התמשכות ההליכים מביאה, בין היתר, לכך שפורעי חוק, כך נטען, משתלטים על החלקה באין מפריע, והבקשות הרבות שהגישה המבקשת לפי סעיף 6 של פקודת ביזיון בית-המשפט במסגרת תביעת פירוק השתוף כנגד מפרי צו המניעה, לא מנעו את הבנייה הפראית בחלקה, ובמהלך השנים הוסיפו עוד ועוד אנשים פרטיים להשתלט על שטחים פנויים בחלקה.
בעניינינו, מדגישה המבקשת, שיש לה זכויות בעלות בחלקים מתוך החלקה, הפגיעה בשטח החלקה על-ידי הבניה הבלתי חוקית בה - משתרעת על רוב החלקה, למרות שהליך פירוק השתוף בחלקה טרם הסתיים, וזכותה של המבקשת, כמו זכותם של יתר בעלי החלקים בחלקה, בהיות החזקה בה במושאע, היא בכל סנטימטר שבחלקה זו. ההשתלטות עליה נעשתה ונעשית במבני מגורים קבועים המשמשים למגורי קבע של הבונים או משפחותיהם, ולכן עוצמת הפגיעה בזכותה הקניינית של המבקשת גדולה ביותר.
...
לטענת המבקשת זהו מקרה מובהק בו יש להיעתר לבקשה, ולמנותה כנאמנה מטעם בית-המשפט לצורך תפיסת החזקה בשטחים הפנויים ומניעת ההשתלטות עליהם, הואיל ואי-מינויה המיידי ישפיע במידה ממשית על זכויות כל בעלי החלקים בחלקה, שכן תפיסת שטחים פנויים על ידי מי שאינם זכאים לכך ובניה על שטחים אלה, תמנע מבעלי זכויות קנייניות בחלקה מלקבל שטחים פנויים בה, ובכך ייגרם לבעלי הזכויות הקנייניות נזק ממשי.
המבקשת כאמור כבר לעיל, ממאנת להשלים עם החלטת בית-משפט קמא, ובבקשת רשות הערעור המונחת בפניי פירטה את נימוקיה עליהם כבר עמדתי, ואולם לאחר ששקלתי בדבר, סבורני, כי צדק בית-משפט קמא בדחותו את בקשתה של המבקשת לתפוס בשלב הנוכחי חזקה בשטחי החלקה שנותרו פנויים כדי למנוע השתלטות עליהם, וזאת מנימוקיו של בית משפט קמא המקובלים עלי.
לא ראיתי כל הצדקה להתערב בשיקול הדעת של בית משפט קמא, ולגופו של עניין אינני סבור כי נפלה שגגה במסקנה אליה הגיע בית-משפט קמא.
על-יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור, ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, אני מורה שאין צו להוצאות.
