בקשת ביזיון בית משפט לאכיפת הסכמות בדבר מיטלטלין וכבוד הדדי

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ה"פ 32130-10-19 פלד נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות ואח' לפני כבוד השופט אביים ברקאי המבקשת: תמר פלד המשיבות: 1.המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות 2.לודמילה בגדדישבילי ב"כ המבקשת: עו"ד שחר הררי, עו"ד סיון גוטהולץ ב"כ המשיבה 1: עו"ד עמי עבר הדני מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) ב"כ המשיבה 2: עו"ד אריאל דינובצקי פסק דין

חלק ראשון – פתח דבר ותמצית המחלוקת פתח דבר עניינו של פסק דין זה הוא עתירתה של המבקשת לביטול החלטה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט שניתנה בהליך אזרחי אחר כבר ביום 26/11/2015; עוד עותרת המבקשת להצהיר שהודעות הקנס והקנסות שנשלחו אליה מכח אותה החלטה "בטלים ומבוטלים" ועוד להצהיר על בטלותו של עיקול שהוטל בשל אותן קנסות.

כעולה מטענות המשיבה 2, ביום 27/3/2014 ניתן פסק דין בתובענה שהגישה גב' לודמילה בגדדי כנגד גב' תמר פלד ונקבע שלתמר פלד אין זכויות בחלקה 95 ושעליה לפנות את מטלטליה.

בקשה נוספת שהגישה המשיבה 2 ביום 5/1/2016 - המשיבה 2 הגישה ביום 5/1/2016 בה"פ 1889-08-12 בקשה נוספת ביחס להליכי ביזיון בית משפט ובית משפט השלום (הש' אילן רונן) הפנה את המשיבה 2 "לדרכי האכיפה הקבועות בדין". בקשת שניה לפי פקודת ביזיון בית משפט שהגישה המשיבה 2 ביום 28/6/2016 - כחצי שנה מאוחר יותר, ביום 28/6/2016 הגישה המשיבה 2 בקשה חדשה לפי פקודת ביזיון בית משפט ועתרה לאכוף את פסק הדין בדרך שתאכוף על המבקשת מאסר.

דיון בבקשה השניה לפי פקודת ביזיון בית משפט השניה והסכם פשרה במסגרת הדיון בבקשת ביזיון בית משפט השניה הגיעו הצדדים להסכמות שונות שנוסחו בפרוטוקול בית המשפט וביניהן: המבקשת כאן (תמר פלד) תעביר את מנוע המזגן המשמש אותה ונימצא בחלקת המשיבה כאן (לודמילה בגדדי); חיבורי ציליות של המבקשת כאן (תמר פלד) יוסרו בתוך 14 יום; תמסר הודעה לעריית תל אביב על חלוקת החזקה בשטח.

בנוסף נקבעו הוראות להסרה הדדית של מצלמות שהוצבו, עוד נקבעו הוראות להמנעות מהטרדה וכן נקבעו הוראות ביחס להקמת גדר היקפית; הוראות בדבר מתן רשות לתמר פלד למעבר בשביל; התקנת מונה מים והפעלת משאבת מים וכן הוראות למקרה של הפרה.

...

ביום 26/11/2015, לאחר שהתקבלה תגובת המבקשת וכן התקיים דיון ניתנה החלטה הקובעת קנסות כספיים ככל שהמבקשת לא תפנה את חלקה מס' 95, וכלשון ההחלטה: "אני קובע כי היה והמשיבה [תמר פלד – א.ב] וכל מי מטעמה לא יפנו את חלקה 95 עד ליום 1.12.2015 תשלם המשיבה לאוצר המדינה קנס בשיעור 500 ₪ ליום עד לפינוי חלקה 95. קנס נוסף בשיעור של 1,000 ₪ ליום ישולם על ידי המשיבה אם יקבע לאחר הפינוי שהיתה הפרה נוספת של צו הפינוי" המבקשת טוענת שהיא אכן פינתה את חלקה 95 במועד.

אשר על כן ותוך הבהרה שאין בכך כדי לבטל את ההחלטה מיום 26/11/2015 או לבטל הקנסות – אני קובע כי התחשיב הנכון לקציבת הקנס (קרן) יחושב לפי מכפלת הסך של 500 ₪ במספר הימים שבין 1/12/2015 לבין 20/7/2016.

