בית משפט לעינייני מישפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' ארבל-אסל) דחה את הבקשה לדחיית התביעה על הסף וקבע כי המבקש סרב להמציא חוות דעת פסיכיאטרית בעיניינו, למרות הצעת בית המשפט להתיר למבקש להציע מומחה בתחום מטעמו; וכי בהעדר חוות דעת כאמור נאלץ בית המשפט להתרשם ממצבו של המבקש דרך עבודת גורמי הרווחה, אולם דיווח מטעמם טרם היתקבל (להלן: ההחלטה מיום 12.3.2018).
בית המשפט המחוזי ציין כי המבקש אושפז בכפייה בבית חולים פסיכיאטרי, ואובחן כנמצא במצב מאני פסיכוטי; כי בהוראת השיחרור של המבקש מהאישפוז הכפוי התבססה על היתרשמות צוות המטפל כי לא קיימת מסוכנות מצד המבקש – לעצמו או לסובבים אותו, אולם צוין בה כי השיחרור נערך בנגוד להמלצת הצוות; וכי להוראת השיחרור האמורה צורפה המלצה על טפול תרופתי אנטי פסיכוטי ועל קביעת המשך מעקב פסיכיאטרי "בדחיפות". בהחלטתו, עמד בית המשפט המחוזי על כך שהמבקש סרב למלא אחר המלצות אלו, וסרב להעמיד את עצמו לבדיקה פסיכיאטרית בהליך דנן; וכי חרף הקביעות בדווח הרווחה שלפיהן ניכר כי המבקש דואג לשלומו הרגשי והפיזי של הבן, המלצתו הייתה, בסופו של יום, להותיר את המפגשים ביניהם תחת פקוח מלא.
...
על רקע כל האמור מצא בית המשפט המחוזי כי לא מתקיימים התנאים שנקבעו בדין לסילוק התביעה על הסף.
לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, באתי למסקנה כי דינה להידחות.
הבקשה נדחית אפוא.
