בקשת ביטול צוי עיקול על נכסי נתבעת

יצוין כי כתב התביעה, על נספחיו, מחזיק 712 עמודים ! ביום 19.5.2022 הוגשה בקשה מטעם התובעת להטלת עיקול זמני על נכסי הנתבעות (כספי תמורה ממכירת דירות).

ביום 2.6.2022 ניתן צו עיקול זמני על נכסי הנתבעות, במעמד צד אחד.

ביום 1.9.2022 הוגשה בקשה מטעם הנתבעות לביטול צו העיקול הזמני.

...

הכרעה בקשת התיקון לאחר שנתתי דעתי ולמסמכי ולטענות הצדדים, אני מחליט כך: בקשת התיקון תתקבל, בכפוף לכך שהתובעת תשלם בפועל לנתבעות עד יום 4.5.2023 הוצאות ההליך בסך 10,000 ₪.

בניגוד לטענות הדרמטיות משהו (והבלתי מפורטות מספיק והבלתי מבוססות מספיק) שהעלו הנתבעות בתשובתן, לא שוכנעתי כי היעתרות לבקשה תסב לנתבעות נזק דיוני של ממש, ואת הנזק המסוים שייגרם להם מכך שיידרשו להגיש כתב הגנה מתוקן באופן מהיר (ושוכנעתי לאפשר להן להגיש כתב הגנה גם נוכח העובדה שבכתב ההגנה המקורי הועלתה טענה בנוגע לאי-הכללת דרישת שכ"ט בנוגע לדירה מס' 20, שמבוקש בבקשת התיקון להכלילה לתביעה), ריפאתי בחיוב בהוצאות.

סכום ההוצאות נקבע גם בשים לב להיקף העצום של כתב הטענות שהוגשו ושיתוקנו כעת, וגם מאחר שמדובר במחדל ברור של התובעת, שבא על רקע ולאחר ריבוי הליכים ומסמכים בתיק זה עד כה. סכום ההוצאות מבקש אפוא גם להעביר מסר לצדדים להימנע ככל האפשר מעתה ואילך ממחדלים דיוניים שמייצרים טרחה רבה לצדדים ולביהמ"ש. בקשת הסף לאחר שעיינתי בבקשת הסף ובתשובה לה, אני סבור שראוי שהנתבעות יגישו תגובה לתשובה, ובאותה הזדמנות ראוי שהנתבעות ישקלו שוב, היטב ובכובד ראש, אם הן אכן עומדות על הכרעה בבקשה הסף ככזו (עפ"י מכלול הדינים הרלוונטיים לתוכן הבקשה, שלא ראיתי שהם הוצגו במלואם בדברי הצדדים ויושמו במלואם על נסיבות בקשת הסף), או שמא מסכימות לדחיית הבקשה ככזו, תוך שמירת מלוא זכויות וטענות הצדדים לבירור בהמשך הדרך.

בקשה לביטול צוי עיקול שהוטלו על כספים ונכסים שונים של הנתבעים.

להשלמת התמונה יצויין כי בעקבות צוי העיקול, נתפס סכום של 3,624,834 ₪, עבור הנתבע 1, בידי הנאמנים לבצוע עסקת מכר מקרקעין בין חברת "גרייס גרופ' קבוצת האחים חן בע"מ" לחברת "שגראוי יזום ובניה (אס.בי.סי.) בע"מ", וסכום של 2,435,973 ₪, עבור הנתבע 2, בידי מפרק חברת "ר.פ. אירועים וגנים בע"מ". בנוסף, הוטל עיקול על זכויות הנתבע 1 בנכס הידוע כגוש 18987, חלקה 372, הרשום ברשות מקרקעי ישראל.

...

במצב דברים זה, על רקע התשתית הלכאורית שהוצגה באשר לקיומה של עילת תביעה לצד יסוד ההכבדה וניסיונות ההברחה של הנתבעים, כאשר ברקע מדובר בעיקולים שאינם משביתים את פעילותם השוטפת של הנתבעים, שוכנעתי כי הכף נוטה לעבר הותרת העיקולים על כנם, במלוא סכום התביעה, וזאת כנגד הפקדת ערובה נוספת המשקללת גם את טענת ההתיישנות של הנתבעים.

על כן, אני מורה על דחיית הבקשה לביטול העיקולים.

מנגד, אני מורה על הפקדת ערובה נוספת מטעם התובעים, בסכום של 75,000 ₪ (מעבר לערובה שהופקדה).

עם הגשת התביעה בפגרת הקיץ ניתן צו עיקול זמני מוגבל ל- 10 מחזיקים לפי בחירת המבקשת (החלטה מיום 28.8.2023) וזאת לגבי "נכסי המשיבים 2, 4..." (מתוך המבוא לבקשה לצוו עיקול במעמד צד אחד וכן סעיף 63 לבקשה) הנתבעים 2 ו-4 הם אלי רוזנברג ויהודה הרציג.

ביום 7.1.2024 הגישו הנתבעים 3-4 בקשה לביטול צוי העיקול.

או אז הגישה ב"כ המבקשת בקשה חדשה ובה הסבירה כי התבקשו עיקולים בקשר עם נכסים בבעלות המשיב 1, אך מאחר ואינם רשומים על שמו אלא על חברות בבעלותו, התבקש להוסיף את שם החברה אשר בבעלות המשיב אליהן מופנה צו העיקול, אך המזכירות הנפיקה צוי עיקול על שם המשיב 1 בלבד ולכן נידרשת החתימה על הפסיקתאות המופנות לרשם המקרקעין וזאת כדי לקדם את רישום צוי העיקול – זהו ניסוח הבקשה.