סוף דבר אני דוחה הבקשה לביטול החלטת בית משפט השלום בה"פ 8669-08-12 מיום 26/11/2015; אני דוחה הבקשה להצהיר על בטלות קנסות והודעות קנס שנשלחו למבקשת וכן לביטול הליכי עיקול מכולם.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 47586-11-22 מרגלית נ' לוי ואח' בפני כבוד השופטת טלי מירום המבקש-התובע תומר מרגלית ע"י ב"כ עוה"ד ניר ידיד ו/או אסנת שחם המשיבים-הנתבעים 1. מירית לוי 2. מוטי לוי ע"י ב"כ עוה"ד שי אולשביצקי ו/או אופיר בלוך 3. ניסים אלקריף 4. מ. סטייל ונופש בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד שי אולשביצקי ו/או אופיר בלוך החלטה

בפניי בקשה מטעם המבקש לאכוף על המבקשים במאסר או בקנס, מכח פקודת בזיון בית משפט (להלן: פקודת הבזיון), את קיום צו המניעה הזמני שניתן ביום 30.11.2022 וכן להורות כי המבקש ידאג לחיבור המצלמות והמערכות הסולריות במתחם הנופש נשוא התביעה, כאשר העלויות הכרוכות בכך יושתו על המשיבים.

עוד טוען המבקש, כי המשיבים אינם מעבירים לו את חלקו האמתי בהכנסות המתחם, מציגים בפניו מצג שוא בדבר מספר האורחים המגיעים למתחם ובדבר הכנסות האמת לעסק, ועקב כך - כאשר מנגד הוצאותיו לתפעול המתחם ממשיכות להיות גבוהות - קיים חשש ממשי כי יקרוס כלכלית.

לפיכך הוריתי לשני הצדדים הדדית להמנע מכל דיספוזיציה ו/או שינוי של המצב הקיים במתחם הנופש נכון ליום 20.11.2022, טרם הגשת הבקשה לסעד הזמני, על כל מתקניו ותשתיותיו, ולהמנע מכל שינוי במצב הזכויות הקנייניות והחוזיות של מי מהצדדים, הן במקרקעין והן במטלטלין.

כך, למשל, בעיניין שרבט לעיל, נקבע: "היתעלמות מפגעת ומתמשכת מצו שפוטי חרף החלטות בית המשפט, דוגמאת זו שבמקרה דנן, מצדיקה נקיטת צעדים על ידי בית המשפט ולבקשת הצד הנפגע אשר יובילו לבצוע הצוו." לפיכך, כיוון שהמצלמות והמערכות הסולריות חוברו מחדש, לא אשית על המשיבים סנקציות מכח פקודת הבזיון; ואולם, אם יחזרו המשיבים וינקטו שוב פעולה שיש בה כדי לשנות את המצב הקיים, ללא עידכון וקבלת הסכמת המבקש מראש, אשקול בחיוב להעתר לבקשה לפי פקודת הבזיון, ככל שתוגש.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, לא מצאתי לנכון להיעתר לסעד המבוקש בה. ראש וראשון, אין כל דחיפות בבקשה; מתשובת המשיבים עולה, כפי שמאשר זאת אף המבקש בתגובתו לתשובה, חיבור המצלמות והמערכות הסולאריות חוּדַש.

כך, למשל, בעניין שרבט לעיל, נקבע: "התעלמות מפגעת ומתמשכת מצו שיפוטי חרף החלטות בית המשפט, דוגמת זו שבמקרה דנן, מצדיקה נקיטת צעדים על ידי בית המשפט ולבקשת הצד הנפגע אשר יובילו לביצוע הצו." לפיכך, כיוון שהמצלמות והמערכות הסולאריות חוברו מחדש, לא אשית על המשיבים סנקציות מכח פקודת הבזיון; ואולם, אם יחזרו המשיבים וינקטו שוב פעולה שיש בה כדי לשנות את המצב הקיים, ללא עדכון וקבלת הסכמת המבקש מראש, אשקול בחיוב להיעתר לבקשה לפי פקודת הבזיון, ככל שתוגש.

