בקשת ביטול צו עיקול זמני בכתב תביעה בסדר דין מקוצר

הבקשה נתמכה בתצהירה מיום 4.9.18 של גב' שרה ביטון הנ"ל. ביום 6.9.18 נתתי צו עיקול זמני כמבוקש (להלן – "צו העיקול"), תוך שהוריתי לתובעת להפקיד בטוחות בשיעור גבוה יחסית (ערבות צד ג' ע"ס 70,000 ₪ וערבון ע"ס 50,000 ₪), בשים לב גם לכך "שלא סופקו ראיות מלאות ומקיפות על הסתבכות כלכלית של הנתבעים, גם בהמשך להחלטה מיום 4.9.18". ביום 16.9.18 הגישו שני הנתבעים בקשה לביטול צו העיקול הזמני (להלן – "בקשת הביטול").

מדובר איפוא בטענה כללית וסתמית למדי, שודאי אינה עומדת ברמת הפרוט והחדות הדרושה מטענות הגנה כנגד תביעה בסדר דין מקוצר, לא לצורך ההליך שבנידון וגם לא לכאורה לצורך מתן רשות להיתגונן.

וראו גם הודאת הנתבע 2 בעמ' 21 לפרוטוקול בכך שסיבת ביטול השיק הנזכר בכתב התביעה ובבקשת העיקול אינו "טעות" אלא היה זה ביטול מחושב ומתוכנן, כאשר דברים אלה של הנתבע 2 עומדים לכאורה בנגוד לנטען בסעיף 13 לתצהירו, שם דבק עדיין בטענת הטעות ואף התיימר לייחס חוסר תום לב לתובעת דוקא, על שהיא לא קיבלה את טענת הטעות.

...

אני ער לכך שלא הוכח שלנתבעים יש חובות ונושים אחרים, אך בנסיבות המקרה ובשים לב למה שכן קיים והוכח, סבורני שהוכח באופן מספיק הדרוש להותרת צו העיקול הזמני על כנו.

סיכום בקשת הביטול – נדחית.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות ההליך בסך 7,000 ₪.

טענות הצדדים לטענת המבקש, יש לבטל את צו העיקול הזמני, אשר הוטל על חשבונו בבנק, נוכח טענתו, כי צו העיקול והבקשה על צרופותיה לא הומצאו לידיו עד ליום הגשת בקשה זו, וזאת בנגוד לקבוע בתקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי" או "תקסד"א").

בנוסף, קובעת תקנה 108 לתקנות ההוצאה לפועל, כי משהועבר לבית המשפט כתב ההיתנגדות "יהא דינה של בקשת ביצוע השטר ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר", והליכים, לרבות סעד זמני שננקט לפני שעוכבו הליכי ההוצאה לפועל, "יעמדו בעינם כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת". עינינו הרואות, כי לבית המשפט אכן נתונה הסמכות להחליט ולהכריע אחרת בכל בקשה שהוגשה לו במסגרת התיק הנעבר, לרבות ביחס לסעד זמני שננקט במסגרתו, זאת אף אם ההחלטה ניתנה עוד בטרם שהועבר התיק לבית המשפט.

תקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת: "העתק הצוו, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה והעתק כתב הערבות יומצאו במסירה אישית למשיב בתוך שלושה ימים, אלא אם כן קבע בית המשפט מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו; לבקשת המחזיק יורה בית המשפט למבקש להמציא למחזיק בהקדם האפשרי העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה." בהתאם לתקנה שלעיל, יש להמציא את צו העיקול הזמני, הבקשה והמסמכים המצורפים לה, במסירה אישית למשיב, בתוך 3 ימים, אלא אם כן קבע בית המשפט מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שירשמו.

...

מכל האמור לעיל עולה, כי משהמשיבה לא המציאה למבקש את צו העיקול ואת הבקשה להטלתו על נספחיה, הרי שהדבר מנוגד להוראת תקנה 367(ב) לתקסד"א ומוביל לפקיעתו של הסעד הזמני שניתן במסגרת תיק ההוצאה לפועל, נוכח ההוראה הקבועה בתקנה 370(3) לתקנות ובאין טעמים מיוחדים שיירשמו.

