בקשת ביטול פסק דין מחיקת ערעור אי התייצבות לדיון

המערער הוא מי שלא התייצב לדיון בדצמבר 2005 ובעקבות כך ניתן כנגדו פסק הדין השני.

המערער הגיש תובענה לביטול פסק הדין בנובמבר 2014 (כ-9 שנים לאחר מתן פסק הדין), ולטענתו, די בעצם רצונו לקיים דיון לגופו של עניין (אותו דיון שלא היתקיים עקב אי-התייצבותו לדיון כימעט עשור שנים קודם לכן), כדי שבית המשפט, בשל שקולי צדק, ייענה לבקשתו ויתעלם מפסקי דין חלוטים.

אמנם יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל הועמדה על אפס, אך זאת בשל כך שהמערער גרע עצמו מן התיק בהסתמך על פסק הדין שהורה על מחיקת התביעה, על אף שידע כי פסק הדין האמור בוטל.

...

עם זאת ראיתי לנכון להעיר כי ככל שבסופו של יום יגיע בית המשפט המחוזי למסקנה הדומה לזו אשר פורטה – אם כי מעבר לנדרש – בהחלטה מ-2008, חזקה עליו כי ייתן לכך ביטוי הולם בפסיקת הוצאות מתאימות.

המערער טוען כי גם אם דין טענת המרמה שהעלה להידחות וגם אם אותו בירור עליו הורה בית המשפט העליון בפסק הדין מינואר 2004 לא התקיים בשל מחדלו שלו, היה על בית המשפט קמא, על יסוד שיקולי צדק (העדפת בירור לגופו של עניין), לקבל את תביעתו לביטול פסקי הדין.

סוף דבר – אציע לחברותיי לדחות את הערעור ובזאת הפעם לחייב בהוצאות משמעותיות (בהמשך להערת בית משפט זה ברע"א 8552/16, בפסקה 6), בסך של 40,000 ש"ח. הנשיאה א' חיות: אני מסכימה.

בשם המערערת: עו"ד חמי בן נון; בעצמה בשם המשיבים 2-1: עו"ד אסתי קוך בשם המשיב 3: עו"ד אהוד שטיין בשם המשיבות 5-4: עו"ד ליבי שפרלינג בשם המשיב 6: עו"ד יואל דדון; עו"ד משה אגמי ][]החלטה ]השופט י' עמית: בקשה לביטול פסק דיננו מיום 8.3.2022 אשר הורה על מחיקת ערעור המבקשת לאחר שלא התייצבה לדיון.

המבקשת לא התייצבה לדיון וגם לא מי מטעמה, ואף תשובתה לסיכומי המשיבים לא הוגשו עד למועד זה. משכך, ניתן על אתר פסק דין המורה על מחיקת העירעור ונקבע כי המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 24,000 ₪ (להלן: פסק הדין בעירעור).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, בכתב הערעור, בהחלטת בית המשפט המחוזי ובפסק דינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המשיבים התנגדו לבקשות להארכת מועד, ובהחלטת הרשם נקבע כי אין הצדקה להיעתר לבקשת הארכה, שכן זו הוגשה בחלוף המועד להגשת הסיכומים ולא נתמכה בתצהיר, אך תינתן למערערת ארכה קצרה עד ליום 14.7.201.

על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בדיון שהתקיים ביום 16.4.2018 הורה בית משפט השלום על מחיקת האישום נגד המערער, לאחר שהתגלה כי טרם היתקבל אישור מסירה בדבר זמונו לדיון.

המשיבה, מצדה, טענה כי הבקשה אינה עומדת בתנאים המנויים בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לעניין ביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם ("רשאי בית המשפט לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין... אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עוות דין").

בית המשפט הורה למערער להמציא לבית המשפט אישור רפואי מתאים, תוך שקבע כדלקמן: "עסקינן בבקשה לביטול פסק דין כאשר אין חובה כי בענין זה יקוים דיון במעמד הצדדים והדבר נעשה לפנים משורת הדין. הבקשה בתיק זה הוגשה ביום 05.04.2020 וחלפה תקופה הקרובה לשנה בטרם ניתנה החלטה מהותית בה וכן היתקיימו 3 דיונים עד כה בבקשה. בית המשפט ער לכך כי חלק מהשיהוי הרב נובע מאי הצגת החומר הראייתי ואולם בדיון מיום 04.01.2023 הצהירה התובעת כי התביעה תאפשר להגנה לצלם את החומר הראייתי ולעיין בו. מאז חלפו קרוב לחודשיים וקיים קושי לקבל טענת ההגנה לפיה נימנע ממנה לעשות כן. מכל מקום מובהר להגנה כי מדובר בדחיה אחרונה בטרם תנתן החלטה מהותית בתיק והחלטה תנתן בין אם ההגנה תתייצב לדיון והבא ובין אם לאו" [ההדגשה הוספה – י' כ'].