באחת הפרשות עמד בית-המשפט העליון, באמצו את דבריה של פרופיסור נינה זלצמן, על הרציונל הכפול לכך: "שני טעמים [הם] להלכה, לפיה בקשה לביטול פסק דין שהושג במירמה צריכה להיות מוגשת לבית המשפט שנתן את פסק הדין. הטעם הראשון הוא בכבוד ההדדי שרוכשו הערכאות השיפוטיות זו לזו. הטעם השני הוא בכך שהגיוני יותר שאותו בית המשפט שנתן את פסק הדין, הבקי בכל מסכת הראיות, הוא שיבחן את הטענה לגופה. טעם אחרון זה רלוואנטי, אמנם, פחות להליכים לביטול פסק דין בהסכמה, היות ובמקרים רבים מובא בפני בית המשפט רק ההסכם הסופי, מבלי שבית המשפט יהא בקיא בעובדות הקשורות בכריתתו של ההסכם" (ע"א 3203/91 אזולאי נ' אזולאי, בפיסקה הרביעית לפסק-דינו של השופט אור (פורסם במאגרים, 23.10.1995.

אם לאחר כל אלה תישמע מפי התובע, כפי שנעשה, טענה כי על הפרתו של פסק-הדין של בית-המשפט באשדוד הוא עמד אך זמן רב לאחר שניתן וגם דבר זה הוא באחריות-הנתבעים, יוּשב כי בענין המרכזי של טרונייתו – הטענה כי הנתבעת לא קיימה את חלקה בפסק-הדין ההוא מחמת שלא פנתה למכירתם של המיטלטלין, היה על התובע לנקוט צעדים לאכיפתו של פסק-הדין, אך גם זאת הוא לא עשה.

דומה כי נקיטתו של הליך לפי פקודת בזיון בית-המשפט הייתה מאפשרת לתובע להניח לפניו של בית-משפט השלום את השגותיו על היתנהלותה הנטענת של הנתבעת.

...

לאחר שקילתו של מלוא-החומר, שהונח לפנַי עד כה ועם שמיעתם של הצדדים, באמצעות באי-כוחם, בישיבת-היום, הגעתי לכלל-מסקנה כי תובענה זו יש לדחות על הסף, כסמכותי שבתקנה 101(א) לתקנות סדר-הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 וכמבוקש בסעיף 89 לכתב-ההגנה.

הלכה למעשה מבוקש כאן לאיין את אותם הליכים של הוצאה לפועל, שננקטו כדין ובסמכות ומה אעשה ואין דעתו של התובע נוחה הימנם? מה שארע הוא, להשקפתי כי התובע, שיוצג בכל הכבוד היטב, הגיע לכלל מסקנה כי נכון יהיה להיקשר בהסדר של פשרה לשם סילוקה של תובענה אשר רבצה לפתחו.

בתוך 30 ימים מיום קבלתו לידיו של פסק-דין זה ישלם התובע לנתבעים, יחד ולחוד, שכר-טרחה של עורכת-דין בסך כולל של 22,000 ש"ח. ניתן היום, ט' אלול תשע"ו, 12 ספטמבר 2016, שלא במעמד-הצדדים.

לפניי בקשתם של חגי ושירי קאשי (להלן: "המבקשים"), להורות לסימה קלבו (להלן: "המשיבה"), לציית להסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין בדיון אשר היתקיים ביום 05.04.2016, מכוח סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט (להלן: "הפקודה"), במסגרתן התחייבה המשיבה שלא להניח מיטלטלין במבואת הכניסה של חצר הבית והצדדים התחייבו לנהוג בכבוד האחד כלפי רעהו.

מטרת הליכי בזיון אינם ענישה אלא אכיפה, ויפים לעניין זה דברי כבוד השופטת א. חיות (כתוארה אז) ברע"א 3901/12 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ, (25.07.2012): "לא אחת נפסק כי הטלת סנקציה על-פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט לא נועדה להעניש את המפר בגין הפרות שארעו בעבר. מטרתה היא לכפות על הצדדים ציות לפסק הדין בעתיד ותכליתה היא על כן אכיפתית-מניעתית" לפיכך, איני מוצאת להטיל על המשיבה סנקציה בגין ההפרות הזמניות בתקופת השיפוצים, אשר ביצוען הסתיים, אולם הואיל והוצגו בפני הפרות חוזרות של האיסור להניח מיטלטלין במבואת הכניסה לחצר, אני מוצאת להטיל על המשיבה סנקציה אכיפתית מניעתית של קנס בסך 100 ₪ בגין כל יום בו תפר את צו המניעה אשר ניתן כנגדה במסגרת פסק הדין מיום 05.04.2016 וזאת החל מיום 20.05.2018.

