בקשת ביזיון לאכיפת החלטת בית הדין בדבר גילוי מסמכים

המבקשת עושה שימוש בהרחבת חזית על ידי המצאת סיפור לפיו היועץ המשפטי מהלך אימים על המבקשת וב"כ, צירפה לסיכומיה מסמכים חדשים שגילתה לה המשיבה במסגרת הליך גילוי מסמכים שהתרחש לאחר הדיון בבקשה והפנתה לתצהיר עדותה הראשית עליו היא טרם נחקרה.

הבקשה ותוכן טענות המבקשת הם למעשה תלונה סובייקטיבית מתמשכת ביחס להחלטת המשיבה שפעלה במסגרת סמכותה להפריט את מחלקת הדוברות ולנייד עובדים בתקופת הקורונה ומכאן שלכל היותר המבקשת מצביעה על פרשנות שלגירסתה יש לתת להחלטת בית הדין, כאשר בהתאם לפסיקה מצב דברים כזה אינו מתאים להתברר במסגרת בקשה לפי פקודת הביזיון.

פקודת בזיון בית המשפט -המסגרת הנורמאטיבית: סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית המשפט קובע: "בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה". סעיף 38 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, מחיל הוראה זו על בתי הדין לעבודה.

...

בענייננו, אני סבורה כי עלינו לבחון את הבקשה מנקודת מבט מהותית ולא מנקודת מבט טכנית, כאשר עלינו לבחון האם מחלקת הדוברות מופעלת על ידי עובדי המשיבה ומיקור החוץ הוא למראית עין בלבד או שמא המשיבה פעלה בהתאם להודעתה מיום 27.5.2020 וביצעה את מיקור החוץ כולל ניוד של עובדי מחלקת הדוברות לתפקידים/מחלקות אחרות במשיבה.

מכל המפורט לעיל, לאור העובדה שככל הנראה החל מ-1.9.2020 החלה המשיבה להתנהל בהתאם להצהרתה ולהתחייבותה ממאי 2019 ומכיוון שהסעד שניתן בבקשה לביזיון הוא סעד הצופה פני עתיד, אני סבורה כי נכון להיום אין טעם במתן צו לפי הפקודה כנגד המשיבה.

מבלי לגרוע מהאמור לעיל, היות ואני סבורה כי במועד הגשת הבקשה לביזיון הבקשה לא היתה נעדרת כל בסיס, שכן כפי שפורט לעיל יש ראיות המלמדות על כך שעובר לספטמבר 2020 המשיבה לא התנהלה בדיוק בהתאם להסכמות הצדדים, מצאתי לנכון לחייב את המשיבה בהוצאות משפט לטובת המבקשת בסך 10,000 ₪ סכום אשר יש בו כדי לגלם את מחדלי המשיבה במקרה זה ולהרתיע אותה מלבצע הפרות דומות בעתיד.

החלטה בהחלטתי מכ"א באב התש"ף (11.8.2020) הוריתי כדלהלן: לפניי בקשת המערערת בנוגע להסרת העיקולים שעל דירת הצדדים, עיקולים שלטענתה הוטלו על הדירה בעבר עקב חובות של המשיב לאחרים ושלא הוסרו למרות פרעון אותם חובות משום שהמשיב לא ביקש מההוצאה לפועל להסירם, המסכלים – ושמא לכך כוונת המשיב בהמנעותו מלבקש את הסרתם – את ביצוע החלטות בית הדין בדבר העברת הנכס על שם המערערת.

מובהר כי בהיעדר תגובה או ככל שהתגובה לא תניח את דעתו ישקול בית הדין הן את חיובו של המשיב בתשלום שיקוזז מהסכום שהופקד בקופת בית הדין לזכותו בגין חלקו בנכס ובהתאם להחלטות קודמות, תשלום שיכול שיהיה כקנס ואמצעי אכיפה של החלטת בית הדין ועל פי פקודת ביזיון בית המשפט, יכול שיהיה כהוצאות משפט בגין ריבוי ההליכים הנצרכים למימוש פסה"ד עקב אי שתוף הפעולה של המשיב, יכול שייפסק כדמי שימוש מתוך ראייתנו את עצם המשך החזקת המשיב בנכס כבעלים רשום למרות ההחלטות הקודמות ותוך הפגיעה ביכולתה של המערערת לממש את בעלותה שעל פיהן כשימוש בנכס, ויכול גם שיכלול את כל הללו גם יחד.