ועל כן, אין מנוס אלא להורות כי העיקול הזמני, שהוטל על המבקש במסגרת תיק ההוצאה לפועל, פקע וחסר כל תוקף.

לאור האמור לעיל, הנני מורה על ביטול העיקול הזמני, שהוטל על זכויות המבקש בבנק המזרחי טפחות במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לפי שזה פקע בהתאם לדין.

במסגרת הדיון בבקשה לביטול צו עיקול זמני נטל השיכנוע מוטל על מגיש הבקשה למתן הצוו, ורואים את הצד שכנגדו ניתן הצוו, במעמד צד אחד, כאילו זומן מלכתחילה לדיון בבקשה לצורך הטלתו (אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט, הוצאת סיגא, בעמוד 570).

למרות שנפלו ליקויים של ממש באופן שבו מולאה בקשת הבצוע, המשמשת ככתב תביעה בסדר דין מקוצר, אינני סבור כי יש בכך כדי לגרום לביטול צו העיקול, שכן מעיון בבקשת הבצוע ונספחיה עולה כי עסקינן בתביעה שעילתה שטרית, ואת אשר החסירו הפרטים שלא מולאו בבקשה ניתן ללמוד ולהבין מנספחיה, ומבלי שיש בכך כדי ליתר את הצורך בהגשת בקשת ביצוע מפורטת ומלאה כנדרש בטופס הבקשה, ובמידת הצורך בהגשת כתב תביעה מתוקן.

...

עניין נוסף שיש להידרש אליו הינה טענת הקיזוז שהעלו המבקשים כלפי החוב הנטען על ידי המשיבה, ואקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את הדברים, לא מצאתי שיש מקום ליתן לטענה זו משקל של ממש, לצורך מתן החלטה בהליך המתברר בפני, וזאת ככל שהדברים נראים בשלב מוקדם זה של ההליך המשפטי, ומבלי שיש בכך כדי לחוות דעה לגבי סיכויי קבלתה של טענה זו בדיון שיערך, ככל שיערך, לגופם של דברים.

מהמקובץ לעיל הנני סבור כי עלה בידי המשיבה להראות, עד כמה שהדבר נדרש ממנה לצורך הליך זה, קיומו של חשש סביר להכבדה בביצוע פסק הדין לכשיינתן.

התוצאה התוצאה היא כי הבקשה לביטול צו העיקול נדחית והוא יוותר על כנו.

יחד עם זאת, מכיוון שצו העיקול ניתן בלשכת ההוצאה לפועל, הרי שיש לבצע לגביו את ההתאמות הנדרשות על פי אמות המידה החלות על צו עיקול זמני, ולפיכך הנני מורה כי המשיבה תפקיד התחייבות עצמית, וכן ערבות צד ג' (שאינו תאגיד), ללא הגבלה בסכום, לפי הנוסח המקובל לעניין זה אצל מזכירות בית המשפט, כמצוות תקנה 364.

ראיות מהימנות לכאורה המבקשת (התובעת) טענה בכתב התביעה (בסדר דין מקוצר), וכן בבקשה למתן צו עיקול זמני כי המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") רכשה ממנה מוצרים שונים, ולצורך הבטחת פרעון יתרת החוב בגין רכישות אלה מסרה למבקשת שטר חוב שנחתם על ידי המשיבה כעושת השטר, כאשר המשיב 2 (להלן: "המשיב") חתם כערב על השטר.

