בפני בקשת הממונה לביטול הליך חידלות הפרעון של היחיד ומאידך בקשת היחיד למתן צו הפטר לאלתר.
"הליך פשיטת הרגל נועד כידוע לשרת את טובת החייב, את טובת הנושים ואת טובת הציבור, כאשר בשנים האחרונות קנתה לה טובת החייב עמדת בכורה, שאף עוגנה ככזו בחוק חידלות פרעון (ראו למשל בג"ץ 2804/18 כוכבי נ' הכנסת [פורסם בנבו] (22.5.2018), וכן ראו עודד מאור ואסף דגני הפטר – חידלות פרעון, הסדרי חוב ושקום כלכלי של יחידים 74 (2019)). מנקודת מבטו של החייב, הטובה הצומחת לו מן ההליך הוא צו הפטר אשר ישמוט את חובותיו ויאפשר לו פתיחה של דף חדש למען שקומו הכלכלי (עניין סולימאן, פסקה 14). טובת החייב ושיקומו במקרה שלפנינו משמעה שלמבקש יתאפשר להמשיך בדרך החדשה בה החל, ולהתקדם בה כשמועד תום תשלום חובותיו נמצא לנגד עיניו בעתיד הקרוב לבוא. ואולם, טובת החייב אינה תכלית העומדת לבדה ולמולה יש לאזן את טובת הנושה ואת טובת הציבור, בשים לב לאופיו הייחודי של חוב המזונות. בעניינינו, האיזון המתבקש בין מכלול השיקולים – החייב, נסיבותיו, טובת הנושה והציבור ובעיקר ייחודיות חוב המזונות – מחייבות את החלת ההפטר שניתן לחייב על חוב המזונות באופן חלקי, כך שמעמד חוב המזונות יתבטא בכך שלא יוחל עליו הפטר לאלתר, ומעמד טובת החייב ונסיבותיו הקשות של המבקש יתבטאו בכך שהסדר הקזוז יעמוד לתקופה מוגבלת בלבד, כאשר בסופה תימחק ייתרת החוב".
לאחר שקילת מכלול השיקולים כאמור לעיל, אני רואה לנכון לאזן בין טובת היחיד, טובת הנושה וטובת הציבור, תוך היתחשבות באופיו הייחודי של חוב המזונות, בדומה לאופן בו עשה כן בית המשפט העליון בעיניין אייל אבן חיים, וכמפורט להלן.
...
אני מורה על מתן צו הפטר לאלתר ליחיד, בהתאם לסעיף 167 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי.
על כן ובהתאם לסמכותי על פי סעיף 175(ב) לחוק חדלות פרעון, אני מורה כי הסדר הקיזוז בשיעור של 10% מקצבאות היחיד המשולמות על ידי המל"ל, ימשיך להתבצע לשם סילוק יתרת חוב המזונות למל"ל, למשך תקופה מוגבלת, וזאת עד הגיעו של היחיד לגיל 62.
אני מאשרת תשלום שכר השגחת הממונה וכן את שכר טרחת נאמן, מע"מ והוצאות בסך 500 ₪ בהתאם לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א-1981 ובהתאם להנחיות הממונה, לפי הגבוה מביניהן.