בנוסף לאמור ייעתר בית הדין במקרה כזה לכל בקשה לצוו גילוי מסמכים בנוגע לחובות האמורים ולהליכי ההוצאה לפועל המדוברים וכן לבקשה למינוי ב"כ המערערת ככונס נכסים על הנכס האמור והסמכתו לפעול בנוגע לנכס גם בשמו של המשיב אל מול ההוצאה לפועל או כל רשות רלוואנטית אחרת.

...

לאחר עיון בבקשה ולאור החלטות קודמות אני מורה כדלהלן: המשיב רשאי להגיב לבקשה בתוך שבעה ימים, לרבות ימי פגרה, ממועד חתימת החלטה זו. בחלוף המועד האמור ייתן בית הדין את החלטתו בבקשה.

לפניי עתה תגובת המשיב – תגובה שהוגשה באיחור, יש לציין, ושאומנם קדמה לה בקשה למתן ארכה שאף היא הוגשה רק לאחר כלות המועד שקצבתי, שלא נעתרתי לה, ושהתגובה הנוכחית גם מלמדת במשנה תוקף שאכן לא היה מקום להיעתר לה שכן לשם הגשת תגובה כזו די גם ביום אחד.

לפנים משורת הדין, ומטעמי יעילות, אני מחליט מכל מקום ליתן הזדמנות נוספת ואחרונה למשיב להסדיר את הסרת העיקולים באמצעות בא כוחו כאמור או בעצמו, אך לא אאפשר את המשך גרירת הרגליים תוך שזכויות המערערת נרמסות מתחתיהן: הארכה לא תהיה ארוכה ואם גם במהלכה לא ייעשה הנדרש נפעל בהתאם לסעיפים 3 – 4 בהחלטה האמורה ובכלל זה נחייב את במשיב כבר עתה בהוצאות משפט נכבדות הן לטובת המערערת והן לטובת אוצר המדינה ובלי שהללו יהיו 'סוף פסוק' בעניין.

מסקנות ומתן הוראות המשיב יסדיר את הסרת העיקולים הרשומים על דירת הצדדים, בעצמו או באמצעות בא כוחו, בתוך חמישה ימים ממועד חתימת החלטתי זו. חמשת הימים משמעם כפשוטם ויבואו במניינם ימי פגרה, מחלה, חופשה וכו' ללא כל תירוצים נוספים וללא כל בקשות ארכה נוספות.

אחר זאת, ביום 8.2.23 הגיש המבקש לבית הדין האיזורי בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן – הבקשה לבזיון) במטרה לאכוף על המוסד את ביצוע החלטת הצירוף.

לטענת המבקש, בהחלטה השלישית נפלה טעות סופר שכן בית הדין לא שם לב כי בקשת המבקש בדיון היתה להגיש הודעה בדבר הכוונה להגיש בקשות ביניים, לרבות גילוי מסמכים, או לבקש את תיקון כתב התביעה.

...

להלן אפרט את טעמיי: אשר החלטה הראשונה – למעשה דין הבקשה לבזיון היה להידחות על הסף.

זאת ועוד, לא שוכנעתי כי ביחס לארבע החלטות אלה מתקיימים הטעמים למתן רשות הערעור הקבועים בסעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, לפיהם רשות ערעור תנתן "אם שוכנע בית הדין כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". ככל שיהיה בכך צורך ממילא ניתן יהיה להשיג על החלטות אלה בתום ההליך.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

לפניי בקשה מטעם הנתבעים לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט לאכוף על התובע בקנס לציית להחלטת ביה"ד מיום 12.3.23 (להלן: "בקשת הביזיון").

(1) בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה.

