בקשת ביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות בהתנגדות לקיום צוואה

לפני בקשת המבקש, מר XXX (להלן:"המבקש") לביטול פסק הדין שניתן ביום 24.06.2021 בהיעדר התייצבות המבקש, ובמסגרתו נדחתה היתנגדות שהגיש המבקש לבקשת המשיבה, גב' XXX (להלן:"המשיבה"), לקיום צוואת המנוחה גב' XXX ז"ל (להלן:"המנוחה").

...

בנסיבות האמורות מצאתי כי יש לדחות את הבקשה אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי ההתנגדות.

במאמר מוסגר יצויין כי הגם שלא ניתן לקבוע בשלב זה כי דינה של ההתנגדות להידחות או כי אין היא מעלה טענות שראוי לדון בהן הרי שכאמור לעיל מעת שחוות הדעת שהוגשה לא נסתרה יש בכך כדי לכרסם באופן משמעותי בטענת המבקש בעניין כשרותה של המנוחה עניין שהועלה כאחת הטענות העיקריות בהתנגדות.

לפיכך הבקשה נדחית.

בפסק הדין צוין כי בשים לב למצבו הרפואי של החייב (מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל 100% אי כושר עבודה ו-81% נכות רפואית), אינו עובד וחסר יכולת להישתכר, וכן בשים לב לשווי הדירה (כמיליון ₪ מבלי לקחת בחשבון את המשכנתא הרובצת עליה) וחלקו של החייב בה (מחצית), ובשים לב לכך שפרט לנושה יוזם ההליך, שנתן כבר בעבר את הסכמתו להצעת ההסדר, לא התייצבו נושים נוספים לדיון, וכן בשים לב לכך שהחייב נתן הסכמתו גם להעברתם של כספים מוגנים לקופת הכנוס, יש מקום לתת לחייב הפטר מותנה בכפוף להעברת הכספים כאמור לעיל.

ניתן צו קיום צוואה, ואולם לאחר מכן התברר כי האחות הגישה היתנגדות לקיום הצוואה משנת 2017, ובקשה לקיים הצוואה משנת 2014.

על כן ההחלטה שנתנה בדבר קיום הצוואה שהגישה האם בוטלה, והנושא הועבר לדיון בבית המשפט לעניני מישפחה, שם הגיעו בסופו של דבר החייב ואחותו להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין לפיה החייב עם שני בניו יירשו 51% מכלל עיזבון ההורים, כך שחלקו של החייב יעמוד על 17% מכלל נכסי העיזבון (דירה +כספים בחשבונות הבנקים).

אני יוצאת מנקודת הנחה כי הצוואה משנת 2017 כן הועברה על ידי החייב לנאמן ברם בהיעדר אינדקאציה כלשהיא המלמדת על כך שהחייב הודיע לנאמן על פטירת האם, אין די בכך, שכן בהתאם לצוואה זו, כל עוד האם בחיים, החייב לא יורש דבר, אלא לאחר מות שני ההורים.

...

הכרעה: לאחר שעיינתי בכל המסמכים, שמעתי ושקלתי טענות הצדדים, דין בקשת הנאמן לביטול ההפטר החלוט להתקבל, להלן נימוקי: ראשית יובהר כי לבית משפט של פשיטת רגל נתונה הסמכות לעיין מחדש בהפטר מותנה ובהפטר חלוט שניתן (ראה ע"א 8488/18 זמירה נ' רונן בצלאל ניתן ביום 17/6/19), כאשר אין חולק כי התנהלות חייב מהווה נדבך מרכזי בשיקולי בית המשפט, בפרט הדרישה לפעול בתום לב תוך שיתוף פעולה במסגרת ההליך.

על כן ההחלטה שנתנה בדבר קיום הצוואה שהגישה האם בוטלה, והנושא הועבר לדיון בבית המשפט לעניני משפחה, שם הגיעו בסופו של דבר החייב ואחותו להסכמה שקבלה תוקף של פסק דין לפיה החייב עם שני בניו יירשו 51% מכלל עזבון ההורים, כך שחלקו של החייב יעמוד על 17% מכלל נכסי העזבון (דירה +כספים בחשבונות הבנקים).

עניינו של פסק הדין, הכרעה בבקשה לביטול צו קיום צוואה שניתן ביום 25.7.2019 ע"י כבוד הרשמת לעינייני ירושה הגב' ציפי סולומון דרמר, לקיום צוואת המנוחה אלמונית ז"ל מיום 2.11.2009.

