בקשת ביטול קידושין של גרושה החיה עם כהן

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1294108/1 בבית הדין הרבני האיזורי באר שבע לפני כבוד הדיינים: הרב אברהם הרוש המבקשת: פלונית המבקש: פלוני הנידון: עקרונות בדחיית בקשה לביטול קידושין קודמים לגרושה הרוצה להנשא לכהן נימוקים

בתוכנה של הבקשה כתבו המבקשים שהם חיים יחד תקופה ארוכה ורצונם להנשא, והמונע מהם לעשות כן הוא מפני שהאשה התגרשה והמבקש שהיא חיה עימו הנו כהן.

אופן דומה מופיע בפסיקת הרמב"ם בהילכות מכירה (פרק טו הלכה ה): "כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזיר בו מקח זה מחזירין, וכל שהסכימו עליו שאינו מום הרי זה אינו מחזיר בו אלא אם פירש, שכל הנושא ונותן סתם על מנהג המדינה הוא סומך." הרי שדרך בני האדם להקפיד על מום זה הוא הקובע ולא הפרשנות של האדם עצמו, אלא א"כ פירש מפורשות על מום זה. ביטול על בסיס מק"ט בהקשר של קידושין ונישואין מקריאת המשנה נראה בבירור שהמציאות של ביטול הקידושין יהיה רק באופן של התניה ברורה, אולם אם כנס סתם [ולהלן נראה שאף בקידש לבד] רק מפסידה כתובה בהתגלה המומים, אולם גט היא בכל מקרה תצטרך.

עתה ראיתי מה שכתב בשו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קצא בביאור דברי הר"ן עיי"ש. ואף האג"מ שמיקל בעניינים אלו, כפי שהבאנו, מכל מקום בהמשיכה לחיות עימו הצריך גט. וז"ל האג"מ (אבן העזר חלק ד סימן קיג): "אבל כל זה אם הלכה ממנו תיכף אבל אם שהתה אצלו אף אחר שנודעת אז קשה לבטל הקידושין." נמצא א"כ שבנדון זה, כיון שהאשה המשיכה לגור עימו אף אחר שגילתה מום זה, לא שייך להגיע לגדר זה של ביטול מקח על יסוד מום, והוי קידושי ודאי ולא ספק ואף לא מידרבנן, ועל כן הגט הנצרך הוי מה"ת וחלים עליה כל דיני גרושה, לרבות האיסור מה"ת לחיות עם כהן.

...

וכן ראיתי שכתב בשו"ת מהרש"ם (חלק ב סימן קי) שדן באדם שהמיר דתו לאחר הנישואין, והקידושין היו ע"י רב רפורמי וכן העדים, והאיש ברוע מהלליו נגזר עליו ללכת לסיביר, ולאשה נאמר שמצד המדינה אין היא עוברת על החוק אם תישא לאחר מאחר והוא נגזר עליו ללכת לסיביר, ורק יכולה ללכת לחיות עימו בסיביר, והבעל ברוב רשעתו לא מוכן שתבוא אליו אלא רק אם האשה וילדיה יפסיקו לחיות חיי תורה, נמצא א"כ שיש כאן סכנה לאשה או לחילופין עיגון גדול, וישנם עוד סיבות להקל מחמת עדי הקידושין וכו', מכל מקום דוחה המהרש"ם מכל וכל שימוש באומדנא לביטול הקידושין, וז"ל: "וגם מ"ש כת"ר לדין מכח אומדנא דאדעתא דהכי לא נשאת והביא מדברי הב"ח א"ע סי' קנ"ז שכתב דאם המיר אחר נישואין יש סברא יותר להקל הנה הב"ח לא כ"כ להתיר אשתו כיון שהמיר רק שכלפי מ"ש הב"י עמ"ש הטור ואפי' קדשה אחר שהמיר דטפי רבותא בקדשה אחר שהמיר לזה כתב דיש סברא להיפוך ולא נמצא בשום פוסק להתיר אשת ישראל שהמיר ורק לענין יבום דנו בזה מכח האומדנא ובפרט לפמ"ש בשו"ת מעיל צדקה סי' ד' דכיון דאין פותחין בנולד דלא שכיח צ"ל דכל קושיות הש"ס בב"ק רק על יבמה שנפלה לפני מוכה שחין שהי' כבר מו"ש בשעה שקדשה בעלה ובתשו' ח"צ סי' מ"א באמצע התשו' תי' בע"א משום דכל זקיקתה ליבם הוא רק בשעת מיתת הבעל ואז כבר הי' הנולד לפניך ע"ש וזה ל"ש בנ"ד לגבי קידושי הבעל עצמו." לסיכום נאמר שדרך זו של אומדנא דאדעתא דהכי על מה שאירע לאחר הנישואין חסומה לשימוש בנסיבות אלו של המבקשים.

