בקשת ב"כ המאשימה לעונש: נהיגה בשכרות עם עבר פלילי

טיעוני הצדדים לעונש ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשם עונש מאחורי סורג ובריח שלא יפחת משנה, מאסר על תנאי ארוך ומרתיע, פסילה שלא תפחת מ- 5 שנים, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות להמנע מעבירה דומה בעתיד.

ב"כ המאשימה הדגיש כי שילוב העבירות בארוע המתואר ביחד עם עברו הפלילי והתעבורתי של הנאשם מצדיקים החמרה בענישה.

השופט ס' ג'ובראן קבע ברע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.3.2011) כי: "כידוע, נהיגה במצב של שיכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהוה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. לכן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשיכרות". על פי תיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), העקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

...

לטענתו, הנאשם נעצר מאז האירוע ועד היום רק בשל קיומה של עבירת הנהיגה בפסילה, אשר בסופו של דבר נמחקה כאמור מכתב האישום.

לאור כל האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: לפסילה מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 48 חודשים.

בעברו 24 הרשעות קודמות, מהשנים 2020-1995, בגין שימוש בטלפון בזמן נהיגה, עבירות מהירות, אי ציות לרמזור אדום, נהיגה בשיכרות, נהיגה בקלות ראש, היתנהגות הגורמת נזק, סיכון עוברי דרך בנסיעה אחורנית, אי מסירת פרטים בתאונת נפגעים, סרוב לבדיקת שיכרות ואי ציות לשוטר.

לבסוף, לאור העובדה כי הנאשם הודה ונטל אחריות, ביקש ב"כ המאשימה למקם את עונשו באמצע המיתחם ולהשית עליו 11 שנות מאסר בפועל לצד מאסר על תנאי, פסילה למשך 20 שנה, פסילה על תנאי, קנס ופצוי משמעותי למשפחת המנוחה.

בית המשפט המחוזי קבע מיתחם ענישה הנע בין 4 ל-11 שנות מאסר, והשית עונש של 6 שנות מאסר בפועל, תוך היתחשבות לקולא בגילו הצעיר, העידר עבר פלילי ותעבורתי, מצבו הנפשי ונסיבות אישיות ומשפחתיות.

...

ב"כ המאשימה טען כי המסקנה העולה מכך היא כי מדובר בנאשם שמונע ממוטיבציה חיצונית בלבד ומרצון לשפר את מצבו המשפטי.

העונש הראוי בגדר המתחם באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, המשמשות לקביעת מיקום העונש ההולם בגדר המתחם, הרי שאין מנוס מלהזכיר לחומרה את עברו הפלילי והתעבורתי של הנאשם.

המסקנה המתחייבת מהתמונה שהוצגה עד כה הנה כי ראוי היה לשקול להשית על הנאשם עונש המצוי בחלק העליון של מתחם העונש ההולם.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 10 שנים, מיום המעצר - 12.5.20.

בשנת 2012 הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה בשיכרות.

עוד ביקש ב"כ הנאשם להיתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בהיותו גרוש עם שני ילדים ומשלם מזונות, במצב הכלכלי הקשה ביותר ובהיותו נעדר עבר פלילי.

בית המשפט המחוזי דחה את העירעור על העונש בין השאר באומרו כי אין מקום לשקול חריגה מפסילת המינימום אך בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם: "בהתאם לגישה הרווחת בפסיקה נסיבות מקילות, כמו חרטה, העדר עבר פלילי ותעבורתי,  הרעה במצב האישי והכלכלי בעקבות התאונה ונסיבות אישיות  אחרות, ככלל אין לראות בהן כנסיבות מיוחדות שיצדיקו סטייה מפסילת המינימום (עפ"ת 46198-03-18 אבו כליב נ' מדינת ישראל, פס' 14 בחו"ד השופטת חן-ברק והאסמכתאות שם ( 31.5.18). רק במצבים חריגים ויוצאי דופן, כמו למשל תיקון כן ואמיתי של הפגם המוסרי שדבק בהתנהגות הנאשם, שבא לידי ביטוי   בדאגה וטפול בנפגע וגילוי חמלה וסולידריות, גם אם היתרחשו והובעו באיחור ולא בזירת התאונה (חו"ד הנשיא שפירא בעיניין אבו כליב שלעיל). אלה הן נסיבות חריגות המהוות עילה לסטייה  מעונש המינימום - אלא שבעניינינו, כל אשר נטען והודגש הוא נסיבותיו האישיות של המערער – נסיבות שאינן חריגות כלל וכלל, ואין בהן די כדי להצדיק היתערבות בעונש הפסילה בפועל." בעפ"ג (ב"ש) 18523-07-15 דאזנשוילי נ' מדינת ישראל, מיום 18.11.15, שהוגש על-ידי המאשימה, הורשע נאשם בעבירות של נהיגה ברשלנות, גרימת חבלה, הפרת חובה לנהוג על הכביש בלבד, מעבר על פני המדרכה ועבירת הפקרה אחר פגיעה לפי סעיף 64א(א) לפקודה.