על כן, טוענים כי הצוואה אמורה להיות מוקראת ומתורגמת למצוה בשפתה, שכן במקרה דנן לא הופיע אישור על כך בגוף הצוואה ואף מפנים לפסיקה בעיניין טיעון זה. כמו כן המבקשים מפנים לסעיף 30 לחוק הירושה וטוענים להשפעה בלתי הוגנת, נוכח תלותה המוחלטת של המנוחה במשיב.

דיון והכרעה הלכה פסוקה היא כי צו ירושה או צו קיום צוואה, כמוהו כפסק דין והוא למעשה מכריע ומסיים את העניין נשוא הדיון בו. שעה שאין מחלוקת כי ניתן צו קיום צוואה בעיניינה של המנוחה לא מצאתי לידון בבקשה לביטול צו קיום צוואה, כאילו זו באה במקומה של היתנגדות לבקשה לצוו קיום צוואת המנוחה.

שעה שלכל אחד מהמבקשים יש טיעונים מעט אחרים בשאלת ידיעתם את דבר ניהול ההליך בענין הבקשה לצוו קיום צוואה ולמרות האמור לעיל בענין העידר חובה לבצוע מסירה למי שאינם זוכים על פי הצוואה, למען הסר ספק ולמען הסדר הטוב, אני מוצאת להתייחס לטיעונים אלו של המבקשים במסגרת פסק הדין כפי שיובא להלן.

...

סבורני כי פרק זמן זה של שנה וחצי הינו שיהוי משמעותי, שלא ניתן להתעלם ממנו בגדרו של ענין זה והסכסוך שבמחלוקת.

נוכח האמור, דינה של הבקשה לביטול צו קיום צוואה להידחות כבר בשלב זה, ואולם שעה שבמסגרת ההליך הובאו בפני בית המשפט טיעונים נוספים ושונים, למען הזהירות בלבד, יידרש בית המשפט גם להם, שכן סבורני שהבירור העובדתי שבהם לא זו בלבד שלא תומך בטענות המבקשים, אלא שבאופן מובהק חלק נכבד מטיעוני המבקשים התבררו עובדתית כחסרי שחר ומארג העובדות שהוכח ע"י המשיב, תומך בגרסתו ובהותרת צו קיום הצוואה על כנו.

משכך, דינה של הטענה כי המנוחה לא חתמה על צוואתה להידחות שכן אין מחלוקת שהמנוחה חתמה על הצוואה בפני העדים באמצעות טביעת אצבע.

סיכום מכל האמור והמקובץ לעיל, סבורתני כי כל טענות המבקשים, הן המשפטיות והן העובדתיות, נמצאו כבלתי מבוססות, הועלו בשיהוי ניכר ונראה כי בעיקר משקפות את חוסר שביעות הרצון שלהם מתוכן צוואת המנוחה, אך בכל הכבוד אין בכך כדי להביא את בית המשפט למסקנה שיש לקבל את הבקשה לביטול צו קיום הצוואה.

לפניי בקשת הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") לביטול פסק דין שניתן נגדו בהעדר התייצבות ביום 27.11.23 (להלן: "הבקשה").

התובע מיתנגד לביטול פסק הדין.

הנתבע צירף נסח מירשם המקרקעין בנוגע לדירה ברחוב עליית הנוער, שם ניתן לראות כי הדירה הועברה בצוואה לגברת שרון לנצ'יאנו ביום 4.5.2023.

גם הטענה כי ננקטו הליכי עיקול כנגד הנתבע ביום 5.10.23 אינה מעידה כי הנתבע היה מודע לקיומו של מועד דיון בתיק זה או לחידוש תובענה זו. התובע לא צירף את ההחלטות הנטענות בנוגע לעיקולים, לא הראה כי הנתבע קיבל אותן, ואף אם אניח כי כך היה, עדיין הדבר אינו מהוה הוכחה כי הנתבע היה מודע להחלטות בהליך זה. מהדיון עלה כי הנתבע לא היה מיוצג באופן רציף וב"כ הנתבע סיפק הסבר מדוע נודע לנתבע אודות ההליך רק בסוף חודש פברואר 2024 וליתר דיוק ביום 21.2.24 (עמ' 13 לפרוטוקול וסעיף 2.8 לתצהיר הנתבע בבקשת הביטול וכן נספח א' לסיכומי הנתבע).

פסק הדין מיום 27.11.23 שניתן בהיעדר התייצבות של הנתבע, מבוטל.

...

