בקשת ביטול הענקה מכוח סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל

ביום 19.10.2020 ניתנה החלטה בבקשת הנאמן לביטול הענקה מכוח סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 (להלן בהתאמה: "ההחלטה הקודמת", ו"בקשת הביטול").

...

בנוסף, נדחתה בקשת המבקשים לשלם כעת את ההפרש בין התמורה ששולמה על ידם בפועל לבין שווי המקרקעין הריאלי, נכון למועד כריתת ההסכמים: "משעה שנפסק כי מדובר בהענקה שדינה בטלות, יש לדחות את בקשתם של המשיבים לאפשר להם כעת לשלם לקופת פשיטת הרגל את ההפרש בין מה ששילמו בפועל לחייב, לבין שוויו של המגרש באותה עת, רק כדי להציל את העסקה מבטלות. עסקה המהווה הענקה אסורה היא עסקה בטלה לכל דבר וענין. בנסיבות המקרה דנן לא יהיה זה ראוי לאפשר למשיבים להחיותה ולהצילה מבטלות, שהרי משמעות הדבר היא מתן תמריץ לצדדים שלישיים להתקשר בעסקאות המהוות הענקה אסורה עם חייבים." המבקשים לא השלימו עם ההחלטה הקודמת והגישו ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 8200/20).

מסקנה זו נכונה גם ביחס לתשלומים שפורטו בשורות 3-4, 6-8.

מאידך גיסא, סבורני שיש לאשר למבקשים את החזר ההוצאות ששילמו במסגרת הליך פירוק השיתוף בחלקה בה מצויים המקרקעין (להלן: "החלקה").

לנוכח האמור לעיל, דין הבקשה להידחות, להוציא סך של 26,755 ₪ שעל הנאמן להשיב למבקשים בגין התשלומים הנלווים שצוינו בשורות 2 ו-5 לטבלה, וזאת תוך 30 ימים ממועד החלטתי זו. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהמועד שבו שילמו המבקשים תשלומים אלו לשמאי ולכונסי הנכסים, לפי העניין.

לפני בקשת הנאמנת לביטול הענקה מכוח סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם- 1980 (להלן: הפקודה) ביחס למחצית הזכויות בדירה ברחוב הבושם 64, תל אביב-יפו, הידועה כגוש 6137 חלקה 122/11 (להלן: הדירה או הנכס), הרשומות על שם החייב מר עמוס אלגאווי (להלן: החייב) שהוענקו על ידי החייב למשיבה במסגרת הסכם גירושים משנת 2004.

...

המשיבה לא הוכיחה כי במועד בו בוצעה אליה הענקת הדירה היו בידי החייב נכסים אחרים, מלבד הדירה מושא ההליך, אשר היה בהם די כדי לפרוע את חובותיו של החייב, ועל כן אין מנוס מהקביעה כי לא מתקיים בעניינו מבחן "תום הלב". די בקביעתי לעיל כי יסוד תום הלב אינו חל בענייננו בכדי לסיים הדיון בסוגיית תחולת החריגים, שכן המדובר בתנאים מצטברים (ראו עניין סלור).

בית המשפט העליון, על ידי כבוד השופטת ענת ברון, אליה הצטרפו כבוד המשנה לנשיאה השופט רובינשטיין, וכבוד השופטת ברק ארז, קבע, כי יש לקבל את הערעור, והורה על ביטול הענקה מאת החייב למשיבה, ביחס לחלקו של החייב שהתקבל מתמורת מכירת הדירה.

סוף דבר הבקשה לביטול ההענקה מתקבלת, ונקבע כי העברת חלקו של החייב בדירה לנאמנת תהיה בכפוף להשבת כל הסכומים ששילמה המשיבה מאז שנת 2004 בגין חלקו של החייב במשכנתא על הדירה, לרבות חוב הפיגורים בו נשאה המשיבה, כשהסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין.