...

לפיכך אני סבורה כי כאשר מדובר בעבירת הפקרה ברף הנמוך בה היסוד נפשי הוא של רשלנות וכאשר יש לנאשם אחריות לקרות התאונה כבמקרה דנן, נע מתחם הענישה ממאסר לתקופה קצרה של מספר חודשים שיכול ותרוצה בעבודות שירות ועד ל- 18 חודשי מאסר בפועל במקרים החמורים.

העונש צריך להיות כזה שיוביל למסקנה כי הימלטות ממקום התאונה אינה משתלמת.

עם זאת בשל נסיבות המקרה ואי ידיעת הנאשם בפועל אני סבורה כי יש למקם את עונשו של הנאשם בסמוך לתחתית מתחם הענישה.

לעניין מיתחם הענישה טוען ב"כ המאשימה כי בעבירה של נהיגה בזמן פסילה העונש מתחיל ממאסר בפועל לתקופה קצרה עד למאסר לתקופה של 24 חודשים; ובעבירה של נהיגה בשיכרות המיתחם מתחיל לטענתו מפסילת המינימום עד ל-12 חודשי מאסר בפועל, הכל תלוי עבר ונסיבות.

על חומרתה של עבירה זו עמד בית המשפט העליון ברע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.05.05): "העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת היתייחסות של ביזוי החוק וצוי בית המשפט". יש בעבירה זו לא רק דופי פלילי, אלא אף דופי מוסרי כפול: הסיכון לנהג עצמו ולעוברי הדרך, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות הדרכים אם יתרחשו בעת הנהיגה (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.01.11)).

...

בנסיבות אלה, אין מנוס ממיקום הנאשם בתוך מתחם הענישה ואני קובע כי העונש המתאים לנאשם הינו פסילה לתקופה של 48 חודשים וכן למאסר לתקופה של 6 חודשים.

לפיכך, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 4 שנים.

אני מורה על הפעלת עונש פסילת רשיון למשך 4 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק 42-08-19 ביום 6.10.19 לריצוי באופן חופף.

לפי התסקיר, הנאשם נעדר עבר פלילי, אך לחובתו הרשעות תעבורה קודמות, לרבות הרשעה נוספת בנהיגה בשיכרות בגינה הוטל עליו עונש מאסר על תנאי למשך 4 חודשים שהנו בר הפעלה בתיק זה. קצינת המבחן התרשמה שהנאשם לקח אחריות, הביע חרטה והבין את הסכנות הטמונות בעבירה.

ב"כ המאשימה הפנה לגיליון התעבורתי של הנאשם (ת/2) וציין כי לחובתו 18 הרשעות קודמות לרבות הרשעה בנהיגה בשיכרות משנת 2014 (תת"ע 10530-01-13) שבגינה הוטל על הנאשם עונש של 4 חודשי מאסר בר הפעלה בתיק זה. למרות זאת, טען ב"כ המאשימה, הנאשם לא נרתע ושב לבצע את העבירה.

לאור האמור, ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל שלא יפחת מ- 4 חודשים ולהפעיל את התנאי במצטבר, פסילה בפועל לתקופה שלא תפחת מ- 3 שנים וקנס מכביד.

...

מכאן, שלא ניתן להסיק ממקרים אחרים חמורים יותר למקרה זה ואני קובע כי מתחם הענישה נע בין חודשיים מאסר בפועל אשר יכול ויבוצעו בעבודות שירות ועד 7 חודשי מאסר בפועל, לצד פסילה לתקופה שבין 24 חודשים לבין 48 חודשים.

לעניין זה יפים דברי בית המשפט העליון ברע"פ 4015/98 אלימלך נ' מ"י: "הוראה זו של הארכת או חידוש תקופת התנאי באה לעולם, מאחר ונוצרים מקרים בהם הפעלת המאסר על תנאי שנקבע קודם לכן נוגד את הצדק, במידה כזו שאף שנתמלאו תנאי ההפעלה, מן הראוי שלא להפעילו באותו מועד". סוף דבר, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ושקלתי בכובד ראש את נימוקיהם, סבורני שהאינטרס הציבורי ייצא נשכר משיקומו של הנאשם תחת מיצוי הדין עמו (עפ"ת 6597-09-15 מ"י נ' עוקר [ניתן ביום 21.1.16]).

משנאמר כל זאת, ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים אשר צוינו לעיל, תוך עריכת איזון בין רכיבי הענישה השונים, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: אני מורה על חידוש עונש המאסר המותנה בן 4 חודשים שהוטל על הנאשם בתת"ע 10530-01-13 בשנתיים נוספות החל מהיום.