בקשת ביטול הרשעה בתיק העסקת עובדים זרים שלא כדין

ביום 28.10.2022 הגישה המאשימה כנגד הנאשם כתב אישום ולפיו בתאריך 17.11.2021 נערכה ביקורת בעיסקו של המבקש בשם "קובה גוטה" בטירת הכרמל ונימצא כי הוא העסיק עובדים זרים בנגוד להוראות חוק עובדים זרים, תשנ"א 1991 (להלן- החוק), כלהלן: העסקת עובד זר שלא כדין מבלי שהממונה או עובד משרד הפנים מטעמו התיר בכתב את העסקתו של העובד אצל הנאשם בנגוד לסעיף 2(א)(2) לחוק, העסקת עובד זר שלא היה רשאי לעבוד בישראל ואצל הנאשם בנגוד לסעיף 2(א)(1) לחוק, 18 עבירות של אי הפקדת פקדון לעובד זר שהוא מסתנן, חלק המעסיק, עבירות לפי סעיף 2(ב)(8) לחוק, 4 עבירות של העסקה ללא ביטוח רפואי בנגוד לסעיף 2(ב)(3) לחוק.

ביום 7.9.2023 הגיש הנאשם בקשה לביטול כתב האישום, הבקשה נשוא החלטה זו, וזאת מהטעמים הבאים: כתב האישום הוגש בשיהוי ניכר לאחר כשנה וחצי ממועד ביצוע העבירות המיוחסות לנאשם כאשר מדובר בשיהוי בלתי סביר ללא כל הצדקה שכן מדובר במסכת עובדתית פשוטה ודלת מסמכים; כתב האישום לא נשלח אל הנאשם כאשר נודע לו על קיום הדיון שאמור היה להתקיים בעיניינו רק יום לפני כן עת מזכירות בית הדין הודיעה לו על כך; חומר החקירה על בסיסו הגישה המאשימה את כתב האישום דל מאוד וכולו עוסק בטענות מינוריות ובירוקרטיות אשר הוסרו מיידית על ידי הנאשם לאחר שהרשות לאכיפה הסבה את תשומת ליבו לכך; חודש לאחר הארוע זומן הנאשם לחקירה כאשר הובטח לו על ידי החוקר מר חלמסקי, כי התיק נגדו ייסגר מכיוון שהתנהלות המבקש הייתה בתום לב ומחוסר ידיעה ואינה עולה כדי עבירה פלילית; מדובר ב"הבטחה שלטונית" שניתנה לנאשם כאשר הוא התבסס עליה ושינה את מצבו בהתאם לאותה החלטה; הגשת כתב האישום כנגד הנאשם או ניהול ההליך הפלילי בעיניינו עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית; הנאשם זכאי לסעד של "הגנה מן הצדק" הן בשל ההבטחה השלטונית שניתנה לו והן בשל השהוי הבלתי סביר בהגשת כתב האישום.

בהמשך הדיון, טען ב"כ הנאשם כי קיימת חשיבות רבה לאתר את העובדים הזרים שבגין העסקתם הוגש כתב האישום כנגד הנאשם וזאת מאחר והוא סבר שיש להם אישורי עבודה בתוקף וכאשר "מדובר באנשים שהם חלק בלתי נפרד מהגנת הנאשם". על כן הוסכם, כי ב"כ הנאשם יודיע עד ליום 27.10.2023 האם הוא מבקש להמציא אישורים מרשות האוכלוסין לגבי העובדים המפורטים בכתב האישום וככל ולא תיתקבל הודעה כאמור יסיק בית הדין שהוא מוותר על בקשתו ותנתן החלטה בבקשה לביטול כתב האישום.

ואולם בעיניין חרמון דובר על עורך דין שהורשע ברצח כאשר לישכת עורכי הדין החליטה לנקוט כנגדו בהליך משמעי לצורך הוצאתו מהלישכה לאחר 13 שנים ממועד ביצוע העבירה והגם ששנים רבות לפני כן הוא כבר לא נימנה על שורות הלישכה.

...

במקרה שלפנינו אף מבלי צורך לבחון בדיוק מתי נקלט התיק ביחידת התביעה ומתי התקבלה ההחלטה הסופית בדבר ההעמדה לדין, הרי שממועד הביקורת בעסקו של הנאשם בנובמבר 2021 ועד להגשת כתב האישום באוקטובר 2022 טרם חלפה תקופה של 18 חודשים ומן הטעם הזה בלבד דין הטענה לשיהוי בהגשת כתב האישום ולקבלת סעד מן הצדק מחמת שיהוי, להידחות.

[3: ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ, נט(6) 776 (2005)] במקרה שלפנינו- לאור המפורט לעיל לא התרשמתי שמדובר במקרה קיצוני וחריג שיש בו משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות המצדיקים את ביטול כתב האישום ואף מן הטעם הזה דין הבקשה להידחות.