לאחר שעיינתי בכל שהובא בפני, מצאתי שאין מחלוקת כי המשיבה הזמינה מהמבקשת את הצנורות, וכן רכיבים נוספים, לצורך ביצוע הפרויקט על ידי המשיבה עבור חברת מקורות, ואין מחלוקת של ממש לגבי החוב הנטען על ידי המבקשת בגין רכישתם של אלה, ולעניין זה יש לציין כי לכתב התביעה, ולבקשת העיקול, צורף שטר החוב, שנעשה על ידי המשיבה, באמצעות המשיב, ביום 19.12.2011, בסך של 416,825 ₪, כאשר המשיב חתם עליו כערב, ואשר זמן פרעונו הנקוב הנו ביום 28.2.2013, והמשיבים לא העלו בבקשת הביטול טענות לגבי תוקפו של השטר, או לגבי החוב הנקוב בו. לאור האמור לעיל, ניתן לומר כי התביעה נסמכת, ולו על פני הדברים, בראיות מהימנות לקיומה של עילת התביעה, מה גם שלגבי קיומן של ראיות מהימנות לכאורה, לצורך מתן צו העיקול הזמני, הרי שדי בכך שהתביעה אינה טרדנית וקיימת שאלה רצינית שיש לידון בה. "השאלה הראשונה שיש לידון בה נוגעת לטיב התביעה ולסכוייה. לעניין זה, די בכך ש"הוכח שהתביעה אינה טרדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לידון בה" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [8], בעמ' 616; ראו גם רע"א 2430/91 טיב טירת צבי, שותפות רשומה מקיבוץ טירת צבי, עמק בית שאן נ' דליקטיב הקניון ואח' [1], בעמ' 228).

...

לאחר שבחנתי את כלל המסמכים שצורפו לבקשת הביטול, ובשים לב לאמור בהודעה הנ"ל, הנני מתרשם כי יכולתם הפיננסית של המשיבים לפרוע את החוב הנטען כלפיהם, מותנה וקשור באופן ישיר להעברת הכספים על ידי חברת מקורות, וכי כספים אלה הינם המקור הפיננסי הזמין העומד להם, ככל שאלה ישולמו, ויש בכך כדי להשליך על יכולתם לפרוע את החוב, ככל שחברת מקורות לא תעביר את הכספים (ראו גם הודעות מטעם המשיב שצורפו לבקשת הביטול מימים- 13.11.2012, 19.8.2012, 11.12.2012, 29.1.2013).

מהמקובץ לעיל הנני סבור כי עלה בידי המשיבה להראות, עד כמה שהדבר נדרש ממנה לצורך הליך זה, קיומו של חשש סביר להכבדה בביצוע פסק הדין לכשיינתן.

התוצאה התוצאה היא כי צו העיקול הזמני נותר בתוקף, והבקשה לביטולו נדחית.

עקרי ההליכים כחודשיים לאחר מכתבו האחרון של התובע, ביום 25.5.2008, הוגש כתב התביעה המקורי בהליך של סדר דין מקוצר, ובו נתבע סך של 310,000 ₪ בגין הפרת התחייבות התובעת "להחזר תשלומי סכומי ההלוואה בסך 70,000$". במקביל הגיש התובע גם בקשה להטלת עיקול זמני ברשום על הדירה וכן על מכוניתה של הנתבעת וכן עיקול זמני של חשבון הבנק שלה.

ביום 7.7.2008 הגישה הנתבעת בקשה לביטול צו העיקול הזמני (בש"א 9626/08) וביום 13.7.2008 הגישה בקשת רשות להיתגונן מפני התביעה (בש"א 9763/08).

...

זו אפוא, המסקנה גם מבחינת התכלית האובייקטיבית של ההסכם וגם מהתחקות אחר תכליתו הסובייקטיבית, המשקפת את אומד דעתם של הצדדים להסכם.

לא ברור מדוע כוונתו הגלויה לכאורה, של ההסכם היא כה מסורבלת ולא מתקבלת על הדעת, בעוד שהיה ברור – כפי שעלה ממכלול הראיות – שכוונת הצדדים באשר לתכלית ההסכם הייתה שונה באופן מובהק, מזו אשר באה לידי ביטוי בלשון ההסכם.

התוצאה היא אפוא, שהתביעה כפי שהוגשה, נדחית.