בפני בקשה לבטול צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד, בהחלטה מיום 4.4.21, כאשר בהמשך להחלטה זו ובהתאם להחלטה מיום 21.4.21, קוים דיון בבקשה במעמד הצדדים ביום למחרת, ואולם, לדיון לא התייצבה הנתבעת (תוך טענתה לאחר מכן לעניין העידר מסירה כמתחייב מצד המבקש) החלטה בבקשה ניתנה בהיעדרה ומכאן (לאור ההחלטות שניתנו) הדיון הנוסף בבקשה והחלטתי זו.
בקשה לביטול צו העיקול הזמני הוגשה ע"י המשיבה, הנתבעת, ביום 5.5.21.
"
ובתקנה103(א)- "בתביעה לסכום כסף רשאי בית המשפט להטיל עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו או ברשות המבקש או ברשות מחזיק, ובתביעה לדבר שבעין רשאי בית המשפט לצוות על עיקול הנכס הנתבע, והכול אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין." (תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 - מאגר נבו)
כאמור, טענת ההכבדה כשלעצמה, נתמכה ע"י התובע בהודעת רשות המסים שסומנה כ"12" והופרכה כמתואר ע"י הנתבעת בכתב ההגנה בהסכם הפוטר את הנתבעת מן התשלום האמור. (ר' גם ברע"א 6614/06, שם נדונה סוגיית יסוד ההכבדה תחת קיומה של עילת תביעה).
...
"
לאחר שמיעת הצדדים והעדים ניתנה החלטה, לפיה-
"בתיק זה ניתן צו עיקול במעמד צד אחד. שעה שהוגשה בקשה לביטול צו העיקול, הוריתי על זימון המשיבה לדיון בבקשה. כאמור, בשלב זה, בו למעשה ניתן צו עיקול על המקרקעין מושא התובענה וטרם בירורה של התביעה לגופא, בין היתר, בטענה כי התובע זכאי מכח הסכם הגישור אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 18.3.20 לתשלום שכר טרחתו על פי הוראת סעיף 1 להסכם (ראה סעיף 3 לכתב התביעה), וכל זאת, בשיעור הקבוע בחלופה 1ג להסדר הפשרה, בית המשפט בשלב זה נזקק לצורך דיון בהתנגדות לרישומו של צו העיקול, לבחון את סיכויי התביעה, קרי, קיומן של ראיות מהימנות לכאורה, לזיכויו של התובע במלוא התביעה בנוסחה זה. בית המשפט צריך להשתכנע בשלב זה כי אכן מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקשי הסעד, וזאת על אף טענת ההתנגדות לפיה מדובר בעיקול על נכס ששוויו למעלה מ-10 מיליון שקלים, עיקול אשר על פי טענת המשיבה עלול לסקל את המכר (ראה סעיפים 56-58 לבקשה לביטול העיקול הזמני). כמו כן בית המשפט צריך לשקול את עניין ההכבדה ככל שישנה, כאשר הנטל בהקשר זה, רובץ על המבקש. לפיכך, חקירת העדים תימשך בשים לב לתוכנה של החלטה זו...". הדיון הסתיים במתן החלטה לפיה – "תינתן החלטה על יסוד החומר הראייתי המצוי בתיק בהתאם להוראות הדין והפסיקה."
בשל הקצאת התביעה הוחזרה הבקשה למתן החלטתי אך בימים אלה.
לאחר ששבתי ושקלתי הבקשה, כמפורט להלן, אני סבורה כי לעת הזאת מתחוור כי לא הוכח ע"י התובע, המבקש, כי צו העיקול שניתן – נוכח טענות המשיבה- עולה בקנה אחד ומקיים את התנאים הקבועים בסימן א' לפרק טו' להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.
מכל האמור, שוכנעתי, כי דיון במעמד הצדדים ועיון מעמיק בנטען, מביא לכלל מסקנה כי אין להותיר העיקול על כנו.
בש"א (מחוזי נצרת) 2614/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אחמד סאהר עונאללה (נבו 19.12.2000) הוטעם, כי ביהמ"ש סוברני לשקול המרת העיקול, בוודאי על יסוד הוראות התקנות החדשות כמתואר, ובלשון ביהמ"ש -"בבסיסו של עיקול עומד צו של בית משפט. בית משפט, כשם שהטיל עיקול (לבקשת הנושה) על נכס פלוני, כך הוא יכול לשנות מהחלטתו ולצוות כי העיקול יעבור לנכס אחר."
ולכן, לאחר שעיינתי בהוראות ההסכם בין הצדדים עפ"י סעיף 1א להסכם, נראה כי התובע זכאי לכל הפחות לסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ" וסך נוסף של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ מכספים ראשונים שיגיעו, ככל שיגיעו, מעסקה בגוש 30587 חלקה 53" (סכומים אלה לא הגיעו לטענת התובע בתביעתו בשל סיכול העסקה ולטענת הנתבעת בשל העדר עיסקה), ולכן צו העיקול שניתן יבוטל עם המרת העיקול בסכום כסף במזומן שיופקד בקופת בית המשפט בסך של 15,000 ₪.
החלטתי זו תועבר לעיון המותב הנכבד, אשר הדיון בתביעה קבוע בפניו.
