בקשת בן למנותו כאפוטרופוס לדין בתביעת אביו

התובענה שלפניי מביעה ייאוש של האב באשר ליכולתו לראות אי פעם את בניו והיא, בעצם, מעין תקווה נואשת שיהא לו קשר עם בתו.

אם אכפה את הטיפול תוך כפיית מימונו בקיזוז מדמי המזונות, במקרה הטוב תאולץ הקטינה ללכת לטפול ויהא לה קשה לפתוח את סגור ליבה ולאחר מכן, בשאר ימי השבוע היא תעמוד בכפל נאמנות עם ה"מישפחה" – לאמור הבנים והאם המבקשים ממנה לדאוג כי הטיפול ייכשל ובמקרה הרע תעשה האם את שהיא אומרת – לאמור, מיתנגדת לכל בתי המשפט ולהחלטותיו.

מורה אני על הארכת מינויה של האפוטרופא לדין בשנה נוספת מהיום, זאת כדי שתפנה לשירותי הרווחה.

...

מורה אני על הארכת מינויה של האפוטרופא לדין בשנה נוספת מהיום, זאת כדי שתפנה לשירותי הרווחה.

בית משפט לעינייני מישפחה בקריית גת א"פ 30903-07-22 ט' נ' מ' ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט בן שלו מבקשת ב. ט. ת"ז XXX ע"י ב"כ עו"ד דורית עטיה גנות משיבים 1.א.מ. ת"ז XXX 2.ב"כ היועמ"ש - ע"י ב"כ עו"ד שגיא לצ'א פסק דין

בתמצית ייאמר כי על פי המלצות התסקיר, העו"ס יצרה קשר עם האב אשר הביע היתנגדות למינוי המבקשת כאפוטרופא נוספת, הוא מודע למצבו של הקטין והוא התחייב לשתף פעולה ככל שיהיה צורך טפולי כזה או אחר אשר יחייב זאת.

עם כל ההבנה לטענותיה של המבקשת ולמציאות הטראגית שנוצרה עם פטירתה של המנוחה וגם אם יש ממש בטענות המבקשת לפיהן התסקיר הוגש אך בבוקרו של יום הדיונים, אין בכך כדי לשנות מן העובדה הבסיסית ; והיא שלא בכתב התביעה ולא בדבריה לפני העמידה המבקשת כל צורך עובדתי קונקריטי אשר מחייב בשלב זה מינויה כאפוטרופא נוספת לאפוטרופוס הטבעי.

...

אולם זו לבדה איננה, עם כל ההבנה לנטען, סיבה טובה דיה להיעתר למבוקש, בהיעדר צידוק קונקרטי לכך.

לאור מכלול האמור לעיל, אף לא מצאתי גם משיקולים של אינטרס הציבור, להמשיך ולהידרש לטרוניות כנגד מסקנותיו העובדתיות של התסקיר, שעה שעיקרה של החלטתי זו נעוץ במסקנות המשפטיות הנובעות מן העובדות שאינן שנויות במחלוקת, והן עובדת הכרזתו של הקטין כנזקק, מינויה של המבקשת כאומנת לקטין, והיעדר כל צורך ספציפי עובדתי של הקטין במינוי אפוטרופוס דווקא.

במכלול האמור, ועם כל ההבנה לטענות המבקשת ולמציאות המצערת, אינני מוצא לעת הזו להיעתר לבקשה.

מדברי בא-כוחו של נהג הרכב בפתח הדיון, עולה כי אין בכוונת מרשו להתייצב לדיון הוכחות בנידון, אך בא-כוחו מצא להעלות טענה חדשה לטובת מרשו – טענת העדר כשירות משפטית; היינו שיש לראותו כפסול דין; כדבריו [בעמ' 9 לפרו' מיום 28.5.23]: "שוחחתי עם חברי ביום רביעי האחרון. התקשרתי ל[נהג הרכב] להסביר לו שעליו להתייצב היום, הוא הודיע לי שהוא לא יגיע, אמרתי שעליו להיות כאן, הוא הודיע שאני אמתין ויחזור אלי. מאותו רגע הטלפון שלו לא היה זמין. היתקשרה אלי גברת שהגדירה עצמה כעוזרת למשפחה, הודיעה לי שמדובר בסכיזופרן, שבעקבות השיחה איתי ניכנס להתקף. הבהירה שאפילו את קצבת המל"ל הוא לא מקבל, מה שלא ידעתי, ומסתבר שגם אביו לא בקשר אתו. ידעתי שהוא סכיזופרן והיה מיתקיים מהביטוח הלאומי. בדיון קודם הייתה גם אמו שהבהירה זאת. בדקתי, לא מונה לו אפוטרופוס. בשנת 2016 היה לו רישיון נהיגה, אך הוא נהג ללא ביטוח. אני לא יכול להביאו בכוח, אני לא יכול לגרום לו להיות פה. שוחחתי עם חברי ואני יודע מה עמדתו. אולי ניתן לתת לנו זמן לבחון את מצבו, אם כשיר ואם לאו". בא-כוח קרנית היתנגד לארכה שבקש בא-כוח הצד השלישי, נהג ברכב, ודרש שבית המשפט יורה על מחיקת כתב ההגנה מטעם נהג הרכב – בהעדר התייצבות, וייתן פסק דין המקבל את ההודעה לצד השלישי במלואה.