...

המבקשת תשלם למשיבים הוצאות בגין מחדל זה בסך 2,000 ₪".

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה: החלטת כב' הרשמת הבכירה שורץ נכונה ביותר.

לפיכך, דין בקשת רשות הערעור להידחות וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

עוד טענו הנתבעים כי, בכל מקרה אין כל יריבות בין התובע לנתבע, שכן ההתנהלות כולה, לרבות הסכם השותפות, הייתה בין התובע לנתבע; עוד נטען כי גם ע"פ גרסת התובע, לפיה ההלוואה ניתנה לנתבעת, והתשלומים לתובע שולמו מחשבון הנתבעת, אין כל הצדקה לחיובו של הנתבע באופן אישי בחובות הנתבעת, המוכחשים ממילא; לשיטתם, די בטעם זה על מנת להורות על ביטול הסעדים הזמניים שניתנו במעמד צד אחד על נכסי הנתבע וזכויותיו.

אמנם, הבקשה המונחת בפני עתה היא בקשה לביטול הסעדים הזמניים שהוטלו במעמד צד אחד; אולם, עם הגשת הבקשה לביטול, נידרש בית המשפט למעשה לידון בבקשה למתן צוי עיקול זמניים מלכתחילה ולבחון שוב האם מתקיימים התנאים למתן הסעדים הזמניים; כך שהנטל עודנו רובץ לפתחו של התובע (ראו פסה"ד ברע"א 8420/96, דן מרגליות נ' משכן בנק פועלים למשכנתאות בע"מ (31.07.97).

מאזן הנוחות ו"מקבילית הכוחות" נוטים לטובת התובע - בהחלטה למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד, ניתנו צוי עיקול על זכויות הנתבע בשני נכסי מקרקעין והכספים המגיעים לו בעבור מכירת אחד מהנכסים הנ"ל, על רכבו של הנתבע ועל כספים המגיעים לנתבעים המוחזקים אצל צדדים שלישיים - הכל כמפורט בהחלטה מיום 13.02.24.

...

מנגד, התובע צירף לתצהירו דוחות חקירה שנערכו אודות הנתבעים, שם הובאו מספר ממצאים שיש בהם ללמד, לכאורה, כי אכן קיים חשש שהנתבעים לא ימלאו אחר פסק הדין, אם יינתן; אמנם, מדובר בדוחות חקירה, מבלי שהוצגו חומרי חקירה גולמיים; אולם, שוב, הנתבעים לא הכחישו את האמור בדוחות החקירה ולא הציגו כל ראיה שיש בה לסתור את האמור שם. אי לכך, שוכנעתי כי הוכח קיומו של יסוד ההכבדה הדרוש למתן סעדים זמניים; חיזוק למסקנתי זו מתקבל גם מכוחן של טענות התובע בדבר המעשים המיוחסים לנתבע, שלו יתבררו כנכונות, לו יוכיח התובע טענתו בדבר מרמה מצד הנתבעים, ברי כי נוכח חוסר תום הלב המיוחס לנתבעים, יתקשה באכיפת פסק הדין, אם תתקבל תביעתו, אף בחלקה.

סיכומו של דבר - התובע עמד בנטל הדרוש על מנת להוכיח כי מתקיימים התנאים למתן הסעדים הזמניים המפורטים בהחלטתי מיום 13.02.24.

לפיכך, הבקשה לביטול סעדים זמניים - נדחית; הסעדים הזמניים המפורטים בהחלטה מיום 13.02.24 יוותרו על כנם; הנתבעים יישאו בהוצאות התובע בגין בקשה זו בסך של 3,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום וללא קשר לתוצאות ההליך.

ביום 21.3.24 הוריתי כי מעת שהוגשה ההיתנגדות לקיום השטר, על התובע להגיש בשנית בקשה לצוו עיקול, והפעם לפי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), ולא על פי תקנות ההוצאה לפועל, וכי אם לא תוגש בקשה חדשה על פי תקנות סדר הדין האזרחי עד ליום 28.1.24, יבוטלו הליכי העיקול שננקטו במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

אין חולק כי צו עיקול זמני יוטל על נכסי נתבע אם שוכנע בית המשפט "על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה" (ת' 95(ב) לתקנות) וכי "כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין" (ת' 103(א) לתקנות).

...

לטענת התובע, לבקשת האדמו"ר הוא נמנע מלנקוט הליכים נגד העמותה, אולם כשנה לאחר פטירת האדמו"ר, ומשנוכח שהעמותה אינה פורעת חובותיה, הוא חישב בעצמו מה סכום החוב, הגיע למסקנה שהחוב עומד על 640,000 ₪, מילא סכום זה על השיק, והפקיד אותו.

העמותה טענה גם לחוסר תום לב, הן בכך שהתובע לא גילה עובדות מסוימות בבקשתו (כגון שאחיו היה מנכ"ל העמותה) והן בכך שהתובע רשם את העיקול שהוטל על ידי לשכת ההוצאה פועל אחרי שכבר ניתנה החלטתי לפיה דינו של העיקול להימחק, אלא אם תוגש בקשת עיקול חדשה.

בדומה, אני מקבלת בשלב זה תשובתו של התובע, לפיה השיהוי נבע מרצונו להימנע מלתבוע את העמותה כל עוד האדמו"ר הקודם היה בחיים.

לסיכום, לאחר ששמעתי את התובע ואת טענות הצדדים ברוב קשב, אני סבורה שאין מקום לביטול העיקול על המקרקעין שבבעלות העמותה.