דיון והכרעה: סעיף 181 לפקודה קובע: "בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שניתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו." ברע"א 5878/19 שטרייחר נ' עו"ד קאופמן (פורסם במאגרים 10.11.2019) נקבע: "סעיף 181 לפקודה מעניק לבית המשפט של פשיטת רגל את הסמכות לעיין מחדש בהחלטות שניתנו על-ידו, ובתוך כך גם לבחון מחדש החלטה בדבר הפטר מותנה. בית משפט זה קבע לא פעם כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו לעשות שימוש בסמכות זו, על מנת שלא לכרסם בעקרון סופיות הדיון (רע"א 2381/14 שחורי נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 8 (7.7.2014); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 40 (מהדורה שלישית, 2010)). עם זאת, הוכרו בפסיקה שתי עילות אשר יש בכוחן להצדיק את הפעלתה של סמכות זו: גילוי עובדה חדשה שלא הייתה ידועה בזמן מתן ההחלטה או התפתחות עובדתית שחלה לאחר מתן ההחלטה (ראו: רע"א 7794/18 שטראוס גרופ בע"מ נ' מועתז, פסקה 7 והאסמכתאות שם (21.1.2019))." בע"א 8488/18 משקל נ' עו"ד בצלאל (פורסם במאגרים 7.10.2018) (להלן: "עניין משקל") נקבע: "ככלל, סדרי הדין בהליכי פשיטת רגל נוטים לגמישות שתאפשר רגישות לנסיבות ולשינויים (ראו לדוגמה סעיף 186 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: הפקודה)). זה מכבר הבהיר הנשיא זוסמן כי "צו שיצא מבית-המשפט בעניני פשיטת-רגל לעולם אינו סופי כפסק-דין של בית-המשפט בענין אזרחי רגיל"" ובהמשך נקבע בעיניין משקל: "בדומה לכך, גם בפסיקה עדכנית נאמר כי הסמכות לעיין מחדש בהחלטה יכולה לנבוע מגילוי עובדה שלא היתה ידועה בזמן מתן ההחלטה או מהתפתחות עובדתית שחלה לאחר מתן ההחלטה (רע"א 7794/18 שטראוס גרופ בע"מ נ' מועתז, [פורסם בנבו] בפיסקה 7 (21.1.2019); רע"א 320/15 דוויק נ' כונס הנכסים הרישמי, [פורסם בנבו] בפיסקה 6 (14.4.2015); רע"א 2381/14 ‏שחורי נ' כונס הנכסים הרישמי, [פורסם בנבו] בפיסקה 8 (7.7.2014); פש"ר (י-ם) 3101/06 שינדלר נ' עו"ד קובי שקד, המנהל המיוחד, [פורסם בנבו] בפיסקה 8 (7.9.2011); בש"א (מחוזי חיפה) 2505/05 אהרון נ' עיזבון המנוחה מרים שוורץ ז"ל, [פורסם בנבו] בפיסקה 13 (8.11.2005))" ועוד ראו בעיניין משקל: "גם לאחר שניתן הפטר חלוט – עדיין ניתן להשיב את הגלגל לאחור. המקרה המובהק שמצדיק ביטול של הפטר הוא כאשר מתברר שפושט הרגל הסתיר עובדות מהותיות. כדוגמה למקרה כזה ניתן להביא את פסק הדין בע"א 2643/08 הראל נ' כונס הנכסים הרישמי [פורסם בנבו] (10.12.2009), שם נאמר:

ויובהר, בעלי התפקיד לא העלו לפני בית המשפט כל מניעה אובייקטיבית אשר מנעה מהם מלהגיש בקשה לביטול הענקה מכוח סעיף 96(ב) לפקודה.

...

הנימוק של השתק שיפוטי היה כתוספת, לאחר קביעות עובדתיות, שהביאו למסקנה כי ההסכם אינו הסכם למראית עין וכי הגרושה היא זו שגייסה, בעזרת בני משפחה, את תשלומי המשכנתא.

אשר על כן, הבקשה לביטול ההפטר החלוט על מנת לאפשר לנאמן להגיש בקשה לביטול הענקה להידחות.

המורם מן המקובץ הוא, כי הבקשה, במתכונתה, נדחית.

הבקשה: בפני בקשת הנאמנת (בקשה מס' 35) לביטול ההענקה מכוח סעיף 96 (ב) לפקודת פשיטת רגל התש"ם 1980 (להלן: "הפקודה"), במסגרתה עתרה לביטול ההענקה מצד החייבת, אשר הסתלקה מחלקה בעזבונו של אביה (מר ח'ליל דיב שליאן ז"ל- להלן: "המנוח") שנפטר ביום 29.4.06, לטובת אחיה מר אברהים חליל שליאן (להלן: "המקבל" ו/או "המשיב").

...

המשיב טען כי יש לדחות את בקשת הנאמנת שעה שאין קשר בין הסתבכותה הכלכלית של החייבת לבין הסתלקותה מעיזבון המנוח.

לפיכך ובשים לב למועד הגשת הבקשה איני סבור כי חל שיהוי המצדיק את דחייתה בנסיבות אלו (למעלה מן הצורך אציין כי רק במקרים חריגים יש להיעתר לטענת שיהוי המועלית אגב בקשות אלו, בטווח תקופת ההתיישנות, אולם אין זה המקרה שבפניי, מה גם שלא הועלתה טענה מפורשת בעניין זה).

סוף דבר אשר על כן, הריני נעתר לבקשה וקובע כי ההענקה לטובת המקבל בטלה, כאמור וכמפורט לעיל.

אני מחייב את המשיב והחייבים בהוצאות בקשה זו לטובת הנאמנת בסך של 2,000 ₪, וזאת בחלוקה שווה ביניהם, של 1000 ₪ כל אחד.

בפניי בקשה לביטול ההענקה, מכח סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל.

...

באותו דיון בו הייתה החייבת מיוצגת, ביקשו המנהלים המיוחדים להכריז על החייבת כפושטת רגל ובסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמה כי החייבת לא תוכרז כפושטת רגל והיא מצידה לא תתנגד להגשת בקשה לביטול הענקה בטרם הכרזה.

· במקרה שבפניי, לא שוכנעתי שהמניע היה מניע מרמתי.

אין כל נסיבות המצדיקות מתן פרשנות תכלתית שתקפיא או שתשהה את מניין תקופת 10 שנים ואת "מירוץ ההתיישנות". · אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.