גם בפסיקתו של בית דין זה הובהר, כי "מהותו של הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט היא צפיית פני עתיד, ומטרתו הטלת סנקציה המיועדת לכפות על הצדדים לכבד את החלטת בית הדין. תכלית החקיקה בעיניין ביזיון בית המשפט היא להביא לכיבוד פסקי דין והגשמת שילטון החוק. הליך בזיון בית המשפט אינו הליך רק בין שני בעלי דין יריבים אלא יש בו גם היבט צבורי, שהוא מניעת הפרת החלטות שיפוטיות" (ע"פ (ארצי) 180006/97 בטש נ' שוודנט בע"מ [פורסם בנבו] (5.8.2002)).

לאחר שעיינתי במסמכים השונים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים להלן החלטתי: דוחות האיכון: בהיתחשב בתשלום שביצעו הנתבעים ביום 28.9.23 ולהבהרת חברת סלקום מיום 1.8.23 כי תפעל בהתאם להוראות ביה"ד לאחר ביצוע התשלום, אין מקום למתן צו בהתאם לפקודת הביזיון.

כאמור בפסיקה אין חובת גילוי מסמכים חלה מקום בו נידרש הצד שכנגד לייצר מסמכים שאינם קיימים (רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ – אינזברג ס (3) 264, ע"ע (ארצי) 64/10 מדינת ישראל משרד החינוך – **** צברי (25.3.10)).

...

לאחר שעיינתי במסמכים השונים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים להלן החלטתי: דוחות האיכון: בהתחשב בתשלום שביצעו הנתבעים ביום 28.9.23 ולהבהרת חברת סלקום מיום 1.8.23 כי תפעל בהתאם להוראות ביה"ד לאחר ביצוע התשלום, אין מקום למתן צו בהתאם לפקודת הביזיון.

בנסיבות אלו התייתר הצורך בקבלת פרטי משרד יועצת המס ועל כן הבקשה לביזיון בעניין זה נדחית.

בנסיבות אלו הבקשה לפי פקודת הביזיון בעניין זה נדחית.

סוף דבר: בנסיבות שפורטו לעיל הבקשה לביזיון נדחית.

בקשה על פי פקודת ביזיון וגילוי מסמכים ביום 2.8.23 הגישו המבקשים בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: בקשת הביזיון), וזאת בגין אי קיום צו גילוי מסמכים שניתן ע"י בית הדיון ביום 6.7.23 לפיו על המשיבות 2 ו-3 להמציא עד ליום 1.8.23 אסמכתות לתשלום בגין קרן הישתלמות של העובדים שהוצבו בחצר המשיבה 1 לתקופת 7 שנים קודם להגשת התביעה, וזאת עד ליום 1.8.23, כאשר לא קיימו את החלטת בית הדין.

אשר לבקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט – הוראות סעיף 6(1) לפקודת הביזיון קובעת את סמכות בתי המשפט "לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה." סעיף 38 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, מחיל הוראה זו גם על בתי הדין לעבודה.

ביום 14.12.23 הגישה ב"כ המבקשים בקשתו שכותרתה "בקשה להעלות בקד"מ הבקשה להורות לזימון לחקירה הגב' ענת שקד והגב' מירד אידלסון על תצהירין (כך במקור - י.א.ש) במהלך דיון ההוכחות, בעקבות החלטה בר"ע 22458-12-23". ב"כ המבקשים טען כי על המשיבות 1 ו-3 ליתן התייחסותן על פי החלטת בית הדין מיום 23.9.23 האם בכוונתן להביא לעדות מטעמם את הגב' ענת שקד, כאשר המשיבות לא הגיבו להחלטה זו. עוד נטען בבקשה כי לאור נחיצותן, יש לזמן לחקירה את הגב' ענת שקד והגב' מירב אידלסון לדיון ההוכחות, ובה יחקרו אודות ידיעתם האישית בדבר המסמכים, וייתכן ויתגלה כי עדותם בסוגייה זו הנה עדות שמועה ולא עדות מידיעה אישית.

...

בקשת רשות הערעור נדחית לפיכך, משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות".

סיכומו של דבר – הנני מורה כדלקמן: הבקשה על פי פקודת ביזיון בית משפט - נדחית.

הבקשה לחקירת הגב' שקד והגב' מירב אידלסון על תצהירי גילוי המסמכים נדחית בשלב זה ואולם למבקשים שמורה הזכות להגיש בקשה זו מחדש לאחר קביעת התיק לשמיעת הוכחות.