בקשת ביטול פסק דין בשל אי הגשת תצהירי עדות ראשית

בתגובה לבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה לאחר שהוריתי על עיכוב ביצוע של פסק הדין, טען הנתבע 3 כי דוקא בקשת הביטול מלמדת כי אין לבטל את פסק הדין מאחר ועולה ממנה כי אי הגשת תצהירי עדות ראשית על ידי התובעים לא נבעה משכחה או מחדל אחר אלא התובעים היתעלמו במכוון מההחלטה, והחליטו על דעת עצמם כי חשוב יותר להגיש בקשה לצרוף תובע נוסף, וגם זאת באיחור ניכר.

בכל מקרה יודגש כי גם ללא הגשת בקשה על ידי הנתבע 3, מחדלי התובעים לכשעצמם הצדיקו את מחיקת תביעתם ובהתאם גם אם הייתי סבור כי קיימת הצדקה לאי הגשת התגובה וכי הצורך בהגשתה לא עלה בשיחה אותה קיימו ב"כ הצדדים, עדיין בהעדר כל טיעון ממשי המצדיק את ביטול פסק הדין, אין בצידוק לאי הגשת התגובה כדי להביא לביטול פסק הדין.

...

ביום 8.3.23 ניתן על ידי פסק דין בו הוריתי על סילוק על הסף של תביעת התובעים בהתאם להוראות תקנה 41(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט -2018 (להלן- "התקנות"), זאת לאור שורת מחדלים דיוניים של התובעים אשר ,בין היתר, התעלמו לחלוטין מהחלטתי שניתנה בנוכחות בא כחם ביום 25.10.22 בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית, ורק כחודשיים לאחר המועד שנקבע להגשת התצהירים, בחרו להגיש בקשה לצירוף תובע נוסף, זאת ללא כל בקשה להארכת מועד להגשת התצהירים, באופן שהציב את בית המשפט ואת הצדדים האחרים בפני עובדה מוגמרת שלפיה לא ניתן לקיים ישיבת קדם משפט מסכם במועד שנקבע בהחלטתי, וכל לוח הזמנים הדיוני נדרש להידחות למשך חודשים ארוכים.

בענין זה אני מקבל את טענת ב"כ הנתבע 3 לפיה דווקא טיעון התובעים בעניינו של התובע הנוסף ממחיש את הזלזול שהפגינו התובעים כלפי החלטת בית המשפט ואת תפיסתם לפיה הם רשאים לנהל את ההליך באופן הנראה להם נכון דיונית ללא כל התחשבות בהחלטות בית המשפט.

סיכומו של דבר, אין בכל טיעוני התובעים כדי להפחית את החומרה שבמחדליהם או להצדיקם ולו חלקית, ואף טענות ב"כ התובעים שהן למעשה טענות אך ורק של התובע הנוסף, לא זו בלבד שאין בהם כדי לסייע לתובעים אלא יש בהם כאמור כדי להעצים את חומרת מחדליהם במיוחד בנסיבות בהן קיים כאמור ספק רב בסיכויי הבקשה לצירוף התובע הנוסף.

לפיכך אני דוחה את בקשת התובעים לביטול פסק הדין והתובעים ישאו בהוצאות הנתבע 3 בגין הבקשה הנוכחית בסך של 5,000 ₪ זאת בנוסף להוצאות שנקבעו בפסק הדין.

כמו כן אני מורה על ביטול עיכוב הביצוע של פסק הדין עליו הוריתי ביום 12.3.23.

בהמשך הדברים, לאחר שהתובע הגיש תצהיר עדות ראשית ולאחר שמי מהנתבעות לא הגישו תצהירים ולא התייצבו לדיון ההוכחות (ולאחר שנמסרה הודעה בדבר הליכי פירוק שננקטו נגד הנתבעת 2, אשר נמחקה מההליך), ביום 13/2/22 ניתן על ידי חברתי כב' השופטת מיכל נעים דיבנר כנגד הנתבעות הנותרות פסק דין על יסוד כתב התביעה.

