המבקש גורס כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי החלטה לבטל פסק דין שניתן לפינוי האם נעשתה מטעמים טכניים, וטוען כי בפסק הדין נקבע כי קיימת עילת הגנה טובה לעניין זכויות האם בנכס.
בעניינינו, המערער העלה טענות הנוגעות לשני המסלולים האמורים: ראשית, נטען כי ביטול פסק הדין מתחייב מן הצדק, שכן לטענתו כתב התביעה לא הומצא לו כדין; שנית, נטען כי יש לבטל את פסק הדין לפי שיקול דעתו של בית המשפט.
ואולם, עיון בהחלטה בדבר ביטול פסק הדין מעלה כי באותו העניין ציין בית המשפט כי "המבקשים מגלים עילת הגנה בטענותיהם של העידר נטישה ותשלום דמי שכירות טענות שלא נסתרו ולפיכך, עילת הגנתם הנה טובה" (ת"א (שלום ת"א) 76611/94 חרוב נ' רשות הפיתוח (6.7.2008)).
כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, נקודת המוצא היא כי המערער היתנהל באופן פגום מבחינה פרוצדוראלית (ראו: עניין חברת אחים משהור, בפיסקה 22).
...
בנוסף, סבורני כי בבחינת סיכויי ההגנה של המערער, יש ליתן משקל גם לאופיו של ההליך העיקרי, שנוגע להקשר הרגיש של זכויות בנכס, שכנטען הוא דירת המגורים היחידה של המערער, בה התגורר כל חייו.
על רקע מכלול הנסיבות שתוארו לעיל, סבורני כי ניתן להפעיל סנקציה מידתית יותר, בראי זכות הגישה לערכאות, בדמות של פסיקת הוצאות על המערער.
על רקע האמור, סבורני כי יש לקבל את הערעור כך שפסק הדין של בית משפט השלום יבוטל, בכפוף לכך שהמבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ש"ח תוך 60 ימים, שאם לא כן, יעמוד פסק הדין על כנו.