לשיטה זו יש להעיר שהחוות יאיר אמנם סובר שכך ניתן להעמיד דברי הרמב"ם, וכך אף סובר שניתן להעמיד את דברי הרמב"ם לגבי קידושי סריס, אולם נוכח השלכות דין זה לומר שבאופן זה שלא הכיר לא צריך אף גט מדרבנן מסיים החוות יאיר שזו הלכה ולא למעשה, שכן קשה לחדש הלכה זו ולפטור מגט על יסוד טענת מק"ט. על דברי החוות יאיר כותב בחריפות גדולה בשו"ת שבות יעקב (חלק א סימן קא) וז"ל : "ושוב מצאתי בתשובת חות יאיר סי' רכ"א שרוצה להכריע להלכה ולא למעשה שא"צ גט אם לא הכיר בו שהוא סריס ומפרש דברי הרמב"ם דוקא בהכיר בו וכה"ג ע"ש דבריו באורך אכן לפמ"ש כל דבריו ממילא מופרכין ואין לסמוך עליו בזה להלכה נגד משמעות פוסקים ראשונים." עוד נעיר את הערתו של הרב הענקין על תירוץ זה שיש בו סתירה פנימית, שכן הסברא לומר שלא ניתן להעמיד את דברי הרמב"ם באופן שלא הכיר בה הינה שאף אדם לא יהיה ניחא לו באיילונית ויהיה קידושיו קידושין, ופשוט שבלא הכיר הוי מק"ט, אך אותה הלכה הוא מעמיד באדם שהכיר בזה ונשא על דעת כן, וזו הלכה נכתבה בסתם.

קודם לזה נזכיר את דברי החת"ס לשואל, שם חידש החת"ס שאף דברי הרשב"א אינם ודאי אלא מספק, וכל מה שפשט רב אשי הוא שניתן לגרש בטבלה של האישה וכפי שמצאנו שהאישה כותבת גיטה, רק לא ידעינן אם מחמת זה שחכמים הקנו לו לבעל או מחמת הקנאה של אישה.

עוד נאמר שאם אכן ביה"ד יפסול עדותו, הרי שיש מקום לפסול עוד חופות רבות ואחריתה מי ישורנו, בעניין זה אף לא מצאנו להביא עמדת ההלכה מחמת פשיטות הדברים, די שנפנה לעיין בספר עטרת דבורה (חלק א סימן כד).

סוף דבר אין להוציא לאישה גרושה זו היתר להינשא לכהן.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1101106/1 בבית הדין הרבני באר שבע לפני כבוד הדיינים: הרב אברהם צבי גאופטמן המבקשת: פלונית הנידון: דחיית בקשה לביטול קידושין קודמים של גרושה שחיה עם כהן נימוקים מורחבים

כיום היא חיה ביחד עם כהן, ומבקשת להנשא לו כדמו"י. לטענתה, קידושיה למר [מ'] בטעות יסודם מאחר שלדבריה לא הייתה לו גבורת אנשים ובשל כך לא קוימו יחסי אישות ביניהם.

...

בתוקף האיסור, כתב הרמב"ם (פ"י מהלכות גירושין ה"א): "כל מקום שאמרנו בחיבור זה שהגט בטל או אינו גט או אינה מגורשת הרי זה גט בטל מן התורה ועדיין היא אשת איש גמורה ואם נשאת תצא והולד ממזר ואם היה בעלה כהן לא נאסרה עליו משום גרושה, חוץ מן המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם שאף על פי שאין זה גט הרי זו פסולה לכהונה מדבריהן שנאמר (ויקרא כ"א) ואישה גרושה מאישה אמרו חכמים אפילו לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לכל נאסרה לכהונה, וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה מדבריהן". יוצא אפוא, שהרמב"ם סובר שריח הגט שפוסל בכהונה הוא מדרבנן, והלימוד מהפסוק הינו אסמכתא בעלמא, ועיין במגיד משנה ובלחם משנה (שם).

מכל מקום, נמצאנו למדים מדברי הרשב"א, כי גם גט שניתן בשל חשש בעלמא פוסל משום ריח הגט.