עוד נטען כי משהתובע לא הגיש פסיקתא לחתימה היה למבקשת יסוד סביר להניח כי התשלום הוסדר באמצעות מי מהנתבעות האחרות, ולכן משלא הוגשה פסיקתא לחתימה לא מצאה לפנות בבקשה לביטול פסק הדין.

הכרעה סמכותו של בית הדין לבטל פסק דין שניתן כנגד הנתבע בשל אי התייצבותו לדיון מעוגנת בסעיף 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב 1991.

...

אשר על כן אני סבורה כי היה על הנתבעת 1 להגיש בקשה לביטול פסק דין בחודש מרץ 22 ולא מצאתי הצדקה של ממש לעיכוב בהגשת הבקשה.

בבקשה לביטול פסק דין לא הוצג על ידי הנתבעת תחשיב מהימן ומשכנע, ולפיכך, וגם אם תחשיבי התובע בנקודות מסויימות מופרזים, בנסיבות העניין בשים לב למחדליה הדיוניים של המבקשת אינני סבורה כי יש הצדקה להשקיע משאבים נוספים ולגרום לתובע עינוי דין נוסף ולכן אני מורה כי ביחס למרבית רכיבי פסק הדין הבקשה לביטול תדחה.

אשר על כן, אני מורה כי הבקשה לביטול פסק הדין תתקבל באופן חלקי, לעניין עילת התביעה הנוגעת לשעות הנוספות בלבד.

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, בשל אי התייצבותו של הנתבע לדיון אשר היתקיים ביום 2.1.24.

על אף שהוסבר לנתבע לפני הדיון, כי במידה והוא מעוניין להזמין עדים, עליו להגיש תצהירי עדות ראשית של העדים, הנתבע לא עשה כן. לא למותר לציין, כי התביעה נשוא הבקשה הוגשה ביום 16.10.18, הרשמת הבכירה שדנה בתיק זה בתחילתו, מיכל פרבר, קיבלה את ההיתנגדות ביום 24.9.19 וביקשה מהצדדים להתאים תביעתם להליך של סדר דין מהיר.

ביום 13.7.21 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, וביום 17.8.21 בית המשפט אישר את הבקשה ובתנאי שהנתבע ישלם לתובע הוצאות בסך 1,000 ₪.

...

בעניין ע"א  765/18 חיון נ' חיון ואח', נאמר על ידי כבוד השופט שטיין כי בדבר שקר יש להפעיל את ההלכה הבאה: "סבורני, כי שקרים אלו של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם – צריכים היו לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות. דחיית התביעה בשל שקרים אלו היתה – ועודנה – תוצאה מתחייבת לנוכח שלושה כללים שעניינם פרוצדורה וראיות. מדובר בכללים ידועים ומושרשים, אך הפעלתם נתונה במידה רבה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ומסיבה זו – כך נראה לי – היא לא יצרה עדיין נורמות כלליות ותקדימים מחייבים.

" יצוין כי בעניין רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן נאמר, כי "השיקול המנחה השני בבחינת בקשה לביטול פסק דין, נוגע לסיכויי ההגנה. על מבקש ביטול פסק הדין להראות, ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בביטול פסק-דין אם אין כל סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך". אני סבור שסיכוייו של הנתבע לזכות במשפט הם קלושים ביותר ואף ניכר כי הגנתו הינה הגנת בדים.

לסיכום, אני סבור, כי הנתבע נהג בזלזול חמור כלפי בית המשפט מקום שלא התייצב לדיון, וכן, כאשר הגיש בקשות חוזרות לדחיית הדיון בסמוך למועד הדיון.

השופט רועי פוליאק ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת אירית הרמל; ק"ג 27141-11-20), אשר מחק את תביעת המערער בעקבות אי הגשת תצהירי עדות ראשית לאחר שחלפו ששה חודשים מהמועד האחרון שנקבע להגשתם.

ביום 24.3.2023, ששה חודשים לאחר המועד שנקבע (לבקשת המערער) להגשת תצהירי המערער, ניתן פסק הדין, שיצוטט להלן במלואו, שבו נקבע כי "מאחר ועד למועד זה[ה] לא הוגשו תצהירי התובע, נמחק ההליך. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסכום של 5,000 ש"ח. ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים מהיום" (להלן – פסק הדין).

הדרישה להגשת תצהירים נובעת במישרין מהגשת כתב התביעה ומשכך הפרתה מקנה לבית הדין את הסמכות, עליה המערער לא חלק, למחוק את כתב התביעה עקב אי הגשת תצהירי עדות ראשית (אך השוו: בר"ע (ארצי) 59901-06-19 בליתי – רשות הטבע והגנים הלאומיים (7.7.2019) שבו קיבלו הצדדים את הצעת בית הדין להסכים לקבלת ערעור המבטל החלטת מחיקה בנסיבות בהן לא קוימה הוראה להשיב על בקשה שהגיש הצד שכנגד).

המערער הגיש תביעה ביום 10.11.2020, ועד למחיקתה ביום 24.3.2023, למעלה משנתיים לאחר מכן, לא ביצע כל פעולה לקידום ההליך, למעט הגשת בקשה למחיקת כתב הגנה בשל אי מתן תשובה לבקשה לעיון במסמכים ספציפיים ולמתן תשובה על שאלון כבקשתו שהוגשה באיחור רב בעקבות הדיון המקדמי בהליך.

...

המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת כלל חומר התיק הגענו לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות, בכפוף להבהרה לפיה הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק ההתיישנות) תחולנה בנסיבות העניין, כך שמרוץ ההתיישנות מושעה בתקופה שבין הגשת התביעה שנמחקה לבין מועד מתן פסק דיננו.

סוף דבר – הערעור נדחה בכפוף להבהרה בסוגית ההתיישנות.

בתמצית, במסגרת הבקשה חזר הנתבע 2 על טענותיו לעניין העדר זהוי המקרקעין, בטענה כי בתלונה הראשונה צוין כי הקרקע מצויה ביוקנעם עלית, ובכתב התביעה נטען למיקומה ביוקנעם המושבה; להתיישנות התביעה אשר הומצאה לו לראשונה ביום 15/3/22 בגין ארוע נטען מיום 30/6/13; להיעדר עילה על יסוד קביעות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, על אף שהנתבע 2 לא היה צד להליכים שם. ביום 23/5/22 הוגשה תגובת התובע לבקשה (להלן: "התגובה").

התביעה בהליך הקודם נמחקה כאמור מחוסר מעש בפסק דין מיום 13/8/20, בשל אי הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובע.

כאמור, התובע ורעייתו הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה נגד נתבעים אחרים בגדרי ת"א (נצ') 19250-09-17 יעקב שמואל נ' דון שטיינר ואח', במסגרתה עתרו, בין היתר, למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיהם הקנייניות במיגרש, ובדבר בטלות חוזים שנערכו עם מי מהנתבעים לרכישת זכויות בחלקה בהיותם לכאורה פקטביים ונעדרי נפקות ומחיקת רשומי זכויותיהם בלישכת רישום המקרקעין.

...

לסיכום, לטענת התובע בתביעתו, הנתבעים, יחד ולחוד, נושאים באחריות לנזקיו הנטענים בסך של 115,000 ₪.

נטען, לשיהוי קיצוני אשר הסב לנתבעת 1 נזק ראייתי רב. נטען עוד, כי דין התביעה להידחות אף בהיעדר עילה, שכן המגרש עומד בלבו של סכסוך משפטי בין התובע לאחרים, לגביהם טען התובע כי הם שהרסו את הגדר, באמצעות הנתבע 2.

לנוכח כל שפורט לעיל, ראיתי לקבל את הבקשה ואת הטענות המקדמיות שהעלו הנתבעים בהגנתם, ולהורות כי דין התביעה להידחות על הסף.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית.

התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים 1 ו-2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ לכל אחד, תוך 30 ימים מהיום, אחרת יתווספו לסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד התשלום בפועל.