] באשר לטענת הנאשם לעניין דלות ראיות הרי שמדובר בטענה שלא ניתן להכריע בה בטרם שמיעת הראיות בתיק, ולכן בשלב זה היא נדחית.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

הנאשמת 1 הורשעה בשתי עבירות: האחת, העסקת עובדת זרה ללא היתר כדין בחנות שבבעלותה בנגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 והשנייה, העסקת העובדת הזרה מבלי שהסדירה עבורה ביטוח רפואי בנגוד לסעיף 2(ב)(3) חוק עובדים זרים (להלן: הנאשמת והחוק בהתאמה).

אין חולק כי הנאשמים הם אנשים נורמאטיביים ללא עבר פלילי אולם כפי שנקבע בעיניין זלקינד מרבית הנאשמים בתיקים של העסקת עובדים זרים ללא ביטוח רפואי הם אנשים נורמאטיביים וללא עבר פלילי ואין בעובדות אלה כדי להוביל לביטול הרשעתם.

נוכח האמור ולאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים שנקבעו בפסיקה לעניין ביטול הרשעה מצאתי שיש לדחות את הבקשה לביטול הרשעת הנאשמים.

...

באשר למתחם הענישה אני סבורה כי בהתחשב באמור לעיל, במדיניות הענישה כפי העולה מגזרי הדין שניתנו על ידי בתי הדין האזוריים ובית הדין הארצי[footnoteRef:10] ובעובדה שמדובר באירוע אחד, מתחם העונש ההולם בגין כל אחת מהעבירות שביצעה הנאשמת - עבירה של העסקה ללא היתר כדין ועבירה של אי הסדרת ביטוח רפואי - הוא בין כפל הקנס המנהלי לבין 30% מהקנס הפלילי המקסימלי, דהיינו בין סכום של 15,000 ₪ לבין סכום של 35,040 ₪ (116,800 x 30%).

] כמו כן, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם לנושא משרה בגין הפרת החובה למנוע את ביצוע של כל אחת מהעבירות לפי סעיף 5 לחוק הוא בין סכום של 5,000 ₪ לבין 10,000 ₪.

בהתחשב במכלול השיקולים ומתוך ראיית העיקרון המנחה של הלימה, שוכנעתי כי מוצדק במקרה זה להטיל על הנאשמים עונשים הנמצאים במתחם הענישה שנקבע, כפי שיפורט להלן.

בתיק זה הורשעו הנאשמים בעבירה של העסקת עובדים זרים שלא כדין, עבירה על סעיפים 2(א)(2) ו- 1 יג לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991 וכן עבירה על הוראות סעיף 2(א)(1) לחוק.

הנאשמים ביקשו להורות על קבלת תסקיר קצין מבחן, לצורך בחינת אפשרות לביטול הרשעה בהתאם להוראות סעיף 192 א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982.

...

בעניין ע"פ (ארצי) 33112-09-15 מדינת ישראל נ' זלקינד מיום 18/7/17, שעניינו הרשעה באותן עבירות בהן הורשעו הנאשמים כאן, נקבע: "מטבע הדברים הרשעה נושאת עימה תוצאות המשליכות על תחומי חיים שונים. בעצם קיומה של השלכה כלכלית כנטען, שאף כלל אינה ודאית, אין כדי לבסס טענה בדבר מצב חריג במחייב ביטול הרשעה". וכן: "בהיעדר עדות מפיו או ראיות אחרות בנושא, אין לפנינו תמונת מצב כלכלית אודות עסקיו ועיסוקיו של המשיב, וכלל "מארג חייו". במצב דברים זה, ככל שיש פגיעת מה באיזה משני העיסוקים עליהם הצביע המשיב, ואותם הדגיש, ואין אנו קובעים כי פגיעה כזו אכן הוכחה, לא ברור עד כמה הפגיעה היא חריגה וקיצונית באופן שהיא גוברת על האינטרס הציבורי שבהרשעה, לרבות שיקולים של גמול, הרתעה ואחידות הענישה".

לאור האמור, בקשת הנאשמים לביטול הרשעה, נדחית.

בשים לב לכל אלה, אני קובעת כי כל אחד מהנאשמים ישלם קנס בסך 16,000 ₪.

המשיבה הגישה כתב אישום נגד המבקשים בבית הדין האיזורי לעבודה תל-אביב, בו הואשמו באישומים אלה: שתים עשרה עבירות של העסקת עובד זר שלא כדין בנגוד להוראת סעיף 2(א)(1) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים); שתים עשרה עבירות של העסקת עובד זר ללא היתר בנגוד להוראת סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים; שמונה עבירות של העסקת עובד זר ללא ביטוח רפואי כדין בנגוד להוראת סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