בנסיבות, בתום דיון ההוכחות אליו נהג הרכב לא התייצב כאמור, ולמול בקשת קרנית למתן פסק דין בהעדר התייצבו כאמור, החלטתי, בין היתר, כדלקמן: "אודה כי נטייתי הייתה ליתן פסק דין המקבל את התביעה במלואה, אך סברתי שטרם אחייב אדם בתשלום של שיפוי לקרנית בסכום שעולה על מיליון ₪, ולנוכח אפשרות שיש ממש במה שנימסר לב"כ צד ג', מצאתי לדחות את מתן פסק הדין בנידון ב- 21 יום". ביום 27.6.23 הוצג לבית המשפט מטעם נהג הרכב אישור המל"ל לכך שלנהג הרכב הוכרה נכות כללית בשיעור 65% כבר מיום 11.10.2011, וכן - פרוטוקול איבחון רפואי של ועדה רפואית של המל"ל מיום 8.12.2011, לפיו נקבעה לנהג הרכב (בהיותו אז כבן 18) בגין "פגור שיכלי קל עם הפרעות אישיות ונפשיות" – נכות בשיעור 65%, בהסתמך על שיעור הנכות שנקבעה בסעיף 91(3) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

כך, הואיל ותביעה זו הוגשה בשנת 2017, נהולו כפוף להוראת תקנה 32 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שלשונה: "בית המשפט או הרשם המוסמך לידון בתובענה רשאי למנות לפסול-דין, או למי שזקוק לאפוטרופוס, אפוטרופוס-לדין אשר ייצגו ייצוג מלא בכל ההליכים בבית המשפט". המלומדת מ' סגל- רייך, במאמרה "דילמת הכשרות המשפטית בייצוג לקוחות זקנים – אתיקה מקצועית של עורכי הדין בזירת המסוגלות" המשפט כ (2014), 229, 265 מדגישה כי לדעתה לבית המשפט סמכות רחבה לפעול מיוזמתו למינוי אפוטרופוס-לדין אשר ייצג את האדם לשמירת ענייניו.

לא ניתן לבקש מינוי אפוטרופוס לדין בדיעבד.

...

בהתאם ניתנה החלטתי בתום קדם המשפט [עמ' 8 לפרו' קדם המשפט מיום 27.6.22]: כפי שעולה מהפרוטוקול, הנתבע 1, הוא הצד השלישי, מבקש להביא את המחלוקת להכרעה ולשמוע הוכחות כשמטעמו יזומנו האלמנה ושני חוקרי משטרה.

בסופו של דבר, נקבע התיק לדיון הוכחות ליום 28.5.23, אך נהג הרכב לא התייצב לדיון.

סופו של דבר, אני מקבל את בקשת קרנית למתן פסק דין בהיעדר התייצבות הצד השלישי, שכמוהו - כהיעדר הגנה; ובהתאם להצהרות הצד השלישי לפניי, אני מוצא לחייב אותו בשיפוי מלא של תשלומי והוצאות קרנית בגין התביעה הראשית הנדונה, וכן על הוצאות המשפט שלה בניהול הגנתה וההודעה לצד השלישי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: ההודעה לצד השלישי מתקבלת, כך שהצד השלישי ישפה את המודיעה לצד השלישי, קרנית, בגין כל התשלומים ששילמה בביצוע פסק הדין שניתן בנדון ביום 19.11.21 (זאת, כנגד – הצגת אישורים על ביצוע התשלומים על ידי קרנית).

רקע עובדתי והליכים קודמים הבקשה שבפני נסבה על בקשתה של עובדת סוציאלית לפי חוק הנוער (טפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן, בהתאמה: חוק הנוער ו-עו"ס לחוק הנוער) להורות על הארכת תוקפם של צוי הנזקקות וההוצאה ממשמורת שהוצאו בעיניינו של הקטין א', יליד 2010, בנם של המבקשת (להלן: האם) והמשיב 3 (להלן: האב).

בראשית שנת 2022 הגיש האב תביעה למשמורת על הקטין, והדבר הוביל להחרפת הסיכסוך, באופן שהשפיע לרעה גם על הקטין.

על רקע האמור, התבקשה הוצאתו של הקטין בדחיפות למרכז חרום למשך 30 ימים, שבמהלכם יעבור איבחון מקיף ותנתן המלצה באשר להמשך הטיפול בו. בו ביום קיים בית המשפט לנוער דיון בבקשה, בנוכחות הורי הקטין, ובסיומו נתן צו זמני שהורה על הוצאתו ממשמורת הוריו והשמתו במרכז חרום למשך 30 ימים, וכן על מינוי אפוטרופוס לדין עבורו (צב"ן 26198-05-22, השופט נ' שילו).

