בבית המשפט העליון, בהרכב של שלושה שופטים, נקבע כדלקמן-
"סבורים אנו ככלל כי התקופה שיש לקבוע לשם חידושו של כנוס אכן צריכה להיות קצרה מזו שקבע בית המשפט קמא. נראה לנו כנכון להעמיד תקופת פניה מחדש במקרה של ביטול כנוס עקב מחדלי החייב, וכדי ליתן ביטוי ראוי למחדלים, על בין שנה לשנה וחצי לפי שיקולו של בית המשפט, ובמקרים חמורים יותר עד שנתיים וחצי".
יוצא איפוא שהתובנה העיקרית שעמדה ביסוד ההחלטות שניתנו בעיניין "אלקצאצי" הייתה הצגת מסר ברור לחייבים, שלפיו חייב המעוניין לחסות תחת ההגנה מפני נושיו במסגרת הליך של פשיטת רגל, שומה עליו לכבד את ההחלטות שניתנו בעיניינו, להמנע ממחדלים, כגון אי עמידה בתשלומים העתיים ואי הגשת דו"חות תקופתיים, לנצל את ההזדמנויות שהועמדו לפניו לצורך תיקון המחדלים, וככל שלא יעמוד בכך ייחשב כמי שעשה שימוש לרעה בהליך המשפטי, וכמי שהתנהלותו לוקה בחוסר תום לב, ומשכך כניסתו להליך חדש תותר רק לאחר תקופת המתנה של לפחות שנה ממועד ביטול ההליך הקודם או לפרק זמן ארוך יותר בשים לב לנסיבותיו של המקרה הנידון.
"... כפי שהובהר לאחרונה בעיניין גל, גם על הליכי חידלות פרעון לפי חוק חידלות פרעון חולש העקרון הקובע כי על חייב לנהוג בתום לב ולא לנצל לרעה את ההליכים על מנת להנות מחסדיהם. כך, קובע סעיף 183 לחוק חידלות פרעון כי בית המשפט רשאי לבטל "צו לפתיחת הליכים" שניתן בהליכי חידלות פרעון שניפתחו לבקשת יחיד, אם היתקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 163(ג)(1) לחוק, ובכלל זה: היתנהלות בחוסר תום לב במטרה לנצל את ההליכים; אי-שתוף פעולה עם בעל התפקיד או עם "הממונה"; הפרת ההגבלות שהוטלו עליו.
תחולת הילכת אלקצאצי הדנה בבטול הליך פשיטת רגל בשל חוסר תום לב של החייב, והתקופה שתחלוף טרם פתיחת הליך חידלות פרעון חדש, מקבלת, לטעמי, חזוק בדברי בית המשפט העליון ב-ע"א 6892/18 עמוס אמיר רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן (פורסם בנבו, 18.12.19), שם חזר על החובה לנהוג בתום לב בהליך של חידלות פרעון, ותוך שבית המשפט העליון מציין שעיקרון תום הלב ממשיך לחול גם לאחר כניסת חוק חידלות פרעון לתוקפו, והדרישות בכל הנוגע לתום לב החייב נותרו על כנן גם לאחר חקיקת חוק חידלות פרעון.
...
המערערים טענו שיש להגביל את תחולתה את הלכת "אלקצאצי" להליכים שננקטו לפי פקודת פשיטת הרגל, ולטעמם המחוקק העביר את מרכז הכובד בשאלת תום הלב של היחיד מנקודת הכניסה להליכי חדלות פירעון למועד מתן צו ההפטר, תוך שאימץ את הקביעה שנעשתה ב-ע"א 307/12 ישראל בלום נ' כונס הנכסים הרשמי (14.8.2012; להלן: "עניין בלום"), ויש לשים לב שלפי סעיף 163 לחוק ניתן לתקן פגמים שנפלו בהתנהלותו של היחיד, לרבות פגמים בתום הלב, אך סבורני שאין בטענות אלה כדי לסייע להם בגדרו של הליך זה.
המחוקק העמיד את תקופת התשלומים בגדרו של הצו לשיקום כלכלי, כברירת מחדל, על שלוש שנים (סעיף 163(א) לחוק).
הממונה העמיד את תקופת ההמתנה על שנה ממועד ביטול ההליך הקודם, וסבורני, בשים לב לנסיבות העניין, כי החלטתו בעניין זה היא סבירה.
הממונה העמיד את תקופת ההמתנה על שנה ממועד ביטול ההליך הקודם, וסבורני, בשים לב לנסיבות העניין, כי החלטתו בעניין זה היא סבירה.
ראוי לציין כי בעניינו של "ווקנין" התרתי להגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים טרם שחלפה מלוא תקופת ההמתנה שנקבעה על ידי הממונה, וזאת לפנים משורת הדין, מכיוון שחלפה יותר משנה ממועד ביטול ההליכים הקודמים, ומבלי שיש בכך כדי להשליך על ההחלטה שתתקבל בגדרו של הליך זה.
התוצאה
מהמקובץ לעיל ראיתי לנכון לדחות את הערעורים.