בקשת ביטול הליך חדלות פירעון והטלת מניעה על החייב

טענתו המרכזית של המבקש היא, כי הוא הוכרז כחייב מוגבל באמצעים זמן רב לפני תקונו של חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, ולפני ביטול מוסד זה של "חייב מוגבל באמצעים" (החל מיום 15.9.19), ולפיכך אין להשית עליו צו תשלומים במיגבלות הזמן הקבועות כיום בחוק ההוצאה לפועל ולהפנותו להליכי חידלות פרעון.

היה זה "שטר ושוברו בצידו", שכן לצד איחוד התיקים וההגנה שהוא הקנה לחייב שעמד בצו התשלומים (הגנה מפני הליכי הבאה ומאסר, עיקול מטלטלין, עיקול משכורת ועוד), נבעו מאותה הכרזה על חייב כמוגבל באמצעים גם הגבלות שונות שהוטלו על החייב, במטרה למנוע יצירת חובות חדשים ולהבטיח עמידתו בתשלומים במסגרת המסלול לגבייה קולקטיבית (עיכוב יציאה מהארץ, איסור על שימוש בשיקים כ"לקוח מוגבל מיוחד" על פי חוק שיקים ללא כסוי, התשמ"א-1981), איסור ייסוד תאגיד או על היות החייב בעל עניין בתאגיד ועוד) (ראה – ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' חדיד, פ"ד נז(4) 211 (2003) ).

הסמכות שניתנה בעבר לרשמי ההוצאה לפועל להכריז על חייב כחייב מוגבל באמצעים, ולהכניסו למסלול גבייה זה, על יתרונותיו ועל חסרונותיו מבחינת החייב, בוטלה החל ממועד תחילתו של חוק חידלות פרעון (15.9.19).

...

סבורני כי דברים אלו של כב' הרשמת (במסגרת בקשה לעיין מחדש בהחלטתה), כמו גם עצם ההחלטה שבעניינה בקשת רשות הערעור, בדין יסודם, ואין בהם כל שגגה.

לאור האמור, איני מוצאת כי נפלה טעות בהחלטת כב' הרשמת, ועל כן דין הערעור להידחות.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ואת הערעור לגופו, וזאת אף מבלי להידרש לטענות שהעלו הצדדים לגבי יכולת הפירעון של המבקש לגופה.

בד בבד עם הגשת הבקשה למתן צו לפתיחת הליכים עתרו המשיבים הפורמאליים בבקשה לסעדים זמניים במסגרתה עתרו להטלת צוי מניעה על נכסים שונים, חלקם בבעלות מוכתרי בהווה או בעבר, או קשורים למוכתרי, וזאת מאחר ולטענתם מוכתרי פועל להברחתם מנושיו.

מבלי לפגוע באמור בסעיף 1 לעיל, התחייבות האמורה תעמוד בתוקף, כל זמן שלא תיתקבל כל החלטה שיפוטית המורה אחרת בכל הנוגע לזכיות המגיעות לחייב ואם בכלל מגיעות, בקשר עם הכספים שיוחזקו בנאמנות ע"י עוה"ד, ו/או אם הנאמן יודיע כי הוא מוותר על כתב התחייבות זה. בהמשך לאמור לעיל, הגישו בעלי המניות את תגובתם לעמדת הנאמן בנוגע למגעים שנוהלו ביניהם, במסגרתה טענו כי יש להורות על ביטול צוי המניעה וזאת מהטעמים הבאים: הותרת צוי המניעה מסבה להם ולחברות נזקים בלתי הפיכים לרבות העמדת הלוואה בסך 100 מיליון ₪ לפרעון מיידי שאין באפשרותם לפרוע באופן שעלול להוביל את החברות להליכי חידלות פרעון; אין במינויו של הנאמן כדי להקנות לו ולבית-המשפט של חידלות הפרעון סמכויות עודפות בנוגע לנכסים של חברות סולבנטיות קל וחומר שעה שמדובר ביחיד בעל מניות מיעוט באזגה, בתוך כך אין הנאמן יכול ליטול לעצמו סמכויות ניהול או לבוא בנעליהם של האורגנים המורשים בחברות ולכפות את התערבותו על אופן קבלת ההחלטות בחברות; התשתית העובדתית עליה נשענה החלטת בית-המשפט קמא מאז ניתנה ועד עתה לא השתנתה והנאמן לא הצביע על כל שינוי אשר מצדיק היתערבות בית משפט זה בהחלטה; במסגרת זו נטען, כי לא הונחה תשתית לפיה מוכתרי הנו בעל זכויות במיגרש בירושלים כך שלמעשה זיקתו של מוכתרי לנכס נותרה רחוקה למדיי.