כפי שאראה להלן, לא שוכנעתי שהומצאה לנתבע הזמנה לדיון אליו לא התייצב כפי שגם לא שוכנעתי שהנתבע ידע על הדיון או על חידוש הליך זה. בנסיבות אלו, ולמרות שהתגלו סתירות לכאורה בגרסאות הנתבע, לא ניתן לגזור מכך ידיעה של הנתבע על הדיון ונותר ספק – ספק שאינו מצדיק את הותרת פסק הדין על כנו.

מלבד הטענה למסירה כדין, שנדחית כאמור, התובע טוען כי ישנן אינדיקציות לכך שהנתבע היה מודע להליך ולמרות זאת לא התייצב לדיון קדם המשפט.

לאור כל האמור, המסקנה היא שיש לבטל את פסק הדין.

התוצאה הבקשה מתקבלת.

הדיון הוא בשני תיקים במאוחד – בקשה לקיום צוואה (ת"ע 29782-04-22) והתנגדות לקיומה, שנמחקה בפסק דין (ת"ע 29880-04-22).

משלא פעל המתנגד בהתאם להחלטות בית המשפט, נמחקה בפסק דין מיום 5.12.22 ההיתנגדות וניתן צו קיום צוואה (להלן: "פסק הדין" ו"צו הקיום").

יום לאחר מתן פסק הדין, ביום 6.12.12, הגיש המתנגד בקשה שבמהותה היא בקשה לביטול פסק הדין.

ביום 5.5.24 דחיתי בהחלטה מנומקת את הבקשה מהנימוקים שפורטו בה. בין היתר גם הבהרתי למבקש, כי ככל שלא יתייצב לדיון יכול ויוכרע ההליך בהעדרו על פי צד אחד בלבד (להלן: "ההחלטה הרביעית").

ביום 7.5.24 – יממה עובר לדיון שנקבע – הודיע המבקש כי לא יוכל להתייצב ואף צירף אסופת מסמכים חדשה באנגלית להם צורף תירגום "באמצעות מכונה". ואמנם, לדיון ביום 8.5.24 לא התייצב המתנגד.

הבהרתי מפורשות, כי ככל שהמיתנגד לא יתייצב לדיון, בקשותיו תסולקנה ועיכוב צו הקיום יבוטל (להלן: "ההחלטה החמישית").

...

ביום 13.2.24 ניתנה החלטתי המנומקת שבה דחיתי את בקשתו של המתנגד מהנימוקים המפורטים בה וחייבתי אותו להתייצב לדיון, תוך שהבהרתי מפורשות כי ככל שלא יתייצב יהא צפוי למחיקת כתבי טענותיו (להלן: "ההחלטה השלישית").

אינני מקבל כל עיקר הסבר זה, גם לו הייתי מניח שזהו אמנם מצב הדברים.

מכלל אלה, אין למתנגד להלין אלא על עצמו ואינני מקבל כל עיקר את הסברו למחדל היעדרותו מן הדיון.

מכאן, שלאור מחדלו הנמשך של המתנגד, שנעדר גם מהדיון השני שנקבע בעניינו ; ושעה שלא נמצא הצדק סביר להיעדרותו מן הדיון, דין הבקשה סילוק.

דומה שטענתו העיקרית של המשיב היא שלאור הסכם נאמנות שנכרת בארה"ב בינו ובין המנוחה ואשר קבע בין היתר מנגנון העברת זכויות בדירה של המנוחה לאחר פטירתה לידי הנאמן, דין הצוואה שהתבקש קיומה להידחות.

יוצא, אפוא, לכאורה שגם דיון לגופו של הנכס, לגופה של הצוואה ולגופו של הסכם הנאמנות הנטען חוסה בצלו של סעיף 8 לחוק הירושה, האוסר על עסקאות בירושה עתידה וקובע בין היתר, כי הסכם בדבר ירושתו של אדם שנעשה בחייו של אותו אדם – בטל, וכי מתנה שניתנת בתנאי שתוקנה רק לאחר מותו של הנותן, איננה תקפה אלא אם נעשתה בצוואה כדין.

נימוקים אלה מובילים אף לכל הפחות למסקנה כי יש למחוק את הבקשה שכן מצופה מבית המשפט גם בשלביו המוקדמים של הדיון לבחון היטב גם את סיכויי ההליך משיקולים של מינהל שיפוטי תקין והקצאה יעילה של תשומות שיפוט ומינהל [באשר לשיקולים אלה, מקום בו מוסמך בית המשפט אף ליתן פסק דין בשלב קדם המשפט, השוו, בין היתר: בע"מ 7367/22 פלונית נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 26.1.23)].

לאור מכלול האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: אני מורה על מחיקת הבקשה.