עוד נקבע בהכרעת הדין, כי "בקשת הנאשמים לביטול/המנעות מהרשעה תדון בנפרד במסגרת גזר הדין או החלטה אחרת שתנתן, לאחר הגשת אסמכתות בדבר מצבם הכלכלי בהתאם לבקשתם בדיון מיום 20.9.2022 בו טענו הצדדים לעונש... כפוף להוראות סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 והפסיקה שדנה בבטול הרשעה". בגזר דינו מיום 2.10.2022, אשר ניתן בהיעדר הצדדים, דחה בית הדין האיזורי את "בקשת הנאשמים להמנע מהרשעה/ביטול הרשעתם", והשית על כל אחד מהמבקשים קנס בשיעור 100,000 ש"ח. בנוסף, חויב כל אחד מהמבקשים לחתום על התחייבות להמנע מבצוע העבירות בהן הורשע למשך שלוש שנים, "בגובה הקנס המאקסימאלי הקבוע לצידן של העבירות בהן הורשעו הנאשמים: 116,800 ש"ח". ביום 7.11.2022, הגישו המבקשים לבית דין זה בקשה להארכת מועד להגשת "ערעור על גזר הדין", היא הבקשה שלפני.

דיון והכרעה לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי יש להעתר לבקשה להארכת מועד להגשת העירעור, כמפורט מטה: סעיף 24(ב) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע, כי על הליכים פליליים המתנהלים בבית הדין לעבודה, יחולו סדרי הדין ודיני הראיות החלים בהליכים פליליים בבתי המשפט.

...

המבקשים הוסיפו, כי יש להיעתר לבקשת הארכה על מנת לאפשר להם "להוכיח את חפותם ולנקות את שמם". המשיבה התנגדה לבקשה, תוך שטענה, כי הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של "כ-10 ימים". לטענת המשיבה, ימי החג שחלו בתקופה הרלוונטית להגשת הערעור אינם עוצרים את מניין הימים להגשת ערעור בהליך פלילי.

מצד שני, ככל שהיינו מכריעים שאין לראות בדיוור אלקטרוני משום המצאה כדין בהליך פלילי, נראה שלא ניתן היה לקבוע שהערעור הוגש באיחור, שלא על יסוד טענתם של המבקשים בעניין מועד קבלת פסק הדין לידיהם.

בין כך ובין כך, איננו נדרשים להכריע במסגרת החלטה זו בשאלת תוקפו של דיוור אלקטרוני בהליך פלילי, שכן גם אם נסבור שהערעור הוגש באיחור, ממילא שוכנענו, שיש להיעתר לבקשה החלופית להארכת מועד להגשת הערעור, כפי שנבאר.

חרף האמור שוכנעתי, שמתקיימים בענייננו טעמים אחרים אשר משקלם המצטבר מצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד.

במסגרת הבקשה טען הנאשם, בין היתר, כי הנו נשוי ואב ל-5 ילדים; אחותו נפטרה לפני כ-4.5 שנים ועקב פטירתה והאובדן הקשה מינשוא הוא מצוי במצב נפשי קשה ומתקשה לנהל שגרת חיים; הנאשם סיים את תפקידו כמנהל רשת של הנאשמת ביום 1.11.22, בין היתר, בעקבות הסתבכותו המיותרת בתיק דנן על לא עוול בכפו וממועד זה לא תהיה לו כל סמכות או אחריות להעסקת עובדים זרים; הוא הישתכר בכל תקופת העסקתו שכר ממוצע; מטעמי חסכון בזמן שפוטי יקר הנאשם הודה בעובדות כתב האישום ולקח אחריות מלאה על מעשיו; הרשעתו תחולל לו נזק שאינו פרופורציונאלי ואינו מידתי; הוא לא ישוב על ביצוע העבירה ויסייע למנוע עבירות דומות בעתיד במידה וייתקל בהן; ככל שההרשעה לא תבוטל הנאשם יספוג נזקים כבדים ביותר שעלולים למוטט את פרנסת ביתו ולהשפיע על מצבו המנטאלי.

זאת, נוכח העובדה שהעבירה של העסקת עובדים זרים ללא היתר היא עבירה כלכלית במהותה, ולכן המנעות מהרשעה בשל נזק כלכלי שצפוי לנאשם תחטיא את תכלית החקיקה – הרתעה מהעסקת עובדים זרים שלא כדין, באמצעות הטלת סנקציה כלכלית משמעותית על החברה המעסיקה וגם על נושאי משרה שעומדים מאחרי ביצוע העבירה [ראו בעיניין זה ע"פ (ארצי) 33098-09-12 א.פ.י.שירותי כוח אדם בענף הבניין (2005) בע"מ ואורן עמר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.8.2014); ע"פ (ארצי) 31808-03-13 מדינת ישראל – פרץ [פורסם בנבו] (5.2.2014)]".

...

בכדי להוכיח קיומו של נזק החורג מן הנזק שייגרם לכל מורשע על המבקש להראות איך ייפגע מכלול חייו כתוצאה מן ההרשעה; הנאשם לא הוכיח נזק מוחשי וקונקרטי היה והרשעתו תישאר בעינה.

סוף דבר: בקשת הנאשם 3 לביטול ההרשעה נדחית.