...

מכל מקום, אני סבורה כי יש לקצוב את פרק הזמן להותרת הצווים הזמניים ובכך יושג האיזון הראוי בנסיבות העניין.

להשלמת התמונה יצוין, כי אני ערה לפסק הדין בעניין בר בורגר (פסקה 23), ברם, לטעמי, בענייננו אין המדובר באותם מקרים בהם נסוגה סמכותו של בית-המשפט לחדלות פירעון, ושוכנעתי כי בשים לב למכלול האינטרסים והשיקולים בענייננו הונחה תשתית לפיה למוכתרי קיימת זיקה ישירה לכאורה הן לעסקי מעלה כתר והן לנכסיה, והן לאזגה ולבעלי מניותיה, באופן המוביל למסקנה כי יש להותיר את צווי המניעה בעניינם של אזגה, מעלה כתר, המגרש בירושלים והמגרש בראשון לציון על כנם בשלב זה. אשר על כן, אני מורה על הותרת הצווים הזמניים למשך 30 יום על מנת לאפשר לנאמן לחקור ולברר את ההסכמים והזכויות השונות שיש למוכתרי מול אזגה ומעלה הכתר ומול בעלי המניות, ולהגיש בקשה מתאימה בפני בית-המשפט קמא.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל.

]השופט נ' סולברג: בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.7.2019 בפש"ר 59135-10-18 (השופטת נ' גרוסמן), בגדרה נדחתה בקשה לביטול התשלום החודשי שהושת על המבקש (להלן: החייב), במסגרת הליך פשיטת רגל המתנהל בעיניינו.

החייב מפנה לסעיף 303(א) לחוק הביטוח הלאומי, שבו נקבע כי: "זכות לגימלת כסף אינה ניתנת להעברה, לערבות או לעיקול בכל דרך שהיא [...]", ולהוראת סעיף 311 לאותו חוק, לפיה "זכותו של אדם לגימלה לא תוקנה לנאמן בהליכי חידלות פרעון לפי חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי" (בנוסח קודם היתייחס החוק ל"כונס הרישמי או לנאמן בהליכים לפי פקודת פשיטת הרגל").

משאלו הם פני הדברים, דומה כי ניתן להטיל על החייב צו תשלומים במצבים כגון דא. אם יעמוד במריו, ימנע ממיצוי כושר הישתכרותו, ולא ישא בצו התשלומים כסדרו – יוביל הדבר לא לחיובו בתשלום העיתי מתוך כספי הקצבה, כי אם לביטול הליך פשיטת הרגל.

...

כפי שאפרט להלן, דין הערעור להתקבל.

דינה של טענה זו להידחות.

סוף דבר: משנקבע כי החייב אינו בעל כושר השתכרות, וכי הוא מתקיים מקצבת הביטוח הלאומי בלבד, הרי שקצבתו חוסה תחת הסייג שבסעיף 111(א) לפקודה, ולא ניתן לחייבו בתשלום חודשי לקופת הכינוס.

אם. בגולומב רמה"ש בע"מ), עותרות לביטול צוי המניעה שהוטלו עליהן בתיק זה. ואכן, בעקבות אותה החלטה בבית המשפט המחוזי, הוגשה ביום 19.5.20 בקשה נוספת להטלת צוי מניעה זמניים על נכסי החייב, בידי המבקש 6, אביטל פרדוני.

(רע"א 8382/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גלפנד, פ"ד נג(2) 721, 725) ולפיכך, לבית המשפט סמכות להורות בצו זמני על איסור ביצוע עיסקאות בנכסים, הסמכות נתונה גם ביחס לצדי ג' לו הועברו, לפי הנטען, נכסי החייב, והמטרה של הצוים הזמניים הנה הבטחת האפשרות להעבירם לקופת הנשייה בבקשה שתוגש "לביטול הענקות". בבחינת הבקשות למתן צוים זמניים במסגרת הליכי חידלות פרעון, השיקולים זהים לאלו הנשקלים בבקשות לצוי מניעה זמניים בכל הליך אזרחי, ובראשן – ראיה לכאורה ומאזן הנוחות.

...

ולפיכך, הטענה להעדר סמכות עניינית לדון בצווים המתייחסים להעברת נכסים בהסכם הפירוד – נדחית.

