למען הנוחות, מבקשי אישור פסק הבוררות (בתיק 47583-03-21), הם המשיבים לבקשה לביטולו, יכונו "המבקשים". הצד שכנגד, הם המשיבים לבקשה לאישור פסק הבוררות ומבקש ביטול פסק הבוררות (בתיק 33238-04-21), יכונו "החברה" ו"המשיב" בהתאמה.
רקע וההליכים
ביום 1.7.18 רכשו המבקשים מהחברה דירה בבאר שבע, עליה רבצה משכנתא לטובת בנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ. המוכר (כהגדרתו בהסכם) התחייב להסיר את השיעבוד.
כך ברע"א 1196/14 ג'רייס נ' עראף (נבו, 24.3.2014) נאמר:
"... הסכם בוררות, ככל חוזה, יש לפרש באופן תכליתי על פי אומד דעת הצדדים לו, כאשר במידה ותכליתו של הסכם בוררות היא לאפשר פיתרון מלא של כלל המחלוקות בין הצדדים בדרך של בוררות, אפשר, לעיתים, כי לצורך הגשת תכלית זו יידרש צרפו להליך הבוררות של גורם הקשור למחלוקת ולאחד מבעלי הדין המעורבים בה. על כן, הלכה היא כי במקום בו כוונת הצדדים, על פי פרשנות אומד דעתם, היא לברר באופן שלם ומלא את כלל המחלוקות ביניהם, אין מניעה אפריורית לשלב בהליך הבוררות גורמים החיוניים לבירור הסיכסוך, ואשר בלעדיהם יהיה הליך חסר וחלקי, ואילו בנסיבות המתאימות מוסמך הבורר לצרפם אף אם אינן חתומים על הסכם הבוררות ...
עוד יצוין כי מעיון בפרוטוקול הבוררות, נדמה כי לא נדונה טענה לפיה בנוסף להתחייבות החברה בהסכם המכר, המשיב חב אישית בהסרת השיעבוד מנימוקים של מירמה וכיוצ"ב. על כן לא ניתן לראות את המשיב כצד נוסף להליך הבוררות, שהרי גם לא ניתנה לו זכות טיעון כנגד טענה זו.
נכון הוא שכעולה מנסח המקרקעין (נספח 2 לבקשה להטלת עיקולים), השיעבוד הוטל על הדירה להבטחת הלוואה שנטל המשיב כלווה (ולא החברה).
...
אמנם, תום ליבו של המשיב עומד בספק, יחד עם זאת, אין מנוס מהמסקנה כי אומד דעת הצדדים, ולכל הפחות אומד דעת המשיב, לא כלל הסכמה, במפורש או במשתמע, להליך הבוררות שיתייחס לחבותו האישית.
סוף דבר
הבקשה לביטול פסק הבוררות בנוגע למשיב מתקבלת.
מה עוד כי דין הטענות הקנייניות העולות בבקשה (שנרשמה הערת אזהרה לטובת הקונים עובר לעיקול), להתברר בהליך נפרד שיזמו הקונים במסגרתו יש לבחון את טיב העסקה שנעשתה עמם (תום הלב, הידיעה, התמורה וכיוצ"ב).