ב"כ התובעים טען כי יש ליתן משקל להתנהלותו של הנתבע כמי שמתחמק מחיוביו בכך שאיחר בהפקדות ונידרש על ידי בית המשפט "כהתראה טרם מתן פסק דין נגדו" היה ולא יפקיד את הסכום שנידרש להפקיד במסגרת החלוקה השווה בשכ"ט מומחה מטעם בית המשפט.
אני מסכימה עם ב"כ התובעים כי מדובר בפסק דין חלוט והעובדה שהוגשה בקשה לביזיון בית משפט אין משמעה "ליתן לנתבע היזדמנות" כגישת ב"כ הנתבע עד שיתברר האם ביזה את פסק הדין אם לאו והוא לכאורה תחת "חזקת החפות" בשינויים המחוייבים למשפט האזרחי.
אני סבורה כי שיקול זה יכול להלקח במסגרת תום לב, אולם בתנאים להטלת סעד הזמני תום הלב שנבחן הוא של מבקש העיקול בעצם בקשתו ועל כן נקודה זו יכולה להלקח בחשבון אולי במסגרת מיתחם שיקול הדעת של בית המשפט במאזן הנוחות – אולם לא במסגרת יסוד ההכבדה (ייתכן וכהכבדה פרוצדורלית כאמור המעיבה על הנוחות), משקיים הבדל בין ביצוע בעין שיכול להיות תלוי בצד נוסף או בכוח עליון – כשהנתבע לא כופר בחיובו על פי פסק הדין שניתן בהסכמה אלא מתאר שרשרת התרחשויות המצדיקה את היתערבות בית המשפט האם סוכלו התנאים מבחינת מועד הבצוע ולא עצם הבצוע - לבין סעד כספי ממשי.
מכל מקום, הנתבע טען– וטענתו לא נסתרה – כי הוא עובד ביזמות בתחום האנטרנט ואין במצבו הרפואי לפגום בניהול עסקיו או עלול לגרום לפשיטת רגל.
...
על פניו אין מדובר בנזק בלתי הפיך – ובמקרים כגון דא ייטה בית המשפט שלא להיעתר לבקשה למתן הסעד הזמני" (ראו עא 5191/15 מרים הכט אייזיק נ' יעקב צבי מורשת ( 31.8.15).
סיכומו של דבר, לא הוכח חשש להברחת נכסים.
סיכומו של דבר, התוצאה הכוללת היא כי אני סבורה כי במאזן הנוחות בין הצדדים ובשים לב לכך לקושי בבחינת הוכחת יסוד ההכבדה ובשים לב לקיומה של עילת תביעה לכאורית, הגם שעולות מולה טענות הגנה שאין להקל בהן ראש אך ספק אם יש בכך מתן פטור לנתבע בשל תפקידו ובכל מקרה דינן להתברר בהליך העיקרי לרבות טענת ההתיישנות –אני מורה על ביטול העיקולים.