ומשכך, הבקשה לביטול צו המניעה בהתייחס לזכויות המשיבה 14 במגרש ברמת השרון – נדחית.

על יסוד טענות אלו לזכויות החייב, עתרו המבקשים לצו מניעה זמני האוסר על דיספוזיציה במניות החייב במשיבה 12 (אזגה אחזקות בע"מ), וכן לצו האוסר על העברת הזכויות שיש למשיבות 9 ו- 10 בכלל, והזכויות שלהן במגרש בירושלים והמגרש בראשל"צ בפרט.

בספרם של המלומדים חמי בן-נון וטל חבקין "העירעור האזרחי" מהדורה שלישית התשע"ג-2012 נאמר: "ככלל ערכאת העירעור תחיל ביקורת צרה על קביעות הערכאה הדיונית בעניינים עובדתיים ובעניינים הנתונים לשיקול הדעת של הערכאה הדיונית בבקורת רחבה על קביעות משפטיות". שם בעמ' 474.

ביטול הליך אימתי : המסגרת הנורמאטיבית הרלוואנטית לענייננו מקורה בהוראות סעיף 183 לחוק חידלות פרעון הדן בבטול ההליך, אשר זו לשונו: "(א) מצא בית המשפט בהליכי חידלות פרעון שניפתחו לבקשת יחיד, כי מיתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163(ג)(1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצוו לשקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חידלות הפרעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים היזדמנות להשמיע את עמדתם, לבטל את הצוו לפתיחת הליכים; הורה בית המשפט על ביטול הצוו, יורה כיצד לנהוג בנכסי קופת הנשייה". בחנתי את טענות המערער, לפיהן לא היה הצדק לביטול הליך חידלות הפרעון שכן היתנהגותו לא פגעה בו מהותית, ולא ניתנה לו היזדמנות להשמיע את עמדתו קודם לביטול.

הפגיעה אינה רק בנושים הממתינים לכספם אלא גם ביחיד עצמו אשר מונע את היכולת לברר את עניינו ולקדם את התיק לכדי הפטר.

בהזדמנות זו ולאו דוקא בנוגע למערער שלפני, ראיתי לציין כי כיום, מי שנקלע לחובות באופן נקודתי כתוצאה מהשלכות הנגיף, יכול למצוא מזור בהוראות חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי (תיקון מס' 4) (עיכוב הליכים לשם גיבוש ואישור הסדר חוב) (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף-2020 – המציעות ליחידים ותאגידים דרך משפטית להתמודדות עם המשבר הכלכלי הפוקד אותם בתקופה זו, כתוצאה מן ההגבלות שהוטלו על המשק נוכח נגיף הקורונה.

בהתאם לדברי ההסבר שפורטו בראשית הצעת החוק הנ"ל (ראו: הצעות חוק ממשלה – 1391, כ"ז בטבת, התשפ"א, 11.1.2021), המטרה במסלול זה היא: "...ליצור מתוה להתמודדות עם עלייה בהקף החייבים שיבקשו לפנות להליכים של הסדר חוב או להליכי חידלות פרעון בעקבות תקופת מגפת הקורונה ולהתאים אותם למאפיינים המיוחדים של חייבים אלה. זאת, באמצעות עדוד החייבים לפנות להליכים של הסדר חוב" (שם, עמ' 228).

...

הואיל ומדובר בהליך שני של החייב, היה עליו לדעת מהי ההתנהלות המצופה ממנו ולעמוד בה. מכל האמור לעיל, מצדד הממונה בעמדת הנאמן ועותר לדחיית הערעור.

ביטול הליך אימתי : המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו מקורה בהוראות סעיף 183 לחוק חדלות פירעון הדן בביטול ההליך, אשר זו לשונו: "(א) מצא בית המשפט בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת יחיד, כי מתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163(ג)(1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חדלות הפירעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים הזדמנות להשמיע את עמדתם, לבטל את הצו לפתיחת הליכים; הורה בית המשפט על ביטול הצו, יורה כיצד לנהוג בנכסי קופת הנשייה". בחנתי את טענות המערער, לפיהן לא היה הצדק לביטול הליך חדלות הפירעון שכן התנהגותו לא פגעה בו מהותית, ולא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את עמדתו קודם לביטול.

אשר על כן, לאור הנימוקים לעיל ולאחר שבחנתי את פסק דינו של בית משפט קמא מיום 31.3.2021, מצאתיו ניצב על אדנים עובדתיים ומשפטיים יציבים.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני מורה בזאת על דחיית הערעור.