בקשת ביטול החלטה להפקדת ערובה בתביעת עו"ד

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 34065-01-22 ניתנה ביום 27 ינואר 2022 מוחמד קבאגה המבקש יצחק שטרן ושות' בע"מ המשיבה בשם המבקש – עו"ד רסמי זחאלקה החלטה

בית הדין האיזורי (השופטת שרה שדיאור) הורה למבקש להשיב לבקשה להפקדת ערובה, אך מאותו שלב בחר המבקש "לנתק מגע". משלא ניתנה תשובת המבקש, בחן בית הדין האיזורי את הבקשה לגופה ובהחלטה מפורטת ומנומקת חייב את המבקש בהפקדת ערובה בסכום של 2,500 ש"ח. נאמן לדרכו, המבקש לא הפקיד ערובה ואף לא תקף את ההחלטה המחייבת בהפקדת ערובה, בין בדרך של בקשה לביטול החלטה במעמד צד אחד ובין בהגשת בקשת רשות ערעור, ומשהערובה לא הופקדה נמחקה ביום 19.7.2021 התביעה הראשונה.

...

דינה של בקשת רשות הערעור על החיוב בהפקדת ערובה להידחות.

במקרה בו תובע מחק תביעה לאחר מספר ישיבות קדם משפט והגיש תביעה זהה כעבור עשרה ימים לבית משפט במחוז שיפוט אחר, קיבלה הנשיאה מ' נאור ז"ל את הבקשה כי ההליך יתנהל בבית המשפט בו הוגשה התביעה מלכתחילה, וציינה כך: "דין הבקשה להתקבל. שתי התביעות – הן המקורית, הן הנוכחית – עוסקות באותו האירוע. סמיכות הזמנים הרבה בין מחיקת התביעה המקורית לבין הגשתהּ של התביעה הנוכחית בבית-משפט אחר מעוררת את 'החשש שמא הוגשה התובענה השנייה לבית משפט אחר מזה שבפניו תלויה התובענה הראשונה בשל שיקולים בלתי ראויים, כגון בחירה של בית משפט או שופט (Forum Shopping)' ... בתשובתו של המשיב 1 לא נמצא הסבר מספק להגשת התביעה הנוכחית דווקא לבית-משפט השלום בבית-שאן. אם אכן ההחלטה למחוק את התביעה המקורית נבעה, כדבריו, "מתוך כעס רגעי" – לא הייתה כל מניעה בפניו להגיש את התביעה בשנית לבית-משפט השלום בנתניה, שבו נוהלה התביעה המקורית .

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

התובע הגיש בשם הנתבעת בקשה בהולה לביטול החלטה מיום ה-26.1.2017 במסגרתה הסביר את התקלה הטכנית שארעה במשרדו ובקש לאשר להפקיד ולהעביר את הסכומים הללו בסמוך לאחר מכן (נספח כ"ז לתצהיר הנתבעת).

בהקשר זה יצוין, כי מן המסמכים שהגיש התובע לתיק עולה, כי גם הנתבעת– שהיא עורכת דין בעצמה - הייתה פעילה בתיק והגישה מסמכים מטעמה (ראו למשל כתב התביעה המתוקן שהגישה, עמ' 32 בנספחי תצהיר התובע), כך שעל פני הדברים לא הייתה מניעה שתעקוב אחר החלטת בית המשפט בבקשתה להארכת מועד להפקדת ערובה ותוודא כי הסכום האמור מופקד במועד.

...

אני מקבלת חלקית את תביעת התובע בגין פרסום לשון הרע, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 3,600 ₪.

יתר התביעה (בתא 48897-06-17 ו – 68213-06-17) – נדחית.

אני מקבלת את התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת כנגד התובע באופן חלקי, ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת סך כולל של 203,774 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

עו"ד לאופר ביקש לסלק את התביעה על הסף ולחילופין לחייב את מר נורני בהפקדת ערובה, ובקשתו החלופית התקבלה.

בטענותיו מבקש מר נורני להפנות גם להחלטת כב' השופט מ' סובל שקבל ערעור על דחיית התביעה לביטול הפסק מחמת אי תשלום ערובה (ע"א 33722-10-18).