האפוטרופוס לדין מדגיש כי הוא נכון בכל עת להפגש עם האם ולקיים "שיח מכבד". האב, שהגיש אף הוא תשובה במועד האמור, מיתנגד גם הוא לבקשה, ומעלה שלל טענות בעיניין היתנהגותה של האם וההכרח להוציא את הקטין ממשמורתה.

...

כמו כן, אני סבורה כי קביעותיו של בית המשפט לנוער נשענו על מכלול חוות הדעת של הגורמים הטיפוליים שהוגשו לאורך ההליך.

יש לקוות כי הן הקטין והן האם ישתפו פעולה, ומאמץ זה יישא פרי בסופו של דבר.

הבקשה נדחית אפוא.

תמ"ש 64036-07-20 – תביעה לאפוטרופסות בלעדית תביעה זו הוגשה ביום 28.07.20 ע"י האם כנגד האב, במסגרתה טענה האם כי מאז הגירושין היא זו המגדלת את הקטינים לבדה, בעוד האב יוצא חובתו בקיום זמני שהות מצומצמים עם הקטינים.

העו"ס התרשמה שאין מקום להורות על מינוי האם כאפוטרופא בלעדית על הקטינים והוסיפה כי באחריות האב לדאוג לתת מענה לגורמי המיקצוע השונים בכל הקשור לקטינים בפרק זמן סביר ומותאם.

בהחלטה מיום 03.06.21 חייבתי את האב להפעיל סמכותו ההורית ולהשיב את הקטין אל בית האם וקבעתי כי ככל שהוא מבקש לשנות את משמורת הקטין עליו להגיש תביעה נפרדת וכי לא מצאתי כי קיימת הצדקה לידון בעיניין במסגרת סעד דחוף ולפיכך, קבעתי כי ההליך ייסגר והבקשה לעיכוב ביצוע החלטה מיום 01.06.21 נדחתה.

בסיכום דבריה סברה האפוטרופא לדין כי טובת הקטין להמצא במשמורתו הזמנית של האב וכי יש להתחיל בטיפול רגשי ובטיפול דיאדי עם האם, במטרה לחדש עמה את הקשר וכן את הקשר בין האחים.

בנגוד לאב, הרי שהיא מעודדת את הקטינה לשמור על קשר עם האב, הגם שלמעט המפגש בסוף שבוע, אחת לשבועיים, אין כל תיקשורת בין האב לבין הקטינה וגם בעת שאושפזה לצורך ניתוח להסרת אבנים מהכליות, סירב האב לסייע ולקחת את הקטינה לחזקתו בתקופה זו. עסקינן בבן מורד, סרבן קשר, שאינו מוכן לראות אותה להיות איתה בקשר ולו מינימלי ולכן אין לחייבה לשאת במזונותיו מכוח הדין האישי מדיני צדקה, שכן בהתנהגותו מפסיד הקטין מזונותיו.

...

משכך, שעה שלא הוכח בפניי כי התנהגות הקטין כלפי האם וסירובו העיקש לחדש עימה את הקשר, חרף מאמצים כבירים שנעשו מצידה בעניין זה, מוצדקת וכאשר האב מצידו דבק לאורכם של ההליכים בגרסה כי אין המדובר בניכור הורי שמפעיל כנגד האם (ראו, בין היתר, טיעון ב"כ האב בישיבת הוכחות מיום 02.03.23 בעמ' 6 שורות 2-23 וכן סעיף 25 לסיכומי האב) הגעתי לכלל מסקנה כי הקטין הוא בבחינת 'בן מרדן'.

לא זו אף זו, אפילו ולא הייתי מגיעה למסקנה זו, הרי שלנוכח מצבה הבריאותי הרעוע של האם, כמו גם מצבה הכלכלי, בצד העובדה כי מגדלת כמעט לבדה את הקטינה, בעוד שהאב מקיים עימה זמני שהות מצומצמים בלבד (סוף שבוע אחת לשבועיים), אל מול מקור חיוב האם במזונות הקטין, מ'דיני צדקה', הרי שניתן לקבוע כי אין ביכולתה הכלכלית של האם להשתתף במזוות הקטין, שכן קביעה כאמור עשויה לדרדר אותה לחרפת רעב ולפיכך, האם איננה עומדת בתנאי ה'אמידות' ולכן אין לחייבה במזונות הקטין מדיני צדקה.

כך גם לא הוכח בפני כי הקטין יחווה מחסור מקום בו לא תחוייב האם במזונותיו, שכן נחה דעתי כי יש בידי האב למלא מלוא צרכיו, אותם הערכתי ע"ס 2,250 ₪ בחודש וכאמור בקביעות אליהן הגעתי במסגרת התביעה לביטול מזונות.

אחרית דבר, מכל המקובץ לעיל, עתירת האב בתמ"ש 3402-09-21 לביטול חיובו במזונות הקטין – מתקבלת.

עתירת האב לביטול חיובו במזונות הקטינה – נדחית.

עתירת האב בתלה"מ 27554-10-22 לחיוב האם במזונות הקטין – נדחית.