סיכום ומסקנה לא ניתן להתיר את נישואי המבקשת לכהן מהטעמים הבאים: לא ניתן לבטל את נישואיה הקודמים בטענת מקח טעות, הן בשל העובדה שמהמסמכים הרפואיים המצויים בידינו לא ניתן להוכיח את טענותיה שלבעל אין גבורת אנשים, הן בשל העובדה שמהתבוננות בתיק הגירושין של המבקשת, הן בכתב התביעה הן במהלך הדיונים, עולה כי מעולם לא הלינה על בעיות בתפקודו של הבעל בתחום הנ"ל. בנוסף, גם אם טענותיה נכונות, עדין לא ניתן להפקיע את הנישואין בטענה זו, מפני שפעמים רבות יש לכך פתרון רפואי.

על בסיס טענה זו מבקש התובע לבטל את הסכם הגירושין ולערוך הסדר רכושי חדש שבו יאוזנו כל משאבי בני הזוג שנצברו (הזכויות והחובות) עד למועד הפירוד הסופי בהתאם להוראת החוק והנוהג המקובל.

וייתכן שבכה"ג אילמלי הטעמים הנוספים (כמו לנה עמו בפונדקי) אין סיבה להצריך גט כלל, ויש לעיין בנוגע לזה, לחומר איסור אשת איש, אבל אכמ"ל, שבלאו הכי ערכנו לצדדים גט לחומרא.אוסיף ואומר, שהיה מקום לדחות את ההשוואה של נידו"ד לחכם שטיהר את הכתם, ששם גם לדברי האשה הרי נסמכה על הוראתו, וטהרת הכתם או טומאתו תלויה בהוראת החכם, ולכן נאמנותו גדולה משלה, משא"כ בנידו"ד, שההכחשה היא, האם היה מעשה של קידושין כלל, ובזה, מאן לימא לן, ש"מסדר הקידושין" לדברי התובע נאמן יותר מהתובע.

אבל זה אינו, שדברי הרמב"ן הנ"ל וסיעתו הם גם כאשר הכהן או החכם אמרו שלא היו דברים מעולם והיא כלל לא נגשה אליהם, ואם כן, גם שם ההכחשה היא, האם היה המעשה של הפנייה לחכם או לכהן.

ראשית, מאחר ומדובר בגרושתו אנו מניחים שהוא בא עליה, ושנית, חזקה היא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות (יחסי אישות ללא קידושין), ולכן גמר ובעל לשם קידושין, ומכאן שנתייחס לביאתו כביאה לשם קידושין והרי היא אישתו.

ואם באנו להפוך כל מי שחזרה לחיות עם הגרוש כאישתו ההלכתית תצא מזה חורבא גדולה, כאשר רבים חוזרים לחיים משותפים קצרים או ארוכים לאחר הגירושין על אף אזהרות בית הדין ויהיו הנשים הללו נשים נשואות, וממילא ילדיהם שנולדו לאחר מכן מאדם אחר ספק ממזרים, ועוד.

...

אבל כל הנ"ל, זה אילו נתקיימו התנאים והנסיבות שהיו בזמנים קדמונים והוביל למסקנה ההלכתית שבלנה עימו בפונדקי צריכים גט. אבל האידנא רבים מהפוסקים כתבו שדין זה להצריך ג"פ בכה"ג בימינו אינו אלא לרווחא דמילתא בעלמא, ובמקום צורך ועיגון לא מצריכים גט כלל.

חלק מהנימוקים המובילים למסקנה זו הם, הצדדים אינם שומרים תורה ומצוות, העדר עדי ייחוד ספיצפיים על קידושי הביאה, קידושי ביאה אינם ידועים לציבור, ועוד.

סוף דבר אי אפשר להגדיר בני זוג שכאלה כנשואים, וממילא לא מתקיימות כל ההשלכות הרכושיות של בני זוג הנשואים זל"ז כדמו"י, וכפי שביקש לטעון התובע.

יצויין כי בנוסף האם הגישה בקשה למתן צו הגנה כנגד האב, במסגרתו ניתן צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת, אשר בהמשך בוטל, לבקשת הצדדים.

לגבי הראשונים נקבע כי מי שבד"ר קבע לגביהם כי כדי להנשא לאחר יהא עליהם להתגרש בגט פיטורין, יש לרושמם כנשואים במסמכי המירשם, אולם במקרה של פנויי חיתון נקבע כי קידושין פרטיים אלו הם נטולי תוקף, ואין לצוות על רשומם במסמכי המירשם (ר' הפסיקה שהובאה בתמ"ש תא 4860-00 הנ"ל, ע"א 12 .

בע"א 640-82 הנ"ל, נידון עניינם של בני זוג מנועי חיתון (כהן וגרושה).

...

הגם שקבעתי כי אין לאזן את הנכסים כמו גם את השבחתם, הותרת התובע ללא כלום איננה פתרון צודק בעיני שכן שוכנעתי כי התובע, כמו גם אביו ביצעו פעולות בנכס מתוך ציפייה כי מדובר בנכס שיסייע בעתיד למשפחה.