דא עקא, אותה החלטה לא ביטלה את מעשה בית הדין בין הצדדים בפסק המוסכם מיום 29.11.2016 אלא ביטלה את החיוב בהפקדת ערובה בתביעת-הביטול והתייחסה לאפשרות ניהול התביעה לביטול הפסק – אותה תביעה שבהמשך נמחקה בשל היתנהלות מר נורני ולא חודשה על ידו.

...

די בכך על מנת לדחות תביעה זו על הסף וכך אני מורה.

אין בידי לקבל טענות אלו שאין להן אחיזה בדין.

סוף דבר ענייננו בתביעה כספית שהוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות של מרבית רכיביה ובניגוד לפסק דין שנתן בשנת 2016 תוקף להסכמת הצדדים שסילקה את כל טענותיהם באשר הן. לפיכך נדחית התביעה מחמת מעשה בי דין וממילא היו נדחים עיקר רכיביה מחמת התיישנות.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 2965-10-20 10 מאי 2023 לפני: כב' הרשמת מירב שמחיוף המבקשת: פרימקס ישראל 2011 בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד רועי חיון המשיב: זאב בבייב ע"י ב"כ: עו"ד ניק בנרי החלטה

המשיב הגיש תגובה בה ביקש לבטל את ההחלטות אשר הטילו עליו הוצאות וכן לדחות את הבקשה להפקדת ערובה תוך פסיקת הוצאות ושכ"ט לרבות לטובת אוצר המדינה.

כך נפסק ברע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן (16.1.2013) : "כאשר לפנינו הליך שהגיע לשלב מיתקדם, ויש להניח שבחלק הארי של ההוצאות כבר נשא הנתבע, הולכת ופוחתת ההצדקה לחייב את התובע במתן ערובה להוצאות, שכן בשלב זה לא יהיה באי הפקדת הערובה כדי לחסוך לנתבע את הוצאותיו." אני סבורה כי המועד המאוחר שבו מובאת בקשה זו לפתחו של בית הדין, לאחר שנחקרו העדים, ובטרם יוגשו סיכומי המבקשת, ובשים לב כי שתי ההחלטות הראשונות שפסקו למשיב הוצאות הן משנת 2021, מהוה שיקול משמעותי שלא להורות על הפקדת ערובה בשלב זה. עוד נקבע בפסיקתו של בית המשפט העליון ברע"א 5868/18 ‏צבי יעקב נ' עדית הוכהאוזר (23.12.18) כי ניתן לחייב בהפקדת ערובה כאשר מדובר בתביעת סרק וכי השיקולים שיש לשקול בהכרעה בבקשה מהסוג דנן הם סכויי התביעה ומורכבות ההליך, השלב שבו מצוי ההליך, זהות הצדדים, התנהלותם ותום לבם ומצבו הכלכלי של התובע.

...

כך נפסק ברע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן (16.1.2013) : "כאשר לפנינו הליך שהגיע לשלב מתקדם, ויש להניח שבחלק הארי של ההוצאות כבר נשא הנתבע, הולכת ופוחתת ההצדקה לחייב את התובע במתן ערובה להוצאות, שכן בשלב זה לא יהיה באי הפקדת הערובה כדי לחסוך לנתבע את הוצאותיו." אני סבורה כי המועד המאוחר שבו מובאת בקשה זו לפתחו של בית הדין, לאחר שנחקרו העדים, ובטרם יוגשו סיכומי המבקשת, ובשים לב כי שתי ההחלטות הראשונות שפסקו למשיב הוצאות הן משנת 2021, מהווה שיקול משמעותי שלא להורות על הפקדת ערובה בשלב זה. עוד נקבע בפסיקתו של בית המשפט העליון ברע"א 5868/18 ‏צבי יעקב נ' עדית הוכהאוזר (23.12.18) כי ניתן לחייב בהפקדת ערובה כאשר מדובר בתביעת סרק וכי השיקולים שיש לשקול בהכרעה בבקשה מהסוג דנן הם סיכויי התביעה ומורכבות ההליך, השלב שבו מצוי ההליך, זהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם ומצבו הכלכלי של התובע.

משכך גם מטעם זה דין הבקשה להידחות.

לפיכך, ולאור כל האמור לעיל – הבקשה להפקדת ערובה נדחית.

