאלה זו עומדות גרסת העצור בחקירתו במישטרה אל מול גרסת המשיבה.
כן נקבע, כי ייתכן שבני משפחתו של העצור, אשר ידעו כי העצור ניסה להעלים את הפלפון העלו גירסה שהיא בבחינה "שיפוץ" של דברים שנאמרו להם כמפורט בדו"ח. לחלופין, גרסה רחבה זו ייתכן שעלתה לאחר שהחקירה בפרשה זו כבר החלה, ומכאן הפרשנות שנתנו בני המשפחה.
בית המשפט קיבל את הסבר המשיבה בנקודה זו, לפיו היא נחקרה בפעם הראשונה בהפתעה וללא הכנה מוקדמת, ובהתחשב בריבוי העצורים איתם נפגשה מאז פגישתה עם העצור, לא זכרה את בקשתו ומכל מקום לא ייחסה לה משמעות כלשהי.
טעה בית משפט בהנחתו כי אין זה סביר שהמשיבה תתעד בקשה להעברת מסר שענייננו העלמת ראיות ושיבוש הליכים, וקיבל כסבירה את גרסת המשיבה לפיה לא הציגה את דו"ח הביקורים מתחילה היות שלא זכרה את האירוע הספציפי, זאת למרות שחלפו עשרה ימים בלבד בין מועד פגישת המשיבה עם העצור לבין גביית גרסתה.
...
לאור כל האמור, לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו בית משפט קמא, כי המסר שהועבר על ידי המשיבה הינו המסר המופיע בדו"ח הביקורים, כי המשיבה לא נפגשה עם הדוד לשם העברת המסר, וכי מתעורר ספק אם המשיבה הבינה את המסר בבקשה להעלמת ראיה ויש אף להניח לזכותה שהדברים נרשמו בתום לב. נוכח קביעות אלה, לא השתכללו יסודות העבירות שיוחסו למשיבה – לא היסודות העובדתיים ולא היסודות הנפשיים.
אף אם פסק הדין וההכרעה בפסק דינו של בית המשפט קמא הינו קצר יחסית, לא מצאנו כי נפל בו פגם המקים עילה להתערבות ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים ובמסקנות הנובעות מהם.
לפיכך, דין הערעור להדחות והוא נדחה בזה.

בהליך תיק פשעים חמורים (תפ"ח) שהוגש בשנת 2009 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

על מנת להקל על גביית יתרת הפיצוי, ביקשה התובעת כי נשית על הנאשמים קנס סימלי של 100₪, שלצידו מאסר של 3 חודשים, אם לא ישולם, וזאת בשל הוראת הדין הקובעת קדימות לתשלום הפצוי על פני הקנס, באופן שהדבר יהווה "חרב על ראשם" של הנאשמים במידה שלא יפקידו את יתרת הפצוי.
התסקירים, חוות הדעת, ראיות הנאשמים לעונש, וטיעוני באי כוחם: הנאשם 1 – שניר פרץ נאשם זה הוא הציר המרכזי בפרשה העגומה שלפנינו, בן 20.5, נשוי ואב לילדה כבת שנתיים וחצי, ולדבריו בפני שירות המבחן, עסק בעבר בעבודות קבלניות בחיפוי אבן ולאחר מכן היה עצמאי בתחום השיפוצים.
עו"ד סולקין ביקש להעיד את הנאשם עצמו, כעד לעונש, אך ויתר על כך כאשר התברר שהוא מתקשה לעלות על דוכן העדים, והפרקליט ציין שיביא את דבריו של מרשו, כעולה מאמרתו במשטרה, הגם שלא הוגשה כראייה במהלך המשפט.
מכאן, שגם אם נכונה הטענה, העולה כחוט השני, בכל טיעוני הסניגורים, כי המאורעות התגלגלו שלא על פי תיכנון מוקדם, ושלא כחלק מהקשר הראשוני, שנועד "רק" להפחיד את המתלונן תוך שימוש בכח ובאיומים, הרי, כאשר הדברים יצאו מכלל שליטה, נדרשו שעות ארוכות עד שמי מהנאשמים הפנים את הצורך לחזור לזירה ולהציל את חיי הקורבן, שידעו שמצוי בסכנה, והאקט הסופי של חילוצו מהמקום, הסתייע רק כאשר אחד הנאשמים נעצר על ידי המישטרה, ואולי אז התעשת.
כך למשל, אומנם נאשם 2, הוא זה שיחד עם הנאשם המרכזי חזר לזירה וניסה למצוא את המתלונן, ונראה שאף יזם מהלך זה, אך מאידך, הוא זה, שמשנכשל החיפוש אחריו, הזדרז לסייע בידי חברו להשמיד ראיות ולשבש את ההליך על ידי שריפת המוצגים המפלילים שהיו בזירה.
...
בהתייחס לנאשמים 2 ו-3, למרות שחלקם במסכת העובדות שונה בפרטים אחדים, לא מרכזיים, זה מזה, ונסיבותיהם האישיות ורקעם אינם זהים, לא מצאנו מקום להבחין ביניהם לעניין העונש.
אלא, שביחס לנאשם זה מצאנו, כי ראוי להוסיף לעונשים שיגזרו עליו גם קנס, אומנם לא גבוה, על מנת שאכן הדבר יסייע גם לגביית סכום הפיצוי, והעברתו למתלונן, על מנת שזה האחרון לא ינזק ולא יצא נפסד עוד מעבר לנזקים ולתלאות שהתרגשו עליו בעטיים של מעשי הנאשמים.
אשר על כן, אנו גוזרים על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם 1: הנאשם 1 יאסר למשך 10 שנים, כאשר מופעל, בחופף למאסר זה, כפי שהוסכם, המאסר המותנה של 4 חודשים שנגזר עליו ביום 4.9.05, בגדר ת"פ 501/04, בית משפט מחוזי לנוער באר שבע.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2013 בעליון נפסק כדקלמן:

][] לפניי בקשה שלישית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, לתשעים ימים נוספים מיום 17.12.2013 או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בנצרת בתיק ת"פ 40867-09-12, לפי המוקדם.
למשיב מיוחסים ארבעה אישומים, וכן אישומים בעבירה של השמדת ראיה ועבירה של שבוש הליכי משפט.
נכון למועד הגשת בקשה זו, היתקיימו מספר ישיבות הוכחות, נקבע מועד סיומה של פרשת התביעה וכן שני מועדים נוספים לדיונים בפרשת ההגנה שיתקיימו במהלך חודש דצמבר.
עניינה של שאלה זו בכך שהודאות שמסר המשיב בנוגע לעבירות הסמים נגבו ממנו שעה שהיה מנוע מלהיפגש עם סניגור – מכוח צו שניתן להטיל לפי החוק רק בעבירות ביטחוניות.
...
כמו כן אזכיר כי האחריות לעיכוב בהתקדמות ההליך מונחת ברובה על כתפי המשיב (ראו לעניין זה החלטתי בבקשה הראשונה להארכת מעצרו של המשיב בש"פ 4064/13 מדינת ישראל נ' מזאריב ואח', פסק 8 (27.6.2013)).
בחינת היחס בין השיקולים האמורים מעלה כי אין מנוס מקבלת הבקשה והארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, לאור המסוכנות העולה לכאורה ממעשיו ועילת השיבוש אשר מוסיפה להתקיים משלא תמו דיוני ההוכחות בתיק.
לסיכום, מצאתי לקבל את הבקשה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 17.12.2013 או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 40867-09-12 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2013 בעליון נפסק כדקלמן:

יתר על כן, על פי כתב האישום, משהחלה המישטרה לעצור ולזמן לחקירה אנשים שלקחו חלק בפרשה, נימלט המשיב 1 מביתו והסתתר מפני המישטרה על אף שידע שהוא זומן לחקירה, תוך שהוא יוצר קשר עם עו"ד שייצג את אחד המעורבים בפרשה במטרה לגלות אם הופלל.
זאת ועוד, למשיבים מיוחסת גם השמדת ראיה, היתנהלות המעידה על סיכון לשיבוש הליכי משפט, באופן שמצדיק גם הוא את הארכת המעצר.
זאת, בפרט לנוכח הצורך בבחינה עקרונית של שאלת גביית ההודאות תחת מניעת מפגש, אשר עלול להביא להתארכות נוספת של ההליך מעבר לפרק הזמן הרגיל, וזאת כמובן מבלי להביע כל עמדה באשר לסוגיה עקרונית זו. ואולם כיוון שמדובר בסוגיה משפטית באופיה, אין הכרח שבירורה יביא להתארכות משמעותית של המשפט, המצדיקה כשלעצמה שחרורם של המשיבים בשלב זה, בפרט נוכח מסוכנותם הרבה וקיומו של חשש ממשי לשיבוש הליכים.
לסיכום, אני סבורה כי נוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיבים, עברם הפלילי והתנהלותם אשר הביאה להתמשכות ההליכים בעיניינם, יש לקבל את הבקשה ולהורות על הארכת מעצרם בתשעים ימים נוספים, החל מיום 20.6.2013 או עד למתן פסק דין בעיניינם בת"פ 40867-09-12 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.
...
לא שוכנעתי שהמקרה שלפניי הינו חריג ויוצא דופן.
יחד עם זאת, מקובלת עליי קביעת בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 9.6.2013, במסגרת בקשה לעיון חוזר במעצרו של המשיב 2, לפיה בבחינת מסוכנותו יש לתת משקל לחומרת המעשים המיוחסים לו. זאת, קל וחומר לגבי המשיב 1 אשר מיוחסים לו מעשים דומים אך רבים וחמורים יותר.
לסיכום, אני סבורה כי נוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיבים, עברם הפלילי והתנהלותם אשר הביאה להתמשכות ההליכים בעניינם, יש לקבל את הבקשה ולהורות על הארכת מעצרם בתשעים ימים נוספים, החל מיום 20.6.2013 או עד למתן פסק דין בעניינם בת"פ 40867-09-12 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

בהליך רע"פ (רע"פ) שהוגש בשנת 2013 בעליון נפסק כדקלמן:

למבקש 2 ברע"פ 2667/12 (להלן: מנחם) יוחסו גם עבירות של שבוש הליכי משפט, הכול כנטען בכתב האישום.
מנחם והחברה שבבעלותו – המבקשת 1 ברע"פ 2667/12 (להלן: יגעת ומצאת) – הורשעו בעבירות של אי ניהול פנקסי חשבון כדין וכן בעבירות של הסתרת או השמדת פנקסים במטרה להיתחמק ממס, על פי סעיפים 117א(7) ו-117ב(7) לחוק המע"מ, כאשר לגבי מנחם ההרשעה הייתה ביחד עם סעיף 119 לחוק.
צוין כי כתב האישום מתעד פרשת מירמה, כאשר החברה יגעת ומצאת פעלה לכל אורך הדרך ככיסוי על מנת להנפיק חשבוניות שלא תיעדו עיסקאות אמיתיות.
המע"מ נגבה על ידי יגעת ומצאת אולם לא הועבר לאגף המכס והמע"מ בתחבולות שונות.
מנחם וחברת יגעת ומצאת טוענים (רע"פ 2667/12) – בין היתר – כי אין מקום לקביעה לפיה שיטת העבודה באמצעות חברת העסקה איננה חוקית; כי אין בדין איסור מפורש על פעילות כאמור; כי המבקשים נקלעו לידי טעות לאחר הסתמכות על חוות דעת מומחה; כי עומדת להם הגנה מהצדק וכי לא היה מקום להרשעתם בעבירה של בידוי ראיות וניסיון לשיבוש מהלכי משפט.
לוין יתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו ביום 30.6.2013 עד השעה 10:00 בימ"ר ניצן, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון.
עליו לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף איבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.
...
על פי אמות מידה אלה לא מצאנו עילה למתן רשות לערער בנסיבות העניין, שכן הכרעות בית המשפט המחוזי נטועות בתשתית הראייתית הפרטיקולארית שהונחה לפניו, וזו אינה מגלה עילה לבקשה על פי אמות המידה המקובלות.
גם בטענות המכוונות לחומרת העונש לא מצאנו עילה למתן רשות ערעור על רקע אמות המידה המצמצמות שהותוו בפסיקה בעניין זה (ראו: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (24.3.1997)).
הבקשות למתן רשות ערעור נדחות אפוא.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו