בקשת ביטול כתב אישום בעבירות חוקי עבודה

בהתאם להודעות שהוגשו לתיק בית הדין, פנו הנאשמים למאשימה בבקשה לביטול כתב האישום ולחילופין המרתו בהסדר מותנה.

בכלל זה, נדרשו הנאשמים להעביר למאשימה מספר מסמכים, ביניהם: "תצהיר חתום בפני עו"ד.... כי הנם מודים בעובדות המהוות את העבירות המופיעות בכתב האישום, תוך פירוט סעיפי העבירות בהם הואשמו וכי הנם מתחייבים כל אחד מהם בפני עצמו לקיים אחר הוראות חוקי העבודה בכלל ולהמנע מבצוע עבירות על חוק העסקת עובדים ע"י קבלני כח אדם בפרט למשך שנה מיום החתימה על כתב ההיתחייבות. כמו כן, עליהם לציין, כי הנם מודעים לכך ומצהירים, כי אי עמידה בתנאי ההסדר כולם או חלקם, בתקופה שנקבעה לקיום תנאי ההסדר, תביא לידי חידוש הגשת כתב האישום בנידון בעבירות שבהסדר. בתצהיר ירשם כי הנאשמים ישלמו כ"א תשלום סך של 7,200 ₪ לאוצר המדינה. מיד עם ביצוע התשלום תועבר למאשימה אסמכתא על ביצוע התשלום. בתצהיר ירשם כי הנאשמים מסכימים לכך שפרטי ההסדר יפורסמו באתר האנטרנט של רשות התביעה במשרד העבודה והרווחה, וזאת ללא זהות הנאשמים". ביום 9.11.2021 שלחה ב"כ הנאשמים לב"כ המאשימה מייל ובו ציינה (נספח 2 לבקשה): "בהמשך לשיחתנו, אודה לקבלת תשובה ממשרד העבודה בנוגע לשאלה הבאה -בהתאם למידע שנימסר לי על ידך, משרד העבודה מחייב חברות החותמות על הסדר מותנה, לרבות חברות אשר הואשמו בהפרת סעיף חוק ספציפי, להתחייב כי ישמרו על כל חוקי העבודה במדינת ישראל, כאשר משמעות הפרה הנה העמדה לדין גם לגבי כתב האישום המקורי. ואולם, בהתאם להנחיות התביעה הפלילית (אשר למיטב ידיעת הח"מ ובהתאם לפירסום באתר משרד העבודה עודכנו לאחרונה בשנת 2016), על הנאשם להתחייב בכתב שלא לעבור שוב את העבירה ולהקפיד על מילוי הוראות החוקים הרלוונטים – קרי החוקים הרלוונטים לבצוע העבירה. ...

...

עם זאת, שעה שתיק זה קדם לתיק שנפתח באישום שבענייננו (כמו גם מועד ביצוע העבירה באותו התיק), ושעה שהשינוי בנוסח ההתחייבות החדש עולה בקנה אחד עם נוסח הנוהל והסעיף הרלוונטי בחוק סדר הדין הפלילי כאמור, לא שוכנעתי כי הוכח שהמאשימה סטתה בעניינם של הנאשמים מהוראות הנוהל או כי שינוי ההתחייבות עולה לכדי אכיפה בררנית.

נוכח כל האמור שוכנעתי כי לא עלה בידי הנאשמים להוכיח כי נפל בעניינם פגם מהותי המצדיק את התערבות בית הדין ובקשתם נדחית.

סוף דבר בקשת הנאשמים נדחית.

מדובר בשני מקרים בודדים שאין בהם כדי להוביל למסקנה כי ננקטה כנגד המבקש אכיפה בררנית, כאשר עיון בפסיקה מעלה כי היו מקרים הפוכים בהם הוגשו כתבי אישום כנגד מינהלי עבודה בגין עבירות שחלקן עבירות המיוחסות גם למבקש במקרה דנן (ר' לדוג' מן העת האחרונה ת"פ 13734-08-22 מדינת ישראל נ' חן חיים בע"מ ואח', גז"ד מיום 18.7.2023; ת"פ 72547-07-19 מדינת ישראל נ' דניה סיבוס בע"מ ואח', גז"ד מיום 29.4.2023).

בהתאם, לא עלה בידי המבקש להצביע על כך כי הגשת כתב האישום בעיניינו או אי המרתו בהסדר מותנה הנה מקרה קיצון העומד "בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית", כלשון סעיף 149(10) לחסד"פ והמצדיק את ביטול כתב האישום בעיניינו מסיבה זו. בכל הנוגע לטענת השהוי שהעלה המבקש, יש ממש בטענות המאשימה לפיהן ספירת המועדים על ידו נערכה באופן שגוי.

...

מדובר בשני מקרים בודדים שאין בהם כדי להוביל למסקנה כי ננקטה כנגד המבקש אכיפה בררנית, כאשר עיון בפסיקה מעלה כי היו מקרים הפוכים בהם הוגשו כתבי אישום כנגד מנהלי עבודה בגין עבירות שחלקן עבירות המיוחסות גם למבקש במקרה דנן (ר' לדוג' מן העת האחרונה ת"פ 13734-08-22 מדינת ישראל נ' חן חיים בע"מ ואח', גז"ד מיום 18.7.2023; ת"פ 72547-07-19 מדינת ישראל נ' דניה סיבוס בע"מ ואח', גז"ד מיום 29.4.2023).

מצטרפת אני למסקנה זו, כשאף בעניינו של המבקש, כיתר הנאשמים, עומדת לו הזכות לחקור את עדי התביעה הרלוונטיים בעניין זה. לאור האמור, אני סבורה כי לא מתקיימות הדרישות שנקבעו בדין ובפסיקה כדי להורות על ביטול כתב האישום בשל הגנה מן הצדק.

בהתאם, הטענה נדחית.

נימוקי הבקשה לביטול כתב האישום הנאשמים טוענים שהגשת כתב האישום נעשתה בנגוד להוראות סעיפים 5, 149(5) ו-149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, בכך שביום 23.8.22 הפעיל רשם הקבלים אמצעי משמעת לפי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969 ותקנות שהותקנו לפיו, נגד הנאשמת 1, בכך שהתלה את רישיונה למשך שנתיים על תנאי למשך 3 שנים והטיל עליה קנס בסך 39,981 ₪, אותו שילמה הנאשמת 1.

הנאשמים טוענים שהגשת כתב האישום עומדת בסתירה לעקרונות של צדק והגינות בכך שמדובר במקרה שהולם הסדר מותנה בהתאם לתיקון 66 לחסד"פ, המאפשר הלימה טובה יותר בין חומרת עבירה ונסיבותיה לבין התגובה החברתית לה, ואין לאפשר לרשויות התביעה לפעול באופן בלתי אחיד בעיניין זה. תגובת המאשימה המאשימה טוענת שההליך המשמעתי שקוים בעיניינם של הנאשמת 1 הנו הליך עצמאי ונפרד, שמטרתו ותכליתו שונה מזו של ההליך הפלילי, שבו נדונה היתנהלות כוללת של הנאשמים בכל אתרי הבניה בהם ביצעו עבודתו במשך מספר שנים, על בסיס מספר צוי בטיחות והפרות חוזרות רבות, מבלי שאלה פורטו באופן מדויק, וללא היתייחסות ספציפית לעבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום, ותוצאתו אינה "הרשעה קודמת" החוסמת הגשת כתב האישום בהליך זה, שכן תנאי לקיומה של "הרשעה קודמת" הוא הליך שהסתיים בפסק דין תקף, ואילו הליך שאיננו דיון באישום אינו הליך שמסתיים ב"פסק דין", אינו מהוה "הרשעה קודמת". אשר לטענה לפי סעיף 149(10) לחסד"פ, טוענת המאשימה כי אמת המידה שנקבעה בפסיקה להצדקת ביטול כתב אישום בגין "הגנה מן הצדק", היא כי שיש להראות היתנהגות זדונית או שערורייתית של רשויות התביעה, ומדובר בהגנה שתוכר במקרים נדירים.

...

הנאשמים טוענים שהגשת כתב האישום עומדת בסתירה לעקרונות של צדק והגינות בכך שמדובר במקרה שהולם הסדר מותנה בהתאם לתיקון 66 לחסד"פ, המאפשר הלימה טובה יותר בין חומרת עבירה ונסיבותיה לבין התגובה החברתית לה, ואין לאפשר לרשויות התביעה לפעול באופן בלתי אחיד בעניין זה. תגובת המאשימה המאשימה טוענת שההליך המשמעתי שקוים בעניינם של הנאשמת 1 הינו הליך עצמאי ונפרד, שמטרתו ותכליתו שונה מזו של ההליך הפלילי, שבו נדונה התנהלות כוללת של הנאשמים בכל אתרי הבניה בהם ביצעו עבודתו במשך מספר שנים, על בסיס מספר צווי בטיחות והפרות חוזרות רבות, מבלי שאלה פורטו באופן מדויק, וללא התייחסות ספציפית לעבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום, ותוצאתו אינה "הרשעה קודמת" החוסמת הגשת כתב האישום בהליך זה, שכן תנאי לקיומה של "הרשעה קודמת" הוא הליך שהסתיים בפסק דין תקף, ואילו הליך שאיננו דיון באישום אינו הליך שמסתיים ב"פסק דין", אינו מהווה "הרשעה קודמת". אשר לטענה לפי סעיף 149(10) לחסד"פ, טוענת המאשימה כי אמת המידה שנקבעה בפסיקה להצדקת ביטול כתב אישום בגין "הגנה מן הצדק", היא כי שיש להראות התנהגות זדונית או שערורייתית של רשויות התביעה, ומדובר בהגנה שתוכר במקרים נדירים.

הבקשה לביטול כתב האישום נדחית, איפוא.

ממילא יוטעם כי לא שוכנעתי כי הפגיעה שתגרם, ככל שתגרם, שונה מהפגיעה הנגרמת לכל תאגיד אחר אשר הורשע בעבירות על חוקי העבודה.

עם זאת, בשים לב כי הנאשמים הציגו בפני אישור על עריכת ביטוח רפואי עבור העובד שפרטיו בסעיף 5 (העובד הראשון) בגין כל תקופת עבודתו, ובהיתחשב בכך כי העובד השני הועסק 3 ימים בלבד, טרם היה סיפק לבטח אותו, מצאתי לקבל את בקשתם של הנאשמים לביטול הרשעתם בעבירה מכוח סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

בקביעת מיתחם הענישה יש להיתחשב לפיכך לא רק "בסוג העבירה שבוצעה, אלא גם בנסיבות שבהן בוצעה (להבדיל מנסיבותיו האישיות של הנאשם שתילקחנה בחשבון רק בשלב הבא – ס.ד.מ) ובמידת אשמו של הנאשם בביצועה..." הערך החברתי המוגן במסגרת העבירות מושא כתב האישום נגזר מחוק עובדים זרים והוא הבטחת תנאי עבודה הוגנים וראויים לעובדים זרים, בהיותם שייכים לקבוצת עובדים מוחלשת בשוק העבודה הישראלי (עניין חדוות הורים לעיל).

...

ממילא יוטעם כי לא שוכנעתי כי הפגיעה שתיגרם, ככל שתיגרם, שונה מהפגיעה הנגרמת לכל תאגיד אחר אשר הורשע בעבירות על חוקי העבודה.

] [6: שם.] נוכח כל האמור, בקשת הנאשמים לביטול הרשעה ביחס להעסקה שלא כדין נדחית.

] לאחר ששקלתי את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה; מידת הפגיעה בערך זה; מדיניות הענישה הנהוגה; והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובכלל זה כי מחד, העבירות בוצעו במסגרת משלח ידם של הנאשמים ותוקפות העסקתם של העובדים מושא כתב האישום ומאידך לא נטען שזכויותיהם הסוציאליות של העובדים קופחו על ידי הנאשמים – הגעתי למסקנה כי מתחם הענישה ביחס לנאשמת נע בין 10,000 ₪ ל- 35,000 ₪ וביחס לנאשם בין 5,000 ₪ ל- 15,000 ₪.

בתשובתם לכתב האישום כפרו הנאשמים בעבירות שיוחסו להם וטענו כי התקשרו ישירות עם עובדיה שניקה את משרדי החברה ולכן לא מתקיימים יסודות העבירות לפי החוק.

מעיון בעדויות שנשמעו במסגרת פרשת התביעה, לרבות עדויותיהם של בני הזוג ארמה ועדים אחרים, כמו גם מחשבוניות המס מטעם העוסק וההמחאות ששולמו לו עליהן חתומה הנאשמת, אין ולא יכול להיות ספק כי הנאשמת היתקשרה עם העוסק, איילה, לשם קבלת שירותי ניקיון ואלו סופקו באמצעות אדם – עובדיה, אשר אין מחלוקת כי עבד בעוסק המורשה חסר ההיתר והיה 'הרוח החיה' בו. עוד אין חולק כי במועד ההיתקשרות העוסק לא החזיק ברישיון לפעול כקבלן ניקיון ומשכך מתקיימות יסודות עבירת ההיתקשרות.

לאור סיום שלב ההוכחות בהליך ודחיית הבקשה, כמו גם דחיית הבקשה המקבילה שהגישו הנאשמים לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, טרם מתן הכרעת הדין תגיש המאשימה את סיכומי טענותיה עד ליום 27.6.2024.

...

נוכח האמור, בקשת הנאשמים לפי סעיף 158 לחסד"פ נדחית.