יתר על כן, לא הוסבר מדוע המערער עצמו לא התייצב לדיון, חרף העובדה שהתייצב לדיונים קודמים בבקשת הביטול (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 17.7.2022 ומיום 18.9.2022).

...

בנסיבות אלה לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה".

עניינו של המערער אינו נמנה על אותם מקרי קיצון המצדיקים סטייה מכלל זה. כך, בזהירות המתבקשת, אעיר כי לא שוכנעתי שסיכויי הערעור הם "גבוהים מאוד" כנטען.

כמו כן, לא שוכנעתי כי טענות המבקש לעניין נסיבות מתן ההחלטה מיום 8.3.2023 מגבשות אף הן עילת ערעור בעלת סיכויים "גבוהים מאוד" להתקבל.

סוף דבר: הערעור נדחה.

בהחלטה (שהיא למעשה פסק-דין) שניתנה במועד הדיון, נמחק העירעור תוך חיוב המערערים בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ₪.

הבקשה לא נתמכה בתצהיר, ואין בה הסבר מדוע לא הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון, מדוע לא התייצבו המערערים עצמם (והלא המערערת העידה כי בכלל לא ידעה על הדיון, אם כך הדבר, הרי שבא כוחה אפילו לא ביקש ממנה להגיע לדיון, ללא קשר לטענה רפואית שנטען כי מנעה התייצבות לדיון).

המערערים לא התייצבו לדיון, לא הסבירו מדוע לא תמכו את הבקשה לביטול פסק הדין בתצהיר.

...

עולה כי עיקר הטענות של המערערים היא התוצאה הקשה של דחיית הערעור והחלת ההגבלה.

דיון והכרעה דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות, שכן אין בפי המערערים טענות שעשויות להתקבל.

ובענייננו: ככל שיש בפי מערערים הסבר מדוע לא התייצבו לדיון וככל שיש בפיהם טענות הגנה שיש בהן תביא לתוצאה שונה, הרי שיש לקבל את בקשתם ולבלטת את פסק הדין ניתן בהעדרם בדיון ביום 22.3.2023.

תוצאת הדברים כי הבקשה לביטול ההחלטה מיום 22.3.2023 -נדחית.

הבקשה לביטול ההחלטה מיום 22.3.2023 נדחית, עיכוב ההליכים מבוטל, ובנוסף לכל ההוצאות שנפסקו עד כה, יישאו המערערים בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ₪ נוספים אשר ישולמו בתוך 30 יום.

על רקע האמור לעיל, משהעותרים 2-1 לא התייצבו לדיון בקדם המשפט.

ביום 23.5.2023 ניתנה החלטת בית משפט השלום בה צוין כי רק לעותר 2 יש הסבר המניח את הדעת באשר לאי-התייצבותו לדיון בקדם המשפט, ולכן פסק הדין יבוטל ביחס אליו בלבד, ככל שיפקיד עד ליום 11.6.2023 סך של 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט לכסוי הוצאות המשיב.

על פסק דינה של רשמת בית המשפט המחוזי בירושלים הגישו הנתבעים ערעור רשם לשופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, וביום 18.12.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופטת ת' בר-אשר) בגדריו הורה בית המשפט על מחיקת העירעור תוך שהטעים כי משום שעסקינן בעירעור על פסק דין של רשמת, ולא בהחלטה אחרת, הדרך להשיג עליו היא בהגשת בקשת רשות ערעור לערכאת העירעור (קרי – לבית משפט זה), ולא בהגשת ערעור רשם לאותה ערכאה.

...

על רקע השתלשלות הדיונית המתוארת לעיל, הגישו העותרים את העתירה דנן, במסגרתה עותרים הם לצו על תנאי אשר יורה למשיבים ולבוא וליתן טעם מדוע "בית המשפט בשתי ערכאותיו לא נתן למבקשים את יומם בבית המשפט". דין העתירה להידחות.

שנית, דין העתירה להידחות גם מהטעם שבידיי העותרים ישנו סעד חלופי: כפי שנזדמן לי לציין אך לאחרונה, החלטת רשם על מחיקת ערעור בשל איחור בהגשתו, הינה, להשקפתי, "החלטה אחרת" ולא "פסק דין" (רע"א 1582/24 אהרוני נ' לוזון, פסקה 8 (22.5.2024) (להלן: עניין אהרוני)).

סיכומו של דבר: דין העתירה להידחות.