ביום 15.1.23 ניתנה החלטת ביהמ"ש קמא על הפקדת ערבון לערעור הנ"ל ולפיה: "עתה משהונח לפני, יערוב המערער ערערו בסך של 3,000 ₪ בתוך 7 ימים שאם לא כן תמחק הודעת העירעור...". ביום 25.1.23 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה על הפקדת הערובה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה והתשובה, אני סבור שיש לתת רשות ערעור, היות שמדובר בשאלה משפטית עקרונית והיא האם היה מוסמך בית המשפט לחייב את המבקש בהפקדת ערובה, למרות שעל פי התוספת השלישית לתקנות, ערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר פטור מהפקדת ערובה? ברע"א 1875/21 יוסף שחם נ' אגף מס הכנסה (23.05.2021)‏ קבע ביהמ"ש כי:‏ "הלכה היא כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן החלטות דיוניות-ניהוליות באופיין, המצויות בגדר שיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת. משכך תמנע ערכאת העירעור מלהתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בנגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין... בבסיס סמכותו של בית המשפט לחייב צד להליך בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד, שתי תכליות מרכזיות: הראשונה, הנלמדת מלשונה, היא הבטחת תשלום הוצאותיו של הצד הפאסיבי ("הנתבע"), ככל שבסופו של יום יידחה ההליך בו מדובר וייפסקו הוצאות לטובתו; השנייה, היא מניעת ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות והרתעה מפני הגשת הליכי סרק – תביעות, בקשות, או ערעורים, לפי העניין.

הפרשנות שניתנה לחריג הקבוע בתקנה 400 קבעה שהסייג הפוטר מהפקדת ערבון בעירעור חל כאשר מדובר בעירעור על "החלטה אחרת" של רשם המתברר לפני שופט באותה ערכאה שבה הרשם מכהן (ראו: בש"א 9397/11 מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב עו"ד (5.2.12) (להלן: עניין מועב) והאסמכתאות המובאות שם בפיסקה 10).

...

מקל וחומר, יש לקבל את הבקשה במקרה זה שבו מדובר בערעור על החלטה הדוחה בקשה לפטור מאגרה (להבדיל מפסק דין) המוגש לאותה ערכאה שנתנה את ההחלטה (להבדיל מערכאה גבוהה יותר).

בטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון) תשפ"ב – 2022 מוצע בין היתר לתקן את תקנה 135(ב) כך שייקבע שבית המשפט מוסמך להורות על הפקדת ערובה "גם אם לא נקבעה ערובה כאמור בנוגע לאותו הליך בתוספת השלישית". המבקש "מציף" את בתי המשפט בבקשות לרוב והכל "בניסיון כפייתי להימלט מהצורך לשלם אגרות מחד או להפקיד ערבון סמלי להבטחת הוצאות המשיבים מאידך". לכן, יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה והתשובה, אני סבור שיש לתת רשות ערעור, היות שמדובר בשאלה משפטית עקרונית והיא האם היה מוסמך בית המשפט לחייב את המבקש בהפקדת ערובה, למרות שעל פי התוספת השלישית לתקנות, ערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר פטור מהפקדת ערובה? ברע"א 1875/21 יוסף שחם נ' אגף מס הכנסה (23.05.2021)‏ קבע ביהמ"ש כי:‏ "הלכה היא כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן החלטות דיוניות-ניהוליות באופיין, המצויות בגדר שיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת. משכך תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין... בבסיס סמכותו של בית המשפט לחייב צד להליך בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד, שתי תכליות מרכזיות: הראשונה, הנלמדת מלשונה, היא הבטחת תשלום הוצאותיו של הצד הפסיבי ("הנתבע"), ככל שבסופו של יום יידחה ההליך בו מדובר וייפסקו הוצאות לטובתו; השנייה, היא מניעת ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות והרתעה מפני הגשת הליכי סרק – תביעות, בקשות, או ערעורים, לפי העניין.

ברם, אני סבור כי משמתקין התקנות קבע שערעור על החלטת רשם פטור מהפקדת ערובה, לא מוסמך בית המשפט לקבוע שתופקד ערובה.

סיכומו של דבר: הערעור מתקבל.

המשיבים ישלמו למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.