משמדובר בעבודות שוטפות שבוצעו ע"י התובע ואביו במשך פרק זמן של מספר שנים, אינני רואה לנכון להורות על מינוי שמאי להערכת שוויין, וסבורני כי יש הצדקה במקרה זה להעריך את הסכום על דרך האומדנא, שכן כיום לא ניתן לקבוע בבירור את היקפן המדויק של העבודות והתיקונים שבוצעו.

בנסיבות אלה בית המשפט מצא פתרון בדמות פסיקת פיצוי על דרך האומדנא, בהיקש של שיתוף ספציפי בדירת מגורים, פיצוי בגין ביטול רשות שימוש ובגין בנייה ונטיעה במקרקעי הזולת, פיצוי כחלק מתשלומי איזון בגדרו של חוק יחסי ממון בין בני זוג ומכוח דיני החוזים ודיני עשיית עושר.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1376874/1 בבית הדין הרבני האיזורי תל אביב יפו לפני כבוד הדיינים: הרב צבי בירנבאום - אב"ד, הרב אריה אוריאל, הרב נפתלי הייזלר המבקשת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד ישראל ענדען) המבקש: פלוני הנידון: דחיית בקשת היתר נישואין לכהן וגרושה בטענת ביטול קידושיה הראשונים פסק דין

האיש: האבא נפטר צעיר, בן 49, מאז שנולדתי אני ידעתי שאני כהן, בימי כיפור אבי עלה לברכת כהנים, הוא נקבר בקבר רגיל, פטירתו הייתה במפתיע, האימא עדיין חיה, ידעתי שאני כהן בעיקר משום שם משפחתי, לא דיברתי על זה עם אבי, אני רוצה לעלות לדוכן לברך את עם ישראל, לא רוצה היתר שיגביל אותי, אני רוצה לברך את עם ישראל.

...

כתב רבינו ירוחם נתיב כב חלק ב': "המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושין אפילו שניהם מודים. כתב רי"ף והרמב"ם והרמ"ה. והתוספות כתבו דחוששין לקדושיו. וראשון נראה עיקר". ובשו"ת זכרון יהודה לרבי יהודה בן הרא"ש סימן פב: "עושין ונוהגין כמו רבנו משה מקוצי כל רבותינו הצרפתים והאשכנזים וכל ישראל שותין מימיו. וגם הר' יעקב בנו של רבנו הגדול הרא"ש ז"ל הסכים לבעל סמ"ג לזה שהמקדש בעד א' חוששין לקדושין ... באיסורא דאורייתא יש לנו להחמיר וצריכא גט וכן אנו מורים בכאן שבעד א' צריכה גט." וכתב פני יהושע שכן נראה מדעת מהרי"ק שורש קא, שהקל במקדש בפני עד אחד רק ב"קידושי סבלונות", ולא בקידושין גמורים.

ובשדי חמד(חלק דברי חכמים סימן עד), לאחר שערך דברי הפוסקים מערכה לקראת מערכה, העלה למסקנה: "נלע"ד דאין מקום להקל בעדות קידושין לא ע"פ סברת רבינו ישעיה מיטראני ולא ע"פ סברת הג' שב יעקב ולא ע"פ סברת הג' נתיבות המשפט ולא ע"פ סברת הג' קצות החשן דאין סברת כל אחד מהם מוסכמת לדינא ויתכן דנוכל לעשות סברתם סניף להקל. אבל להחמיר נראה דיש לחוש לסברת רבינו ישעיה מיטראני דבקידושין וגטין לא אמרינן בטלה כל העדות ולפי דברי הרב כסא דהרסנא אפשר שזהו סברת רבני שפירא ולפי דברי הרב פ"ת אפשר שכן דעת הריב"ש ונלוו בסברא זו ( לחלק בין שאר דברים לגטין וקידושין)הגאונים שב יעקב ונתיבות המשפט וקצות החשן אף דלא ראי זה כראי זה וחלוקים בטעמם מכל מקום הצד השוה שבהם דבקידושין וגטין אמרינן תתקיים העדות בשאר". ובשו"ת הגאון רבי עקיבא איגר (סימן צד) הביא דברי הבית שמואל, וכתב דלכאורה סברה עצומה היא, דבכהאי גוונא הוי כמודים שנתקדשה בפני עדים כשרים, שאף שאין הבית דין יכול לפסוק על פי עדותם, מכל מקום הוי רק כמו עדים פסולים שמעידים שנתקדשה בפני עדים כשרים והלכו למדינת הים.