...

לאחר קבלת תגובתה, ניתנה ביום 21.06.2016 החלטתי להעתקת בלוני הגז.

לאחר שבחנתי את כל שהובא בפניי התרשמתי, כי הצדדים אינם רוכשים כבוד רב האחד לרעהו ואין לי אלא להצטער על כך. אולם, איני מוצאת שהוראה זו בהסכמות הצדדים אשר קיבלו תוקף של פסק דין מתאימה לאכיפה באמצעות הליכי בזיון לפי הפקודה.

מעבר לצורך, אציין כי לא שוכנעתי בטענות המבקשים אשר הועלו בדיון בדבר הפרעה מצד המשיבה להקמת הגדר על ידי המבקשים ולא הובאה על ידי המבקשים ולו ראיה לכאורה, לכך שהחלו בביצוע הקמת הגדר ולו בשלבים ראשוניים.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 17803-02-18 עברון ואח' נ' גנדלין ואח' בפני כבוד השופטת תמי לוי יטח התובעים 1. יגאל עברון 2. איה עברון הנתבעים 1. יצחק גנדלין 2. שלי גנדלין פסק דין

התובעים מעולם לא ביקשו להציב מחסן או כל מתקן אחר ולא עמדו מקרוב על העובדה כי מדובר במיטלטלין הניתנים להזזה.

זאת למדים גם מהרישא להסכמת הצדדים בפני כב' המפקחת על רישום המקרקעין, שזו לשונה: "מבלי שצד מהצדדים מודה בטענות הצד שכנגד, ולסילוק מלא ומוחלט של טענותיהם ההדדיות של הצדדים, בכל דבר ועניין הקשור לבניית הנתבעים בתחומי הבית המשותף שברח' חנה פינת רח' לאה בחיפה, מסכימים הצדדים כדלקמן..." (ה.ש. הח"מ).

כפי שכבר קבעתי בהחלטה מיום 11.4.19, במקרה של אי קיום פס"ד, ישנן שתי אפשרויות פעולה: האחת, הגשת בקשה לפי סע' 6 לפקודת ביזיון בית המשפט והשניה, הגשת תביעה לתשלום פיצוי בגין נזק שניגרם עקב אי קיום פסה"ד. התובעים בחרו בהגשת תביעה זו בגין נזקים שנגרמו להם בעקבות אי קיום פסה"ד ולכן, מנועים הם מלתבוע פיצוי לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש. יתירה מזו, בהתאם לסעיף 6(1) לפקודת ביזיון ביהמ"ש, הקנס המוטל מכח סעיף זה הנו לטובת אוצר המדינה בלבד ולא לטובת מי מהצדדים ו/או גורם פרטי כלשהוא.

הטעם לכך הוא שתכליתו של הסעיף הנ"ל אינו לפתות את מי שניפגע מהפרת פסק הדין אלא להביא לאכיפת פסק הדין ולשמור מפני הפגיעה והביזוי של בית המשפט עצמו (ר' עש"א 19952-10-15 מועצה מקומית ג'וליס נ' קטיש (18.11.15) והפסיקה הענפה המצוטטת שם).

ברם, צוי בית המשפט אינם תחליף לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969, ובפרט להוראות הנוגעות לשימוש הסביר של הדיירים ברכוש המשותף, ולחובתו של הדייר לפעול בהתאם לחוק זה. לאור האמור הצוים שניתנו במסגרת פסק הדין הנן ממוקדם ומתייחסים לשטחים הספציפים שנדונו בפניו ושלגביהם נטענה טענה בדבר שימוש בלעדי ע"י הנתבעים.

...

נוכח כלל האמור הנני קובעת כי על הנתבעים לפצות את התובעים בגין עוגמת הנפש והעדר ההנאה מדירתם.

סוף דבר אשר על כן, הנני מורה כי על הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים הבאים: דמי שימוש בסך 11,810 ₪ בגין השימוש בגג הצמוד לדירת התובע.

כמו כן, הנני מורה כי על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: דמי שימוש בסך של 10,365 ₪ בגין השימוש הבלעדי בגינה המשותפת.